פרק 22

892 52 16
                                    

אנחנו עדיין לא מבינים למה הציידים רוצים את היורשים של שבטי היצורים. מארס התעורר ומדבר עם רנטילה ועם המלך ואני לא מצליחה להתרכז. מה עם קיינן? הוא עדיין לא נזכר בי? הם ניסו לתפוס אותו שוב?

קיינן
הלימודים ממשיכים והימים עוברים ואמא נראית עצובה והמשפחה שלי מסתירים ממני משהו ואני עדיין לא גיליתי מי זאת הבחורה הזאת שהייתה בחדר שלי ובבית החולים. אני לא מבין, היא המיועדת שלי? אני לא מצליח להתרכז ולמצוא אותה אני לא יודע מי היא בכלל. כולם מסתירים ממני משהו ואני מרגיש שזה קשור להרגשה המוזרה הזאת שאני חווה בזמן האחרון.. מן הרגשה כזאת... ריקה.

ירדתי במדרגות וראיתי את וולקן וסוראיה בסלון וסוראיה בוכה. עכשיו עולה המחשבה בראש, מה אין להם ילדים? הם נראים יותר מבוגרים מההורים שלי ואין להם ילדים?מוזר.. "אני הולך אחזור עוד כמה שעות" הודעתי ויצאתי למקום שמרגיע אותי, למקום המיוחד שלי..

הגעתי לים וישבתי וחשבתי.. בשבוע הבא יש ירח מלא וההרגשה הריקה הולכת ומתגברת בכל יום. ישבתי על החוף מסתכל על המים.. זה המקום המיוחד שלי. לא הבאתי לכאן אף אחד, אז למה הכל מרגיש לי שונה? אני מרגיש כאילו משהו חסר לי וכולם עצובים מזה. למה?

אמא עצובה ואבא גם, אפריל בכלל ומריה מאוכזבת. כאילו שמאז שהייתי בבית החולים כולם השתנו, הם לא אותו דבר הם הרבה יותר עצובים.. טוב אני יודע מה אני צריך כדי להתעודד, וזה זיון.

דיברתי עם מייגן השרמוטה ואני עכשיו בדרך אליה, היא יודעת שזה סקס נטו ושאסור לה לסמן אותי או להתאהב בי כי בכל מקרה לה לא יצא מזה כלום. זה רק לסיפוק מיני לשנינו, בעיקר לי.

בלו
הגיע הערב ויש ארוחה של כל השבט ואלרי הארוחה רקדנו ושיחקנו ״שבוע הבא ירח מלא.. מה את מתכוונת לעשות?״ מארס שאל אותי. הוא יודע על הקטע עם קיינן ושהוא לא זוכר אותי והכל ״אני ארצה ללכת אליו זה בטוח, גם אני וגם הזאבה שלי רוצות בכך אבל אין ממש מה לעשות עם זה כל עוד הוא לא זוכר אותי, לא יודע מי אני״ אמרתי בתסכול והוא חיבק אותי והלכנו בין בין כולם לכיוון רנטילה ואקוטו אביה, המלך.

״איך אתה מרגיש מארס?״ הוד מלכותו שאל ומארס השיב לו שהכל בסדר ולפתע הרגשתי כאב חד בכל גופי וצנחתי לרצפה בכאב ״בלו!״ רנטילה מיהרה לתפוס את ראשי לפני שפגע ברצפה והתכווצתי בכאב ״אבא מה קורה לה??״ נבהלה והמלך בחן אותי ״משהו לא בסדר עם המיועד שלה.״ אמר ומלמלתי ״קיינן..״ מה קרה לו? הוא בסדר?? ״אבא חייבים לעשות משהו״ אמרה בדאגה וזה לא המרחק בינינו שגורם לי לכאב הזה כי לא כאב לי לפניי, זה בא בחדות ובבת אחת.

״רנטילה תבררי איפה היא גרה״ אמר המלך ושמעתי אותו נורא חלש והרגשתי את ידיו החמות של מארס מרימות אותי ושמתי לב לאחר כמה רגעים שאני שכבה תחת העץ הזוהר הסגול..

רנטילה
בלו קרסה ואני רצתי ליחידה שאני מכירה שיודעת איפה ביתה של בלו. ״ריינה!״ נכנסתי לטירת הערפדים מתנשפת וריינה רצה לעברי ״רנטילה?? הרבה זמן, מה קרה הכל בסדר??״ שאלה והנדתי בראשי ״איפה בלו גרה?? אני צריכה מישהו שקרוב אליה היא לא בסדר!״ אמרתי והיא אמרה לי לעקוב אחריה עד שהגענו לחלק הצפוני בעיירה של אנשי הזאב.

נכנסנו לבית יפה וחמוד בו ישבו שני אנשים, הגבר עם שיער שחור והאישה אדמונית ״ריינה? וואו מה את עושה פה כמה טוב לראות אותך!״ האדמונית אמרה ואז קלטה את המבט שעל הפנים שלנו ״מה קרה?״ הגבר שאל ״בלו לא בסדר אתם צריכים לבוא איתנו דחוף״ אמרתי והם הנהנו ורצנו אל הכפר שלי.

זה בסדר שהם יחשפו אל הכפר מכיוון שהם הזוג השולט אז לאבא לא היית בעיה עם זה והאדמונית ששמה ג׳יין הייתה מאוד לחוצה לשמוע מה קרה לבלו..

בלו
שכבתי מתכווצת מכאבים ליד העץ הגדול ולפתע הרחתי ריח מוכר ״בלו? אוי בלו!״ קולה חדר לאוזניי ״ג׳יין..״ מלמלתי והיא התכופפה אליי ונגעה בפניי ״מה קרה??״ אדם שאל והמלך הגיע ״אנחנו לא יודעים. איפה המיועד שלה?״ שאל ואדם ענה ״הוא הלך ל- אוי לא אני יודע מה קרה לבלו! רנטילה רוצי ותביאי את קיינן״ אמר וכל כך כאב לי..

״הוא עם מישהי אחרת נכון..?״ מלמלתי בכאב בעוד ג׳יין מלטפת את ראשי ״הוא עדיין לא זוכר מותק..״ אמרה בצער ואז רנטילה חזרה עם קיינן. כמה זמן לא ראיתי אותו.. בירח המלא שבוע הבא זה יהייה שלושה חודשים בלעדיו, אבל עכשיו הוא פה..

״אמא מה קורה פה? רגע זאת את מביך החולים! את הזרקת ליאת החומר הזה!״ אמר בטון מאשים והתכווצתי עוד בכאב ״קיינן אתה היית עכשיו עם מישהי אחרת?״ אדם שאל אותו והוא הנהן ״אתה חייב להיזכר קיינן.. בבקשה..״ דמעה אחת זלגה לה מעייני ולפתע הוא קרס על הרצפה ושרכים סגולים מהעץ התחלפו סביבו ״מה קורה פה??״ ג׳יין שאלה והמלך הרגיע אותה ״בואו נקווה שזה יעזור..״

Don't Let Me GoWhere stories live. Discover now