''שמירה?'' כולנו שאלנו בבלבול.
''בדיוק, הולך להיות לך שומר ראש'' אריק אמר. ''מה זה השטות הזאת?'' שאלתי מיד.
''אני מסכים עם אריק'' רוב אמר. ''אתה הותקפת..הכירו אותך..אתה צריך שמירה'' אריק אמר.
''עד עכשיו לא היו לנו שומרים..למה שיהיו לנו עכשיו?'' שאלתי בבלבול, הבנים שותקים, האם הם מסכימים איתם?
''עד עכשיו לא פגעו בכם..'' אריק אמר. ''עדיין לא פגעו בנו..'' נייל אמר.
''אבל בלואי כן, אותו הם הצליחו לתפוס ולשדוד'' רוב אמר.
''פעם ראשונה בחיים שלי! לא היו עושים לי כלום אם הייתי נותן להם את הכסף'' אמרתי ונאנחתי.
''לכל הלהקות יש שומרי ראש..גם לכם צריך'' אריק אמר.
''אנחנו לא כמו כל הלהקות'' ג'ף אמר. ''נכון..ולכן בכם פגעו'' רוב אמר.
''זה היה חד פעמי..'' אמרתי. ''מאיפה אתה בטוח?'' זאין שאל.
''מאיפה אתם בטוחים שלא?'' שאלתי ושילבתי את ידיי.
''אנחנו נראה כבר מה נעשה..בינתיים אתה צריך לנוח אדוני הצעיר'' אריק אמר.
''נכון..'' נייל אמר. ''תלכו הבייתה, אני בסדר, אני אלך לישון'' אמרתי.
''להשאיר אותך לבד?'' זאין שאל מהסס.
''תלכו, בטח לא ישנתם כל הלילה בגללי...שאני אתעורר אני אתקשר אליכם'' אמרתי.
''לואי תתקשר אלינו אם קורה משהו'' נייל אמר והם יצאו מהחדר אבל זאין נשאר.
''אל תדאג זיי..אני בסדר'' אמרתי בחיוך קטן וזאין לקח כיסא פלסטיק והתיישב עליו.
''אתה חי בסרט אם אתה חושב שאני הולך מכאן.'' זאין אמר, אני יודע שאין לי טעם אפילו להתווכח איתו, כל עוד זה קשור לאחד מאיתנו כולנו מאוד עקשניים.
''תודה..'' אמרתי וליטפתי את שיערו החום.
''לילה טוב'' זאין אמר ונשק לי על ראשי ועצמתי את עיניי שחיוך פרוס על שפתיי...תוך מספר דקות מצאתי את עצמי שוב בתוך האפלה, ערפל סמיך של חושך, הרגשה רעה, אין תקווה בחיים, הכל קודר, חסר חיים. לפתע ראיתי אור חלש רחוק, התחלתי לרוץ לכיוונו.
ואני רץ ורץ אבל האור מתרחק ממני, לא נותן לי להגיע אליו, להגיע אל התקווה, האושר. למה היא בורחת ממני?
הנקודת אור הקטנה גדלה וגדלה וחזרתי לחדר בבית החולים, נשימתי מהירה וכל גופי רטוב מזיעה.
זאין לא נמצא בחדר, לאן הוא נעלם?
הנחתי את ראשי על הכרית ועצמתי את עיניי, דלת החדר שלי נפתחה.
YOU ARE READING
Broken dreams
Fanfictionמנסים להתנקש בחייו של לואי אין ללואי ברירה והבנים משיגים לו מאבטח אישי שהוא שונא.. או שלא? עונות 1+2 פאנפיק ראשון שלי.. הערות\תגובות יתקבלו בברכה
