אני דיי בטוח שסייטן אמר את האמת כשהוא אמר שהוא לא מתכוון להרוג אותי... אז כן הרגשתי לפחות... קצת הקלה.
הוא כן סבא שלי אחרי הכל.. הוא משפחה.. אני צריך להיות בסדר...
למרות שאני כן אשמח ללכת בחזרה הביתה וגם להבין למה אני בכלל פה.
כשהגענו לארמון ישר שני שדים לקחו אותי אל החדר שלי והם לא עזבו אותי לשניה. כשהגעתי כבר היו מוכנים לי בגדים על המיטה, פחדתי לסרב אז מיד החלפתי את עצמי לדמות שטנית ולבשתי את הבגדים החדשים.
עכשיו שיש לי שקט להרגע אני יכול להתקשר להורים שלי ולהודיע להם מה קורה פה אבל כשהעברתי את היד שלי על הכיס האחורי של המכנס הטלפון לא היה שם..
חיפשתי אותו במכנסיים האחרות שלבשתי וגם שם הוא לא היה שזה מוזר כי אני הרגע החזקתי אותו ביד.
"מחפש משהו?" סייטן לפתע הופיע בתוך החדר שלי.
"אי-איפה הטלפון שלי?" שאלתי.
"למה אתה צריך את הטלפון שלך?" סייטן שאל.
"אני רוצה לדבר עם ההורים שלי" אמרתי עצוב.
"צ׳ין מתוק שלי.. אין לך הורים. הם וויתרו עליך בשביל התינוק החדש... או יותר נכון אתה נתת את המקום שלך בשביל התינוק החדש.." סייטן נאנח.
"הם בטח דואגים... אני לא יכול אפילו להגיד להם שאני בחיים?" שאלתי.
"לא. מבחינתם. אתה כבר מת." הוא חייך ואני מיד התחלתי לבכות "אחח חיכיתי לזה" הוא ציחקק והתיישב על המיטה לידי "אתה יודע למה אתה הנכד האהוב עלי צ׳יני?" סייטן הניח את היד שלו על הכתף שלי והצמיד אותי אליו.
"לא. זה לא הגיוני אני מלאך. אתה שונא מלאכים." גילגלתי את העיניים שלי.
"או! הגילגול עיניים הזה. זה מה שאני מדבר. צ׳יני.. אני אולי נראה עכשיו שטן.. אבל .. אני הייתי פעם מלאך בדיוק כמוך. אתה מזכיר לי אותי צ׳יני" סייטן חייך.
"לא אני לא מזכיר שום שטן. ובמיוחד שלא אותך" העפתי ממני את היד שלו ונעמדתי "אתה בגדת. אתה שיקרת ומרדת. אני לא עשיתי שום דבר מהדברים האלה." התעצבנתי.
"עוד לא" סייטן אמר בקול רגוע ונשאר לשבת על המיטה עדיין עם חיוך מנצח על הפנים שלו.
"בחיים לא." עניתי יותר עצבני.
"צ׳יני אתה רוצה לדעת את הסיבה שההורים שלך לא נותנים לי להפגש איתך?" הוא שאל. נרגעתי טיפה והינהנתי "כי צ׳ין יש לך את הפוטנציאל להיות שטן של עצב, דיכאון, חרדות אשמה. זה הכל יושב עליך בול וזה לא רק שאתה תיהיה איזה שטן שומר או משהו כזה. לא. אני רוצה שתשלוט איתי על הגיהנום צ׳ין." סייטן חייך "כשאתה היית קטן אני נפגשתי איתך לראשונה כשבאתי לבקר את ההורים שלך וכשראית אותי אתה לא התחלת לצרוח או לבכות שזה הפתיע אותי וכשהפחדתי אותך כדי שתבכה וההורים שלך יגיעו לחדר שלך בריצה.. אני הרגשתי פחד. אתה גרמת לי להרגיש פחד. זה למה אני חושב שיש לך הרבה פוטנציאל לגרום לאנשים להרגיש את כל הרגשות העמוקות האלה. לגרום לאנשים לסבול. ולא צ׳ין אני לא מדבר על האנשים שחיים אני מדבר על המתים. האנשים שנמצאים בגיהנום. אני רוצה שאתה תיהיה אחראי על העונשים שלהם" סייטן הסביר. הייה לי כל כך קשה לעקוב אחרי מה שהוא אמר שגם אחרי שהוא סיים לדבר לא אמרתי כלום. פשוט בהיתי לרצפה וניסיתי לעקל את הכל.
YOU ARE READING
my little angel 2 *second generation*
Romanceצ׳ין כבר בן 17 הוא בחר ללמוד בבית ספר של בני אדם לעומת אח שלו הגדול, סון שבחר ללמוד להיות שטן שומר. צ׳ין קיבל את הפנים של יונגי, הוא נורא דומה לו אבל הוא גם קיבל את האישיות המלאכית מג׳ימין כמובן. אין להם בן אהוב, אבל עם צ׳ין הם מסכימים לעצמם להיות...
