Broken dreams

פרק 14

''תלך כבר!! לך!!!!'' לא הצלחתי להחזיק את עצמי וצרחתי עליו. זאין תפס את רגליו וברח מהבית שלי.

הסתכלתי על הספה, על המקום שבו התנשקנו לפני רגע, אני והחבר נפש שלי...

הרגשות בתוך הלב שלי פרצו כלפי חוץ בצורה נוזלית יותר ופרצתי בבכי נורא חזק ומר כאילו הודיעו לי שמישהו שקרוב אליי מת.

''בוס?'' קיריל יצא מחדרו והביט עלי בצער, הוא לא יודע כלום ממה שהלך פה כרגע, מה שהוא יודע כרגע זה שאני בוכה.

''אל תסתכל עליי..'' מלמלתי וכיסיתי את פניי עם ידיי.

''בוס..'' הוא אמר הפעם יותר בצער, הקול הכי רגיש שזכיתי לשמוע ממנו, יופי! הוא מרחם עליי!

''תעזוב אותי, אני רוצה להיות לבד!'' אמרתי ועליתי במדרגות לאט לאט, נעלתי את עצמי בחדר שלי עם הגיטרות, התיישבתי ליד הדלת והמשכתי לבכות.

אני לא מאמין שאני בוכה בגלל זה, מצד שני...זאין פאקינג נישק אותי...הוא פאקינג מאוהב בי.

איך אני מתמודד עם דבר כזה?

איך אני חי עם דבר כזה?

איך החבר נפש שלי התאהב בי ככה פתאום?! נייל הזהיר אותי! נייל סיפר לי! אני לא האמנתי...

אני כלכך מפגר! מגיע לי שכל זה קורה לי..

תפסתי את הגיטרה האקוסטית שלי והטחתי אותה על הקיר בחוזקה שוב ושוב, רק צוואר הגיטרה נשאר בידי וגם אותו שברתי בריסוק על ידי הרגל שלי.

''עאא!!!'' צרחתי ושוב התיישבתי על הרצפה, על הריסות הגיטרה שלי, בוכה את נשמתי.

דמעות לא תורמות לשום דבר אבל בהחלט עוזרות לפרוק.

תפסתי את הגיטרה השניה והתחלתי לפרוט עלייה בעצבים,

אחרי אני לא יודע כמה זמן נשמעו דפיקות בדלת.

''אני רוצה להיות לבד!'' צעקתי והעיניים היבשות שלי התמלאו בדמעות חדשות באופן אוטומטי.

''טלפון בוס'' שמעתי את קולו של קיריל.

''לא אכפת לי! אני רוצה להיות לבד!'' צעקתי ושמעתי את צעדיו מתרחקים מאיזור הדלת וחזרתי לפרוט על הגיטרה בחוזקה עוד קצת זמן.

''בוס טלפון'' קיריל שוב נשמע מאחורי הדלת. ''תלך!!! אני רוצה להיות לבד מה לא ברור בזה?!'' צעקתי.

''אבל..טלפון'' שמעתי את קולו חלש יותר. ''תדחוף את הטלפון המזדיין הזה לאיפה שהוא! אני! רוצה! להיות! לבד!'' צעקתי ושוב שמעתי את צעדיו מתרחקים.

חזרתי לפרוט על הגיטרה בחוזקה ועצבים עד שאחד המיתרים נקרע.

''גיטרה! מטומטמת!!!'' רטנתי בקול חזק וגם את הגיטרה הזאת ריסקתי על הקיר בחוזקה ודרכתי עלייה בכל כוחי, מוציא עלייה את כעסיי ותסכולי.