בחור אחר העיף אגרוף לבטן שלי ונפלתי על רגליי, הם המשיכו..הם חבטו בי, בעטו בי, הכו אותי בעוצמה.
צעקותיי לעזרה ורחמים לא עזרו, הח'ברה האלה פירקו את גופי לגורמים.
הם הרסו את הבית שלי ושברו כמה דברים.
שכבתי על הרצפה חסר אונים, לא הצלחתי להזיז את עצמי ומרוב שכל הגוף שלי כאב, כבר לא הרגשתי אותו.
טעם הדם בפה שלי רק התחזק.. אוי שיט.
הסתכלתי על ידי, שם שמו של קיריל היה מצולק לרוחבה.
למה אתה לא פה להגן עליי קיריל? למה עזבת אותי? למה אתה מת ולא אני?
למה אני לבד בעולם?
ועכשיו גם הסתבכתי עם אנשים שאין לי מספיק לשלם להם.
ראיתי את פירוט הבנק שלי, בקושי נשאר לי כסף בחשבון.. וזה עוד בלי לשלם להם על הסמים ולזונה על הקלטת.
אני גמור.. עדיף שהם יהרגו אותי וזהו.
אני רוצה למות
הצלצול של הטלפון של הבית שלי נשמע, לא יכולתי לזוז אפילו לכיוון הטלפון.. כל תזוזה הכי קטנה שלי כאבה לי הרבה יותר.
המשיבון ענה. ''לואי? אתה בבית? זה נייל, תרים אם אתה שומע את זה'' נייל נשמע מתוך המשיבון... אבל אני לא יכול לענות לו, אני לא מסוגל להגיע לטלפון.
''אני כאן, הצילו!'' אמרתי בכאב אבל זה לא עזר.. הוא לא יכול לשמוע.
גל של שיעול עלה בי. ראיתי שדם יצא מהפה שלי.
הטלפון שוב צלצל ושוב המשיבון ענה.
''לואי כשתשמע את ההודעה הזאת תחזור אליי, אתה בטח מסנן אותי ולא רוצה לדבר איתי עכשיו. בבקשה תענה לי'' נייל המשיך..
אני לא יכול...
אני לא יכול!
הצלצול שוב נשמע ושוב המשיבון ענה.
''אני יודע שאתה מסנן אותי, אין לך זכות לסנן אותי! לך לעזאזל!'' נייל אמר כועס.
לא..
אני לא מסנן אותו!
בבקשה!
לא....
שלא יאבד תקווה!
אני אבוד..
אני אדמם פה למוות וזהו....
סיימתי את החיים שלי.
שכבתי שם על הרצפה ללא יכולת לזוז אני לא יודע אפילו כמה זמן... עברו נראלי אפילו כמה שעות.
רוב הפצעים כבר התייבשו, היו כאלה שהמשיכו לדמם על הרצפה וליצור שלולית קטנה.
היו דפיקות בדלת, לא יכולתי לקום לפתוח.
''לואי?'' שמעתי את צעקתו של נייל. ''אני כאן! כאן!'' ניסיתי לצעוק, לא היה לי כוח.
הוא דפק שוב על הדלת, ניסיתי שוב לצעוק.. זה לא עזר.
BẠN ĐANG ĐỌC
Broken dreams
Fanfictionמנסים להתנקש בחייו של לואי אין ללואי ברירה והבנים משיגים לו מאבטח אישי שהוא שונא.. או שלא? עונות 1+2 פאנפיק ראשון שלי.. הערות\תגובות יתקבלו בברכה
