"צ׳יני! התעוררת!" יונג׳ון מיד התיישב ושיפשף את העיניים שלו "אני כל כך שמח לראות שאתה בסדר" הוא חייך וחיבק אותי חזק.
"היונגי... מה קרה? איך הגעתי בחזרה למיטה?" שאלתי מבולבל.
"אני וסון רבנו.. אתה זוכר?" יונג׳ון שאל ואני מיד הינהנתי "הדברים התחילו קצת לצאת משליטה ואני מניח שבגלל שאתה חולה... אתה חלש ואתה רגיש יותר להשפעה של האנרגיות האלה.. אז אתה פשוט נפלת לידיים שלי..סוג של התעלפת.. ואני אומר סוג של כי העיניים שלך היו פתוחות אבל אתה לא זזת ולא הגבת לשום דבר.. אם לא הייתי מרגיש את הנשימות שלך הייתי בטוח שאת מת. בכל מקרה לקחתי אותך בחזרה למיטה ונתתי לך לנוח כי שום דבר לא עבד גם סון ניסה..אבל אתה פשוט לא זזת אז עכשיו השעה כבר אחד בלילה ואני מחכה שתתעורר כבר שמונה שעות. אתה זוכר משהו? העיניים שלך היו פתוחות כל הזמן הזה.. אתה שמעת אותי מדבר אליך?"
"לא...אני פשוט מרגיש כאילו היינו בסלון ואני מנסה להפריד בנייכם ושניה אחר כך אני בחזרה במיטה.." נאנחתי "מה אמרת לי?" שאלתי.
"ז-זה לא משנה עכשיו. אני פשוט שמח לראות שאתה בסדר" יונג׳ון חייך ונתן לי נשיקה קטנה על המצח.
"עדיין חום" הוא מילמל לעצמו ונאנח, הוא הניח את המגבת הלחה על המצח שלי והצמיד אותי אליו.
הוא היה נראה עצוב אבל אולי זה בגלל שהוא נורא עייף. אני מתאר לעצמי שהוא מנסה להחזיק את עצמו ער כבר כמה שעות.
ואז ראיתי שעיניים שלו נוטפות דמעות, מעולם לא ראיתי אותו ככה.
"היונגי" אמרתי מודאג והנחתי את היד שלי על הלחי שלו.
"צ׳יני... אני מצ-מצטער שהלכתי.. זה היה אמור להיות מפגש קצר עם ג׳יהו ואז לחזור אליך לא ציפיתי שנשתכר..." הוא נאנח כשהוא מנסה לשמור על הקול שלו רגוע.
"זה בסדר...אני לא כועס על זה.." חייכתי וניגבתי לו את הדמעות.
"אני שונא את זה." הוא מילמל.
"אה סליחה אני לא אגע בך" הורדתי ממנו מיד את הידיים.
"לא לא בייבי זה לא מה שהתכוונתי... התכוונתי להגיד שאני שונא את זה שאתה חולה." הוא נאנח "ומה שקרה... מה שקרה לך כל כך הלחיץ אותי בהתחלה כי הייתי בטוח שאתה מת. אני כל כך פחדתי שאני איבדתי אותך שאני התחלתי לבכות. אני לא יכול לחיות עם המחשבה שאתה לא בחיים צ׳יני... זה כואב כל כך. זה כואב לי כל כך לאבד אותך. זה כואב לי לראות אותך חולה. אני רק רוצה שאתה תחלים אבל אני מרגיש שאני זה ש-" יונג׳ון עצר עצמו.
"מה אתה מרגיש היונגי?" שאלתי.
"זה לא חשוב. זה סתם שטותי." הוא נאנח וחיבק אותי חזק "אני מבין למה סון היה כל כך בלחץ עלייך בפארק.. זה פשוט נוראי כשאתה חולה. מעכשיו אתה לא יוצא מהבית בלי לפחות שלוש שכבות עליך. וכובע." הוא קבע.
YOU ARE READING
my little angel 2 *second generation*
Romanceצ׳ין כבר בן 17 הוא בחר ללמוד בבית ספר של בני אדם לעומת אח שלו הגדול, סון שבחר ללמוד להיות שטן שומר. צ׳ין קיבל את הפנים של יונגי, הוא נורא דומה לו אבל הוא גם קיבל את האישיות המלאכית מג׳ימין כמובן. אין להם בן אהוב, אבל עם צ׳ין הם מסכימים לעצמם להיות...
