30

299 42 8
                                    

"טוב צ׳ין... יש הרבה דברים שאני לא סיפרתי לך על המשפחה שלי..." הוא התחיל "כמו למשל שאפה שלי הוא.. אממ מעביר נשמות.." יונג׳ון אמר בשקט.

"מה זה אומר?" שאלתי בסקרנות.

"אתה באמת לא יודע? טוב מה ציפיתי בטוח ההורים שלך הסתירו את כל העולם של השטנים הזה ממך" הוא נאנח "אז.. בגדול מה שזה אומר.. זה  כשיצורים כל שהם... עושים איזשהי עיסקה עם סייטן.. בנוסף לדבר שהם צריכים לעשות בשביל לקבל את מה שהם רוצים.. גם הנשמה שלהם שייכת לסייטן.. העבודה של אפה שלי זה.. להרוג.. את היצורים שעשו עם סייטן עיסקה ולהעביר לו את הנשמה.." יונג׳ון הסתכל עלי ואני חושב שהוא רצה שאני אשלים את מה שהוא מתכוון אליו לבד אבל אני עדיין לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון ולאן הוא חותר...

"אפה שלך הורג אותם סתם ככה בלי סיבה?" שאלתי.

"לא.. זה על פי בקשות של סייטן." הוא מיד הסביר "בכל מקרה.. מאז המלחמה השקיפות לכך שמלאכים עושים עיסקות עם סייטן גברה.. בגלל שהנשמות טמאות של מלאכים זה נחשב למשהו יקר וחשוב מאוד בגיהנום.. סייטן ביקש להביא לו את כל הנשמות שעשו איתו עיסקה..המקום הזה.. שייך האמת למלאכית שעשתה עיסקה עם סייטן ואפה שלי הרג אותה" יונג׳ון נאנח.

"א-אז איך אתה מכיר את המקום הזה?" שאלתי ובאותו הזמן הרגשתי כאב חד כל כך בחזה והרגשתי כאילו משהו מוחץ לי את המוח למצב  שאני התחלתי לשמוע ציפצוף קטן וחד באוזן.

"אני הייתי פה עם אפה שלי" יונג׳ון אמר. הוא היה נראה כל כך אשם. אבל אני מניח שזה כי הוא מפחד שאני לא יאהב אותו.

"זה לא משנה לי היונג.. אני כן עצוב על מה שקרה.. אבל אני עדיין אוהב אותך" חייכתי.

"זה לא הסוף צ׳ין.. הבית הזה.. היה שייך לסבתא שלך" הוא לחש.

"מה?!" שאלתי בתדהמה "אבל אומה אמר לי שהיא עוד חייה" אמרתי בלחץ.

"אני מניח שהוא לא יודע.. " יונג׳ון נאנח.
לא ידעתי איך להגיב לזה... אפה של יונג׳ון הרג את סבתא שלי והוא היה נוכח לזה ועכשיו אני נמצא בבית בו היא מתה. זה לא בסדר. זה בכלל לא בסדר. אבל יונג׳ון.. הוא שטן. זה רגיל בשבילו לא? אני לא יודע מה לחשוב אני אף פעם לא הבנתי איך אומה שלי באמת מרגיש עם כל העיניין הזה שאפה הרג מלא מלאכים במלחמה... אני מעולם לא חשבתי על זה לעומק וזה לא משנה לי כי אני תמיד אוהב את אפה שלי אבל..זה מרגיש נורא זה כל כך נורא. אני מעולם לא פגשתי את סבתא שלי ואני חלמתי יום אחד לפגוש אותה.. אני מניח שזה כבר לא הגיוני.
הרגשתי את בדמעות מתחילות לזלוג על הלחיים שלי והתחלתי לחשוב על אומה שלי. אומה שלי לא יודע שהיא מתה.. ואני בטוח שהוא לא יהיה מרוצה כל כך לשמוע שיונג׳ון היה חלק מזה..
"צ׳ין... תגיד לי משהו..." יונג׳ון אמר אחרי כמה דקות של שקט.

"אני לא יודע מה להגיד לך היונג.. מ-מתי זה קרה?" שאלתי.

"שנה שעברה.." הוא לחש.

my little angel 2 *second generation* Where stories live. Discover now