12

285 41 3
                                    

"או צ׳ין! יש לך טלפון מאומה שלך" ג׳אנגבאה עצר את הסרט.

"אה לא זה בסדר... תמשיך את הסרט" נאנחתי וכיביתי את הטלפון שלי. כמה דקות אחר כך אפה שלי התקשר ושוב התעלמתי וגם סנג ואפילו דוד טאהיונג ודוד ג׳אנגקוק... לא עניתי להם. לא עניתי לאף אחד מהם נאמס לי מכל הצעקות האלה.

"צ׳ין? הכל בסדר? אתה ברחת מהבית?" ג׳אנגבאה שאל.

"כ-כן" עניתי בשקט..

"יש פשוט בלגאן ממש גדול אצלי בבית עכשיו ואני לא יכלתי להיות שם" נאנחתי.

"אני יכול לשאול מה קרה?" ג׳אנגבאה שאל.

"ההורים שלי... לא אוהבים את יונג׳ון... אז הם צועקים על אח שלי שהוא..הכיר לי את יונג׳ון וגם הם צועקים על יונג׳ון... זה פשוט.. יש שם יותר מידי צעקות ורעש וכעס ואני לא יכלתי להשאר שם יותר" אמרתי והשפלתי את המבט שלי.

"היי... צ׳ין.. זה בסדר." ג׳אנגבאה חייך "אני שמח שאני יכול להיות פה לעזור לך" הוא ציחקק והניח את היד שלו על הכתף שלי.

"תודה ג׳אנגבאה" חייכתי אליו.

"אז רגע.. אח שלך הגדול נכון? הוא לא למד בבית ספר שלנו?" ג׳אנגבאה שאל.

"לא.. הוא למד בבית ספר אחר." עניתי.

"אהה אני אף פעם לא ראיתי אותו. הוא דומה לך?" הוא שאל.

"לא ממש.. הוא יותר דומה לאומה שלי." עניתי עם חיוך קטן.

"ראיתי את ההורים שלך פעם אחת... אני חושב שזה ממש מגניב שיש לך שני אבות" הוא ציחקק.

"כן.. הם ההורים הכי טובים בעולם" חייכתי.

"אתה נראה יותר כמו אפה שלך.. אבל עדיין יש לך משהו בעיניים שמזכיר את אומה שלך." ג׳אנגבאה אמר והסתכל לי בעיניים.

"אני ואומה שלי ממש מחוברים.. אוליי זו הסיבה." עניתי.

"כן כנראה." הוא ציחקק "בכל אופן אני משאר שאתה לא ממש רגיל לזה שהם צועקים אז אני מבין למה ברחת.. אבל הם דואגים לך.. אתה צריך לפחות לענות להם כדי שהם ידעו שאתה בטוח" הוא נאנח.

"אוקיי. אתה צודק ג׳אנגבאה." חייכתי.

"אז תענה לאומה שלך. הוא מתקשר עכשיו" ג׳אנגבאה אמר והביא לי את הטלפון שלי "אני אצא מהחדר" הוא חייך ויצא מהחדר כדי לתת לי קצת פרטיות.

ג׳ימין: "צ׳ין?? איפה אתה?"

צ׳ין: "אומה אני בסדר. אני אצל חבר"

ג׳ימין: "תחזור הביתה מתוק שלי אנחנו צריכים לדבר."

צ׳ין: "אתם סיימת לצעוק?"

ג׳ימין: "כן ילד שלי.. תחזור הביתה. אני מצטער שהפחדנו אותך.. אפה מאוד דואג הוא רצה לצאת לחפש אותך"

my little angel 2 *second generation* Where stories live. Discover now