התעוררתי באמצע הלילה, ניסיתי להסתובב במיטה אבל הרגשתי שמשהו עוצר אותי.. הרמתי את היד שלי וראיתי שהיא מחוברת לרצועה אחת של אזיקים והיד של יונג׳ון מחוברת לצד השני.
ציחקקתי לעצמי, לא ידעתי שבאמת הפחדתי אותו ככה... הוא כזה מוזר.
"יונג׳ון היונג..." לחשתי ונתתי לו דחיפה קטנה "היונגי" קראתי בשקט שוב אחרי שהוא לא התעורר והפעם ניערתי אותו טיפה במקום לתת לו דחיפה קטנה.
"מממ??" הוא הוציא קול עצבני.
"אתה יכול לשחרר לי את היד... בבקשה?" שאלתי בשקט.
"אתה מנסה לברוח לי?" הוא שאל וממה שהצלחתי לראות בחושך העיניים שלו עדיין היו עצומות.
"לא" עניתי "אני בחיים לא יעשה כזה דבר" ציחקקתי. יונג׳ון התיישב במיטה ושלף מפתח מהכיס שלו. הוא שיחרר את שניינו מהאזיקים והצמיד אותי אליו מיד.
"צ׳ין..." יונג׳ון קרא בלחישה "אני מפחד לאבד אותך" הוא מילמל.
"אני יודע" חייכתי חיוך קטן "תחזור לישון. אני איתך לנצח. אני מבטיח" ציחקקתי וחיבקתי אותו חזק.
"אבל אני אצטרך קצת זמן לעצמי בבוקר אם זה בסדר..." הוא מילמל.
"ברור..." חייכתי "אתה רוצה שאני אלך כבר עכשיו?" שאלתי.
"לא" הוא לחש.
"אוקיי" ציחקקתי ועצמתי את העיניים שלי, יונגון חיבק אותי יותר חזק ובבוקר התעוררתי למיטה ריקה.
יונג׳ון ביקש זמן לעצמו בבוקר אבל חשבתי שלפחות הוא ישאר איתי במיטה לכמה זמן...
התיישבתי לאט ושמתי לב לצלחת עם ארוחת בוקר ליד המיטה ופתק שאומר:
'שלא תעז לרדת למטה'
אני לא יודע אם הוא התכוון להפחיד אותי או לאיים עלי... אבל זה עבד לו.
קמתי לשטוף פנים וחזרתי למיטה לאכול את ארוחת הבוקר שהוא הכין לי.
היה שקט בחדר ואני הייתי שקוע בטלפון שלי, לפתע הדלת של החדר נפתחה ויונג׳ון הציץ לתוך החדר.
הורדתי את הטלפון שלי והסתכלתי עליו.
אני לא יודע מה לעשות... לדבר איתו או לא?
"אכלת. יופי." הוא מילמל והחליף מהר לבגדים אחרים.
"אתה תוכל לרדת למטה אחרי שאלך" הוא אמר בלי להסתכל לכיוון שלי.
המצב הזה גורם לי להתחרט על זה שלא הלכנו לבית ספר... לפחות בבית ספר הוא היה מחבק אותי כל היום.
"את-אתה הולך?" שאלתי בחשש.
"אני אחזור עוד שעתיים. יש לי... דברים לעשות.." הוא אמר בחוסר סבלנות כאילו זה קשה לו לענות לי על שאלה פשוטה.
קמתי מהמיטה ונעמדתי לידו "צ׳ין. זמן לעצמי." הוא הזכיר והתרחק ממני.
"א-אני יודע.. אני רק רוצה אולי לבקש חיבוק... לפני שאתה הולך ואני יעזוב אותך בשקט אני נשבע" אמרתי והשפלתי את המבט שלי כדי לא להסתכל לו בעיניים.
יונג׳ון הניח את הידיים שלו על המותניים שלי והצמיד אותי אליו מהר.
עטפתי את הידיים שלי מסביב לצוואר שלו והנחתי את הראש שלי על החזה שלו, אבל יונג׳ון עזב אותי שניה אחר כך.
הוא הניח את היד שלו מתחת לסנטר שלי והרים את הראש שלי בעדינות העיניים שלי פגשו את העיניים שלו, לכמה שניות הסתכלנו אחד על השני ואז יונג׳ון הצמיד אותי בחזרה אלי ונישק אותי חזק.
הנשיקה הרגישה כל כך טוב שאני כמעט הייתי בטוח הוא יחליט בסוף להישאר איתי. אבל ברגע שהתנתקתנו מהנשיקה הוא פשוט הסתובב והלך.
YOU ARE READING
my little angel 2 *second generation*
Romanceצ׳ין כבר בן 17 הוא בחר ללמוד בבית ספר של בני אדם לעומת אח שלו הגדול, סון שבחר ללמוד להיות שטן שומר. צ׳ין קיבל את הפנים של יונגי, הוא נורא דומה לו אבל הוא גם קיבל את האישיות המלאכית מג׳ימין כמובן. אין להם בן אהוב, אבל עם צ׳ין הם מסכימים לעצמם להיות...
