Broken dreams

פרק 45

''למה?'' שאלתי בקול שנבלע בחדר מהומהם.

''ככה'' הוא ענה. ''ככה זאת לא תשובה, למה?'' שאלתי יותר חזק, זאת פעם ראשונה שיש לי את הכוח והכעס להגיב.

''הם שלחו אותי'' הוא ענה והביט בעיניי. העיניים שלו מוכרות לי.

''מי זה הם?'' שאלתי ותפסתי בחולצתו. ''אני לא יכול לספר לך'' הוא ענה.

''לא אכפת לי! מי זה הם?!'' שאלתי בכעס ותפסתי בחולצתו יותר חזק.

''סליחה, זאת המשימה שלי'' הוא אמר ורעש של יריה נשמע בחדר שהשאיר הד לאורך זמן.

קרסתי על רגליי והחזקתי את החזה שלי.

הוא התכופף אליי וליטף את ראשי. ''אני אוהב אותך..''

פקחתי את עיניי, כאב ישר תפס אותי עם כל נשימה שלי. איפה אני?

הסתכלתי סביבי בקושי והרגשתי שמישהו מחזיק לי את היד, הרמתי מעט את ראשי וראיתי את קיריל ישן עם ראש על המזרון שאני הייתי עליו.

זה המצעים של בית החולים.. אני מזהה אותם... אבל מה אני עושה כאן?

לקחתי נשימה עמוקה מידי בניסיון להרגע מהלחץ שהרגשתי והתחילו לי כאבים ברמה בלתי נסבלת באזור החזה שריתקו אותי למיטה בלי יכולת להתנגד או לנשום כמו שצריך..לעזאזל כואב לי!

''כ...ו...א..ב...'' לחשתי ומחצתי ככל שיכולתי את ידו של קיריל.

''אה? מה?'' הוא התעורר והסתכל סביב. ''כ...ו...א...ב..'' לחשתי שוב.

''לואי! התעוררת!'' קיריל אמר וקם מהכיסא ליד המיטה. ''אני...לא נושם'' אמרתי וכבר לא יכולתי לפקוח את העיניים יותר

ציפצוף אחיד נשמע ואני מצאתי את עצמי במקום אחר...

לבן..

ממש לבן..

איפה אני?

''מישהו?'' צעקתי וראיתי מדרגות זוהרות בקצה, הלכתי אליהן ועליתי בהן, בקצה היה שער ענקי מזהב ובפתח עמדו 2 אנשים לבושים לבן וזוהרים.