29

326 37 9
                                    

"מ-מה א-אבל למה שלא תחזור?"שאלתי בלחץ.

"אתה אמרת בעצמך צ׳ין... בשניה שאני אצא מפה אני אחזור להיות השטן שאתה מתכוון אליו. והשטן הזה לא ירצה להכנס בחזרה לגן עדן..זה באמת מקום נורא" הוא נאנח.

"אני מבין.." נאנחתי "תעשה מה שבאמת נכון לך היונג.."

"אז אני נשאר." הוא חייך. 

"אתה בטוח?" שאלתי.

"כן. אנחנו נסתדר.. אתה יכול לשבת פה בסלון ולראות את הדברים שלך ואני אהיה בחדר ואראה את הדברים שאני אוהב ככה אני יוכל גם להישאר שטן. או שאפשר גם ההפך שאתה תיהיה בחדר ואני פה בסלון.." יונג׳ון חייך.

"אבל... מה אם אני רוצה שתחבק אותי?" שאלתי עצוב.

"תבוא אלי מתי שתרצה שאני אחבק אותך אני אחליש את הטלוויזיה ולא אתן לך להסתכל" הוא ציחקק.

"אוקיי היונג..." נאנחתי.

"יש עוד משהו שיוכל אולי לעזור לי.." הוא אמר מיד.

"זה משהו שאני יכול לעשות?" שאלתי בציפייה.

"זה משהו שרק אתה יכול לעשות" הוא ציחקק "תרד לברכיים מלאך" הוא אמר ודחף אותי לריצפה. 

"היונג אני לא מבין.." הסתכלתי עליו מבולבל. יונג׳ון נאנח והוריד טיפה את המכנסיים שלו. הוא הוציא את האיבר הגדול והקשה שלו מהתחתונים והסתכל עלי.

"עכשיו אתה מבין?" הוא שאל והחיזק לי את הסנטר.

"לא.." מילמלתי.

"תפתח את הפה תמצוץ בלי שיניים כמו סוכרייה" הוא אמר ודחף את הראש שלי לכיוון האיבר שלו.

"אבל היונג זה הרבה יותר גדול מסוכרייה" אמרתי בדאגה.

"קדימה צ׳ין. לפני שאני אתחיל להתרגז" הוא אמר בחוסר סבלנות.

"כן היונג" אמרתי ופתחתי את הפה שלי הכנסתי את האיבר שלו לפה שלי.

"בלי שיניים צ׳ין" יונג׳ון התעצבן.

"סליחה היונג" נאנחתי והחזרתי את האיבר שלו לפה שלי. הוא לא ממש הגיב למה שאני עשיתי, הוא פשוט המשיך להכין לנו ארוחת בוקר.
עצרתי והסתכלתי עליו עצוב.. זה לא נראה שהוא נהנה.

"למה עצרת?" הוא שאל.

"זה לא נראה שאתה נהנה היונג... " לחשתי "אני כנראה לא עושה את זה נכון" אמרתי עצוב.

"צ׳ין תמשיך. אני קרוב. זה שאני לא גונח כמוך לא אומר שאני לא נהנה" הוא ציחקק.

"אני לא טוב בזה" התסכלתי עליו והרגשתי שעוד מעט מתחילות לרדת לי דמעות.

"לא לבכות" הוא נאנח וניגב לי את הלחיים. "אתה תלמד" הוא חייך "אני אלמד אותך. ואם תיהיה תלמיד טוב אני יעשה לך את זה גם" יונג׳ון  אמר  ונתן לי נשיקה קטנה על המצח.

my little angel 2 *second generation* Where stories live. Discover now