פרק 39

650 48 165
                                    




''מה קרה?'' קרוליין התעוררה, היא שכבה על רצפת הכנסייה כשכולנו סביבה.

''תנו לה אויר..'' אמרתי אבל כולם עדיין היו סביבה.

''חמודה את התעלפת..כנראה איבדת נוזלים'' אמרתי בשקט וליטפתי את הפנים שלה.

''אני רוצה הביתה..כואב לי הראש'' היא אמרה והנהנתי.

''אנחנו נחזור לבית שלנו..'' אמרתי עוטף את ידיי סביבה ומניח את ראשה על כתפי.

''נייל תדאג להודות לכל מי שהגיע בשמנו, אוקי?'' שאלתי את נייל והוא הנהן.

''תודה..'' אמרתי והלכתי ביחד עם קיריל. ''צריך עזרה?'' קיריל שאל והנדתי בראשי.

''כואב לי הראש לואי'' קרוליין אמרה. ''את תקחי כדור שנגיע לבית...את בטוחה שאת רוצה לעזוב?'' שאלתי והוא הנהנה, הנחתי אותה במושב האחורי של הרכב ואני וקיריל נכנסנו מקדימה.

''מותר לי לתת לה כדורים נכון?'' שאלתי בהיסוס. ''כן אני בטוח..'' קיריל אמר והתחיל לנסוע.

''ממה נראה לך היא התעלפה? אולי צריך להגיע לבית חולים?'' שאלתי את קיריל בדאגה.

''זה יום קשה נפשית.. היא בכתה הרבה.. כנראה שהיא איבדה הרבה נוזלים והתייבשה אל תדאג'' קיריל לחש, כנראה לא רוצה שקרוליין תשמע.

''למה ג'נט מתה?'' נאנחתי. ''היא לא תיכננה את זה..חשוב שתמשיך לתמוך בקרוליין'' קיריל לחש והנהנתי.

''אני אוריד אותה..תלך להכין לה את המיטה'' קיריל אמר שהגענו הביתה ואני יצאתי מהרכב במהירות ונכנסתי פנימה, הלכתי לחדר של קרוליין וסדרתי את המיטה ונתיב הליכה נורמאלי בין כל הארגזים.

קיריל הגיע עם קרוליין לחדר וקרוליין עלתה למיטה.

''אני אביא לך מים..חשוב שתשכבי אוקי?'' שאלתי והיא הנהנה, קיריל הלך להביא מים וחזר עם בקבוק של ליטר וחצי מים.

''תשתי לאט עם הפסקות'' קיריל אמר והיא הנהנה והתחילה לשתות לגימות קטנות.

''ממש הדאגת אותי'' אמרתי לקרוליין. ''סליחה'' היא אמרה בשקט.

''זה בסדר...העיקר שאת בסדר'' אמרתי. ''כואב לי הראש'' היא אמרה.

''אני אלך להביא לך כדור..קיריל תישאר איתה'' אמרתי והלכתי למטבח, לקחתי משכח כאבים אחד מהקופסא שיש לי במדף במטבח וחזרתי אליה.

''קחי..'' אמרתי והבאתי לה את הכדור והיא בלעה אותו בלגימת מים.

''אני לא מסוגלת להיות בלעדייה לואי'' קרוליין אמרה והסתכלתי עליה בעצב, קיריל הלך והשאיר אותי לבד...דמאט!

''את תתגברי בשלב מסויים'' אמרתי בהיסוס ודמעות ירדו מעינייה.

''היא חסרה לי..'' קרוליין אמרה וחיבקתי אותה. ''גם לי..'' אמרתי בשקט והרגשתי את הדמעות יורדות גם מעיניי.

Broken dreamsWhere stories live. Discover now