Broken dreams

פרק 2

האור הלבן התבהר קצת, בחור מבוגר הביט עליי לבוש בבגדים לבנים.

''אתה בסדר?'' שאל, עיניי סורקות הכל, כל מה שהן מצליחות לראות, יש בחדר עוד אנשים..והרבה רעש...היכן אני?

''כו...אב...'' לחשתי והאור הלבן נעלם..שוב חשוך, אין אור, אין תקווה.

בפעם השניה שהאור הלבן נראה מול עיניי הוא היה חלש יותר, היכן אני?

''לואי!'' שמעתי לפתע, האם זה קולו של אלוהים?

פרצוף מוכר נראה מול עיניי, חיוך ענקי ומאושר מרוח על פניו.

''ז...אין'' לחשתי והכאב חזר, החזקתי את בטני במהירות והרגשתי שיש על זרועי דברים לא ברורים, הרמתי מעט את ראשי והסתכלתי על גופי, אני לבוש בפיג'מה לבנה, היד שלי מלאה חוטים ומכשיר פלסטיק עם אור אדום נמצא על האצבע שלי, ציפצוף מהיר נשמע ברחבי החדר.

''תפסיק את זה! תספיק את זה!'' צעקתי והחזקתי את ראשי, הציפצוף התחזק...שמישהו יפסיק אותו!!!

''תקראו למישהו!'' שמעתי את קולו של זאין, יש פה עוד אנשים? היכן אני?

עצמתי את עיניי וניסיתי להשתיק את הציפצוף.

שוב בחור מבוגר מביט עליי, מחדיר ברזל קר אל תוך פיי.

''יש לו חום..'' הבחור המבוגר אמר, היכן אני?

''ז..זאין..'' לחשתי. ''מה לואי? אני כאן.'' שמעתי את קולו של זאין ואת מגע ידיו על ידי.

''היכן...אני?'' שאלתי והאור שוב נעלם, החושך שוב מילא את עיניי.

אני פותח את עיניי, רוח נושבת על פניי, מעיפה מעט את שיערי הקצר, אני עומד. אני על גבעה, גבעה ירוקה. אני מביט אל האופק, אופק ירוק, מלא צמחייה וחיים.

היכן אני?

אני מתחיל לרוץ, יורד את הגיבעה ואני רץ לכיוון האופק, רץ ורץ אבל לא מתקדם, למה?

אני רץ יותר מהר, מנסה להגיע אל האופק, אבל הוא מתרחק, הוא מתרחק ממני!

היכן אני?

הכל נעלם, החושך חזר, אני שוב לא יודע היכן אני..מה קרה לי בכלל?

''לואי טומלינסון?'' שמעתי קול עדין וצלול ופקחתי את עיניי, אור לבן, הכל לבן.

''היכן אני?'' שאלתי דמות לבנה שמחזיקה בידה רשימה ארוכה.

''אתה לא צריך להיות כאן..תחזור לשם..'' אותו קול עדין נשמע והוא נעלם.

חושך. אפלה. היכן אני? למה אף אחד לא עונה?

שוב אור לבן, שוב החדר ההוא, שוב מגע ידו של זאין על ידי.

''לואי?'' שמעתי את שמי והסתכלתי לצד, זה היה נייל.

''38.9'' שמעתי קול לא מזוהה והסתכלתי אל כיוון הקול, אותו בחור מבוגר מחזיק בידו מד-חום.