בלו
כל הלילה לא הצלחתי לישון כי חשבתי על קיינן.. ההורים שלי יצאו לאנשהו אתמול ותאמת שלא ממש איכפת לי. התארגנתי לבית הספר והפעם לקחתי פליז איתי כי אני לא יודעת מה אעשה עם יהייה לי קר שוב והפעם אין לי מישהו שיעזור לי כי הבנים הלכו ליום שלם של אימונים..
שיעור מתמטיקה התחיל והעתקתי לוח מהמחברת עד שנדלת נפתחה וריח משכר הגיע לאפי והרמתי את המבט וראיתי את קיינן בדלת הכיתה "הו מר פארקר טוב שהצטרפת אלינו. שב ליד גברת דנברס" המורה אמר. לא לא לא אסור לי להיות לידו! "המורה אני יכולה לעבור מקום? אני פשוט לא מרגישה טוב ואני לא רוצה שהוא יידבק חבל" אמרתי וניסיתי לעשות את זה הכי אמין שאני יכולה והמורה נאנחה "כן שבי בצד הכיתה" אמרה ומיהרתי לשבת שם משתדלת לא להביט עליו אבל דאמט זה קשה! אני מרגישה את המשיכה הזאת אבל אסור לי להיות איתו.. הוא צפוני החברים שלי לא יאהבו את זה. בכלל.
צלצלו בפעמון ומיהרתי לצאת אך יד תפסה אותי וראיתי איזו בלונדינית מנותחת עם בוטוקס אול אוובר "מה זה הבגדים האלה? יד שנייה? איזה כיעור!" אמרה ופשטה בכוח את הפליז מגופי וגל קור מהמזגן בכיתה תקף אותי.
אוי לא.
הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום "תני לי את זה!" ניסיתי לחטוף לה את הפליז חזרה אך היא לא נתנה לי והתחלתי להילחץ ועיניי נצצו. הבנתי שהיא לא מתכוונת להחזיר לי אותו ורצתי מהכיתה החוצה מהר ולמזלי לא היה אף אחד בדשא "בלו!" שמעתי את קולה של מריה "הההה...הההה..." לא הצלחתי לנשום ומריה התכופפה אליי ואחזה בכתפיי "בלו, בלו תחקי אותי, תנשאפי... ותנשפי.." אמרה וחיכיתי אותה עד שהצלחתי לנשום רגיל "תודה.." נאנחתי בהקלה והיא נראתה לא מרוצה "את רוצה לספר לי ממה יש לך התקף חרדה?" שאלה ונתתי לה מבט מתנצל "אני מעדיפה שלא.." אמרתי והיא עזרה לי לקום "בלו!" קיינן קרא מאחוריי "ה-הפליז שלך." הגיש לי אותו והיד שלי נגעה בשלו וזרמים חמימים עברו בידי והרגשתי שלחיי התחממו "ת-תודה, אני.. צריכה ללכת" אמרתי והלכתי משם מהר ככל שיכלתי.
אני חייבת להתרחק ממנו. החברים שלי לא יאהבו את זה שהמיועד שלי צפוני..
אני לא יכולה עם זה יותר! הלכתי לבית הקברות והתיישבתי מול הקבר של אחי המאומץ בריאן.
"בראיין למה אתה לא פה... הם שיקרו לי במשך חצי שנה עליך.. אני לא יכולה לסלוח להם שגיליתי בעצמי.. ועוד בדרך הכי מעוותת שיש.. לא תאמין אבל יש לי מיועד והוא.. ממש מקסים יש לו איזה צ׳ארם.. אוף בראיין אני צריכה אותך פה..." התחלתי לבכות על קברו...
***********
חודש שאני מתעלמת ומתרחקת מקיינן וכבר שבוע שאני לא מרגישה טוב וזה הולך ונהייה יותר גרוע.
"בלו מה קורה לך את לא בסדר?.." קליי שאל והרגשתי חלשה, אין לי כוח לעמוד "את צריכה לספר להם בלו." ניק אמר וכולם הסתכלו עליי "לספר לנו מה בלו?." אלכס ושיי שאלו וקליי נראה עצבני "י-יש לי מיועד מהצפון.." אמרתי והם לא הסכימו לי לצאת מהכיתה "רגע. ואת התרחקת ממנו כל הזמן הזה?! מה את נורמאלית?!!" קליי צעק והשפלתי מבט "אין פלא שאת חולה! אסור לך להתרחק מהמיועד שלך לפני שהוא מסמן אותך!! הוא בטח חולה עכשיו בדיוק כמוך!" קליי צעק והרגשתי גל של חולשה עובר בי ונפלתי על ברכיי "בלו!! חייבים לקחת אותה לקיינן!" ניק אמר וקליי הרים אותי והם רצו הכי מהר שיכלו את הדשא אל קיינן..
קיינן שכב על הרצפה חסר כוחות "בלו? מה קורה להם??" מריה שאלה כשהתקדמנו אליהם "הם היו רחוקים זה מזה יותר מידי זמן. תושיבו אותו" ניק אמר והבנים הושיבו את קיינן ואותי עליו ולפתע הרגשתי הרבה יותר טוב וקיינן חיבק אותי חזק "למה התרחקת ממני..?" לחש "פחדתי" לחשתי חזרה וכולם הביטו בנו מבולבלים "פחדת ממה?" שיי שאל "אתם סולדים מהצפוניים.. פחדתי שתתרחקו ממני אם אהיה איתו.." השפלתי מבט "מה? בלו אם זה המיועד שלך אנחנו נקבל אותו" קליי אמר וחייכתי בהקלה והם הלכו והשאירו אותי ואת קיינן לבד..
"אני מצטערת קיינן אני לא ידעתי שזה מה שיקרה.." השפלתי מבט וקיינן הרים את סנטרי באצבעו "זה בסדר" אמר והשענתי את ראשי על כתפו "אז מה עכשיו?" שאלתי והוא חייך "אני יכול לנשק אותך?" שאל ונרתעתי. "אני מצטער אני-" "לא לא זה לא אתה.. אנחנו יכולים אולי.. להכיר קודם או משהו? זה פשוט מוזר לי.." אמרתי והוא חייך ברוך "כן ברור.. רוצה עכשיו?" שאל והנהנתי. אין לי כוח לאנגלית עכשיו אני יודעת אנגילת טוב מאוד.
"אנחנו בים" קבעתי כשהוא כיסה את עיניי "מההה איך את יודעת??" שאל וצחקקתי "הרחתי את המלח במים עוד כשהיינו על האופנוע שלך" אמרתי והוא היה בהלם "אני הגששית הכי טובה בשבט.." אמרתי במבוכה והוא צעד איתי על החוף עד שהתיישבנו על החול קרוב לים "הבאתי לך שמיכה.. כי.. את לא אוהבת שקר לך ומתחיל להתקרר אז.." הוא הובך ועטפתי את שנינו בשמיכה ונצמדתי אליו. זה מרגיש לי כל כך טבעי..
"אני יכול לשאול משהו?" שאל לאחר ששתקנו והבטנו על הים "בטח" "למה את מפחדת מקור? את אשת זאב את אמורה לאהוב קור" אמר והשפלתי מבט "אם אספר לך.. אתה מבטיח שלא תלך ממני?" שאלתי בפחד
"אני מבטיח"
YOU ARE READING
Don't Let Me Go
Werewolfסיפור המשך לספר Never Let You Go. מסופר על קיינן, בנם של אדם וג׳יין ועל הדור הבא של הלהקה! קיינן פארקר הוא הנער הכי מבוקש בשכבה שלו, חתיך וחזק אך גם סטוציונר ולא נוהג לבלות עם בחורה אחת באופן קבוע, הוא יותר טיפוס של דפוק וזרוק. יש לו את העליות והמור...
