Broken dreams

פרק 7

                  

עמדתי מול הדלת של קרוליין ודפקתי עלייה קלות והיא פתחה.

''היי לואי'' היא אמרה בחיוך.

''עשית טעות שהצלת אותי..זהו אני נדבק אלייך'' אמרתי, ככה אני גם מרגיש...אני מדבר איתה ומגיע אלייה הבייתה..מוזר..

''מה פתאום טעות? אתה מוזמן לפה תמיד..זה כיף שיש קצת חברה'' היא אמרה ושמעתי את העצב בקול שלה, לא קל לה להיות לבד..לא טוב לאדם להיות לבדו.
''אני תמיד מוכן לארח לך חברה'' אמרתי בחיוך ונכנסתי לבית שלה, הגורילה נשאר בחוץ.

''איפה אמא שלך?'' שאלתי. ''בעבודה'' היא ענתה בפשטות.

''ב6 בערב?'' שאלתי בהלם. ''כן היא עובדת עד 8...'' היא אמרה. ואו אז הילדה הזאת בעצם נמצאת כל היום בבית, לבד, בלי חברים.

''אז מה את עושה כל היום? מי מכין לך אוכל?'' שאלתי והתיישבתי על הספה שלה.

''אני אוכלת מה שאני מבשלת...או סתם מחממת במיקרוגל...ובעקרון אני לומדת או במחשב ושומעת מוזיקה'' היא אמרה.

''מזכיר לי את היום יום שלי..'' אמרתי. ''רק שאני גם שר רוב היום'' הוספתי.

''כן גם אני..אני אוהבת לשיר..'' היא אמרה. אוי נכון היא שרה!

''יש לי רעיון! ארוחת ערב אני מכין לך! אוקי?'' שאלתי בחיוך. ''אתה לא צריך..תודה'' היא אמרה.

''אני רוצה'' אמרתי לה בחיוך. ''טוב..'' היא אמרה בחיוך.

''אני יכול לראות את החדר שלך?'' שאלתי בהיסוס. ''אני מעדיפה שלא'' היא אמרה בשקט.

''למה לא? מבולגן? טוב כניראה לא ראית את הדירה שלי'' אמרתי בגיחוך.

''לא הוא פשוט קצת..אממ..לא נעים'' היא אמרה במבוכה. ''תראי לי את החדר שלך ואני אשתף אותך במחשבות מאוד מעניינות שיש לי אוקי?'' הצעתי לה עיסקה.

''אוקי..'' היא נאנחה והלכנו לחדר שלה והיא פתחה את הדלת ועצמה את עינייה מסרבת ליראות את התגובה שלי.

נכנסתי לתוך החדר שלה שהיה דיי מסודר..היו מספר פוסטרים על הקירות..פוסטרים שלנו..של הלהקה..היינו גם הרקע במחשב שלה..פשש ממש מעריצה.

''אוי גם לי יש נעלי בית כאלה!'' אמרתי והרמתי את הנעלי בית שלה.

''קניתי אותם בצרפת...אני אוהבת אותם'' היא אמרה בחיוך והשתדלה לא להסתכל על הקירות כאילו היא לא מכירה את הקירות האלה שלה.

''אפ'עם לא אהבתי את התמונה הזאת שלנו..אני וזאין נראים פה מוזר'' אמרתי לה והיא הסתכלה על הקיר.

''למה אני חושבת שיצאתם פה מאוד חמודים'' היא אמרה וחייכתי. ''תודה'' אמרתי בחיוך והתיישבתי על המיטה שלה.