פרק 9

992 84 87
                                    

                  

''תעצור! תעצור רגע!'' אמרתי לקיריל במהירות והוא עצר בצד, הסתכלתי יותר טוב על הספסל, כן זאת היא!

''אני כבר בא!'' אמרתי ויצאתי מהמכונית. ''לאן אתה הולך?!'' הוא שאל ויצא גם הוא אחריי.

הלכתי במהירות לכיוון הספסל שהיה בפארק העירוני.

הגעתי לספסל..זאת בהחלט היא..אבל מה קרה לה?

''היי'' אמרתי לה והתיישבתי על הספסל. ''מה אתה עושה כאן?'' קרוליין שאלה וניגבה את הדמעות שזלגו על פנייה בלי סוף.

''זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך'' אמרתי והסתכלתי עלייה, עינייה היו נפוחות ואדומות מבכי וסומק חזק היה על פנייה.

''אני שאלתי קודם! אמא שלי שלחה אותך?!'' היא שאלה מיד.

''אממ..לא..במקרה ראיתי אותך כאן..היא הייתה אמורה לשלוח אותי?'' שאלתי בהיסוס.

''לא'' היא התחמקה מיד. ''למה את בוכה?'' שאלתי אותה בשקט והסתכלתי על קיריל והוא תפס כמה צעדים מרחק.

''זה לא משנה'' היא אמרה וחנקה את הדמעות ונאנחתי.

''מה אתה עושה פה?'' היא שאלה שוב, טוב באמת לא עניתי לה.

''סתם רבתי עם הבנים..ואת?'' שאלתי. ''רבתי עם אמא'' היא ענתה.

''רוצה לדבר על זה?'' שאלתי. ''לא, אתה רוצה לדבר על זה?'' היא שאלה. ''לא'' עניתי.

''יופי!'' היא אמרה בכעס ושילבה את ידייה.

''את רוצה שאני אלך?'' שאלתי והיא הנידה בראשה. ''טוב אני אשאר'' אמרתי ונישענתי על משענת הספסל.

''רוצה לבוא אליי לבית?'' שאלתי אותה והיא הנידה בראשה. ''אני אכין לך שוקו שרק לואי טומלינסון יודע להכין!'' אמרתי בחיוך ענקי והיא ציחקקה.

''בואי..אני מבטיח לך שזה יעודד אותך..את שנינו'' אמרתי וקמתי מהספסל.

''טוב'' היא אמרה וקמה גם ואני והיא הלכנו לכיוון הרכב של גורילה שבא אחריינו ונסענו לבית שלי.

''קיריל אתה רוצה גם שוקו?'' שאלתי והוא לא ענה ונעמד ליד הדלת.

''טוב אז רק 2 כוסות של שוקו-סופר-דופר-דלוקס'' אמרתי בחיוך והוצאתי 2 כוסות ענקיות והנחתי על השיש.

''מה זה השוקו הזה?'' קרוליין שאלה. ''השוקו הכי טעים שתשתי איי פעם'' אמרתי לה והיא חייכה, שמתי בתוך הכוסות 3 כפיות שוקו, חתיכות מרשמלו קטנים, קוביות שוקולד לבן, קצת בננה שחתוכה דק דק, הוספתי חלב חם וריססתי לתוך הכוס קצפת. תקעתי בקצה הקצפת מקל שוקולד והנחתי על השולחן.

''הנה שוקו-סופר-דופר-דלוקס של לואי טומלינסון'' אמרתי לה והיא צחקה.

''אפילו לא התחלת לשתות אותו ואת כבר נראת יותר מעודדת'' אמרתי בחיוך והיא חייכה.

Broken dreamsWhere stories live. Discover now