Broken dreams

פרק 54

-אחרי שבוע-

''בוקר טוב'' קרוליין אמרה לי כשירדתי במדרגות.

''בוקר'' אמרתי בשקט. ''איך אתה מרגיש?'' היא שאלה. ''רע'' אמרתי והיא הסתכלה עליי בעצב.

''אל תתייחסי אליי..'' נאנחתי.

''אני אנסה לעודד אותך כשאחזור מבית הספר, אני חייבת ללכת'' היא אמרה ונישקה לי את הלחי.

''ביי'' אמרתי והיא יצאה מהבית.

התיישבתי על הספה וליטפתי את הצלקת שלי...

אוף קיריל...

הכל שונה בלעדייך.

''למה אתה לא כאן?'' שאלתי בעצב ולא הספקתי לדבר ודמעות עלו לי לעיניים באופן אוטומטי.

''אני כאן, אני תמיד כאן'' הוא הופיע פתאום. ''אתה לא... אתה לא כאן'' אמרתי בעצב והסתכלתי עליו.

''כאן זה הבית שלי, אין לי מקום אחר להיות בו'' קיריל אמר וקמתי מהספה.

''אתה מת! אתה עזבת אותי פה לבד!'' צעקתי.

''אתה לא לבד לואי..'' קיריל אמר. ''אני מדבר עם עצמי! איך אני לא לבד?!'' שאלתי את קיריל בזמן שאני עולה במדרגות.

''תפקח את העיניים שלך לואי! יש לך את קרוליין, את הבנים, את המשפחה שלך..אני רק הייתי אהבה חולפת בחיים שלך'' קיריל אמר.

''אתה לא היית! אתה עדיין ואתה ממש לא חולף קיריל! אתה האהבה האמיתית הראשונה והאחרונה שלי!'' צעקתי לקיריל ונכנסתי לחדר.

''אני לא אהיה היחיד לואי... אתה הומו... אתה לא אהבת רק אותי... יהיו אחרים'' קיריל אמר ונעלם עוד לפני שהספקתי להגיב.

''אני לא רוצה אחרים אתה לא מבין?! אני רוצה רק אותך!'' צעקתי לאויר, קיריל כבר לא פה...לעזאזל איתו

התיישבתי על המיטה וקלטתי על הרצפה חולצה של קיריל, ניגשתי אליה והרמתי אותה.

''אוף קיריל...'' לחשתי וחיבקתי את החולצה חזק, התחלתי להריח אותה, היה לה את הריח שלו...הריח שממלא את הבית...הריח שאהבתי להריח בבוקר שאני מתעורר..הריח שהייתי נרדם איתו.

מה יקרה שהריח יעלם? איך אני ארדם בלעדיו?

''אני אוהב אותך קיריל'' לחשתי לעצמי והצמדתי את החולצה לגוף שלו, נשכבתי אחורה במיטה שאני מחבק את החולצה.

''אני מתגעגע אלייך קיריל'' אמרתי ומשכתי באפי, זה מיותר מידי לעצור את הדמעות.

הריח שלו מעלה בי כלכך הרבה זכרונות...זה מרגיש כאילו הוא לא איתי כבר כמה חודשים..

איך מתמודדים עם מוות של מישהו?

הרגשתי רטט בכיסי ושלפתי את הטלפון שלי. ''הלו?'' עניתי בקול עצוב ומשכתי באפי.