לא הפסקנו במקלחת מיד אחרי שיצאנו עברנו בחזרה למיטה. לא יכלנו להפסיק ואף אחד מאיתנו לא באמת רצה להפסיק.
אני אפילו לא מסוגל לתאר במילים את התחושה המדהימה והמרגשת שאני הרגשתי ברגע שראיתי את יונג׳ון עדיין שוכב ליד בבוקר.
הוא עדיין ישן.
היו לו פנים שלוות וחמודות וחיוך קטן על השפתיים שסיקרן אותי לדעת על מה הוא חולם.
רציתי לחכות לאומה שלי שיבוא לתת לי נשיקה ולהגיד לי בוקר טוב אבל לפתע הכל נפל עלי. אומה לא פה.
ואין לי מושג מה קורה עכשיו בבית שלי... אני מודאג.
הסתובבתי עם הגב אל יונג׳ון וניסיתי לצאת מהמיטה אבל האחיזה של יונג׳ון בי הייתה חזקה שלא יכלתי לזוז בקושי.
"צ׳ין. תפסיק לזוז." יונג׳ון לחש בקול עייף וצרוד.
"אז תשחרר אותי" ציחקקתי.
"אני לא רוצה~" הוא אמר בקול מתבכיין והצמיד אותי אליו יותר.
"אוקיי" ציחקקתי והסתובבתי אליו "אני אשאר במיטה. אתה יכול לחזור לישון" חייכתי.
"צ׳יני..." הוא קרא בשקט.
"כן?" שאלתי וחיבקתי אותו בחזרה.
"אני אוהב אותך" הוא לחש ודחף את הראש שלו לכתף שלי.
"ואני אוהב אותך היונג" לחשתי בשקט והעברתי את האצבעות שלי בעדינות בין השיערות שלו.
"צ׳יני.. אני בחיים לא יהרוג אותך" הוא מילמל אני מתאר לעצמי שהוא עדיין חולם כי זה לא ממש משהו שהיה קשור...
"אני מאוד מעריך את זה היונג" ציחקקתי ונתתי לו נשיקה קטנה על המצח.
"אממ אני רוצה שאתה תיהיה הבייבי שלי" הוא התיישר טיפה במיטה כדי שהראש שלי יהיה על החזה שלו.
"אתה הבייבי" הוא אמר ושמתי לב שהעיניים שלו עדיין חצי עצמות. הוא לא לגמרי ער אז זה מסביר את ההתנהגות המזורה הזאת שלו.
"אוקיי היונג" חייכתי.
"אתה" הוא מילמל.
"תחזור לישון היונג" לחשתי וציחקקתי.
"טוב~~ אבל אל תלך צ׳יני~~" הוא אמר בקול תינוקי.
"אני מבטיח" חייכתי. יונג׳ון חיבק אותי יותר חזק, אני מניח שזה ליתר ביטחון שאני לא אברח לו. בתוך כמה שניות יונג׳ון חזר לישון וכשהוא התעורר הוא היה בן אדם אחר לגמרי.
"צ׳ין תתרחק" הוא שיחרר אותי ברגע שהוא התעורר ודחף אותי טיפה.
"הכל בסדר?" שאלתי מודאג.
"אל תדבר איתי" הוא גילגל את העיניים שלו והסתובב עם הגב אלי. לפני שהוא נרדם שוב הוא היה כל כך עדין ורגיש ועכשיו הוא מתנהג כאילו הוא שונא אותי.
טוב.. אני מניח שאני מבין אותו.. בתור מישהו שגדל עם שטנים אני יודע שיש מצבים כאלה שהם אפילו לא מסוגלים להסתכל על מלאכים.. אומה תמיד אמר לי פשוט ללכת לעשות משהו אחר.. לא לחשוב על זה. לתת להם להיות עם עצמם כשהם יהיו מוכנים הם יבואו אליך.
קמתי מהמיטה וטיילתי טיפה בחדר.. לא היה לי את הטלפון שלי אז הייתי דיי משועמם ואני לא ידעתי אם אני יכול לצאת מהחדר הזה או לא.. ואם אני אשאל את יונג׳ון זה אומר שאני אצטרך לדבר איתו... והוא דרש ממני לא לדבר איתו.
היו כמה מדפים בחדר ומדף אחד היה מלא בספרים לקחתי ספר אחד מהמדף והתיישבתי על הכיסא מול השולחן.
התחלתי לקרוא את הספר וממש נכנסתי אליו, הספר ריתק אותי זה היה סיפור אהבה מרגש בין שני מלאכים לפי דעתי זה סיפור ישן נורא כי אני זוכר שאומה סיפר לי משהו כזה פעם אבל בקצרה. הספר היה כל כך מרתק והמלאכים אהבו ודאגו אחד לשני כל כך.. הרמתי את הראש שלי מספר הסתכלתי על השטן שאני מאוהב בו.. רציתי שהוא יראה לי את אותה אהבה שהמלאכים הראו אחד לשני ואני רוצה לתת לו את כל האהבה שלי.. אם הוא רק היה נותן לי...
שטנים מראים אהבה בדרכים שונות ודיי מוזרות.. אז אני אבין אם יונג׳ון לא ירצה לקבל את הדרך בה אני מראה לו אהבה...
אולי אני צריך לעשות משהו שיתאים לשטן. נזכרתי שדוד ג׳אנגקוק היה פעם בוגד בדוד טאהיונג כדי להראות לו שהוא אוהב אותו. זה לא ממש עבד כי דוד טאהיונג הוא יחסית שטן רגיש.. אבל שטן קשוח כמו יונג׳ון... הוא בטוח יאהב את זה.
אבל כדי שאני אשאל אותו קודם לפני.. לקחתי נשימה עמוקה וקמתי מהכיסא. הלכתי למיטה והתיישבתי על הריצפה מול יונג׳ון.
"מה אתה רוצה צ׳ין?" הוא שאל.
"א-אתה רעב היונג?" שאלתי.. אני לא הצלחתי להוציא את המילים האלה מהפה אני לא רוצה לבגוד ביונג׳ון. אני לא רוצה לשכב עם מישהו אחר. אני אוהב אותו. ורק אותו.
"אני אכין אוכל" יונג׳ון קם מהמיטה והלך להתארגן. הוא פשוט עבר מעלי כאילו אני אוויר.. אני רציתי שהוא לפחות יתן לי איזה נשיקה קטנה על המצח בשביל בוקר טוב... אבל הוא פשוט התעלם.
קמתי מהמיטה והלכתי לעמוד לידו "צ׳ין. אמרתי לך להתרחק"
"כ-כן אבל היונג... אין כאן מטבח... איך תכין אוכל?" שאלתי מבולבל.
"אתה ממש אידיוט. אתה יודע שיש עוד לבית הזה חוץ מהחדר שינה נכון?" יונג׳ון אמר ופתח את הלדת למסדרון שהוביל לשטח סלון גדול, מרפסת עוד שירותים קטנים וגם מטבח חמוד.
"אתה רוצה להגיד לי שעד עכשיו לא יצאת החוצה להסתובב קצת?" יונג׳ון שאל.
"אנ-אני לא חשבתי שאתה תסכים לי.." אמרתי בשקט.
"טוב.. אני מניח שאני לא צריך להיות מופתע אתה מלאך. אבל צ׳ין, אתה רמה אחרת של תמימות" יונג׳ון ציחקק ויצא מהחדר.
"אני פשוט לא רציתי שתכעס עלי..." אמרתי בשקט והלכתי להתיישב על הספה בסלון.
הספה הייתה מספיק גדולה בשביל שאני יוכל לשכב.. אולי אני יעבור לישון פה בלילה.. ככה אני לא אפריע ליונג׳ון.
הסתכלתי על השלט של הטלוויזיה אבל פחדתי להדליק אותה... מה אם יהיה שם תוכן מלאכי ישפריע ליונג׳ון?
אני לא יכול לעשות לו את זה. קמתי מהספה והלכתי לעמוד לידו במטבח
"מה עכשיו צ׳ין?" יונג׳ון שאל אחרי כמה שניות בחוסר סבלנות.
"אני יכול לעזור במשהו היונג?" שאלתי בשקט והתקרבתי אליו.
"אני לא צריך עזרה." הוא מילמל. לראות אותו מכין ארוחת בוקר גרם לי לחשוב על אומה שלי ומיד הרגשתי את הדמעות שלי מתחילו לזלוג על הלחיים שלי.
"צ׳ין.. למה אתה בוכה?" יונג׳ון שאל והניח את היד שלו על לחי שלי בעדינות.
אני לא אגיד לו.
הוא צריך עוד כמה זמן לא להיות איתי. שעה זה לא מספיק ואני יודע שאם עכשיו הוא נחמד אלי בעוד כמה דקות הוא כבר לא.
"אני לא רוצה להגיד לך עכשיו" אמרתי והורדתי את היד שלו מהלחי שלי. התחלתי ללכת בחזרה לספה ויונג׳ון אחרי.
"נו צ׳ין..." יונג׳ון נאנח.
"לא" קבעתי. אני רוצה לספר לו אבל אני מעדיף לספר לו יותר מאוחר.
"חשבתי שאתה לא רוצה שאני אכעס..." יונג׳ון מילמל.
"אני לא רוצה שתכעס עלי היונג..." נאנחתי.
"אז תגיד לי למה אתה בוכה לפני שאני מתחיל לכעוס" הוא נאנח והחזיק לי את הידיים.
"א-אני פשוט מתגעגע הביתה~" אמרתי כשאני מנסה לשמור על הקול שלי יציב.
יונג׳ון נאנח ומיד חיבק אותי חזק, זה הפתיע אותי אבל חיבקתי אותו בחזרה.
YOU ARE READING
my little angel 2 *second generation*
Romanceצ׳ין כבר בן 17 הוא בחר ללמוד בבית ספר של בני אדם לעומת אח שלו הגדול, סון שבחר ללמוד להיות שטן שומר. צ׳ין קיבל את הפנים של יונגי, הוא נורא דומה לו אבל הוא גם קיבל את האישיות המלאכית מג׳ימין כמובן. אין להם בן אהוב, אבל עם צ׳ין הם מסכימים לעצמם להיות...
