שנאה או אהבה?- פרק 21

1K 44 0
                                    


כשנכנסתי לבית של לירוי השעה הייתה כבר שמונה וחצי אז ראיתי שכבר כולם מאורגנים ויושבים לאכול.
"הנה את!" אמרה אמא באנחה וקמה לחבק אותי "את יודעת כמה דאגתי? למה לא ענית?" שאלה תוך כדי חיבוק.
"אמא, בוקר, שחררי אותי" אמרתי כשהתנתקתי ממנה והלכתי לכיוון החדר שהיה לי בבית של לירוי.
כשעברתי ליד האי המבט שלי ושל לירוי הצטלבו לכמה שניות ארוכות שהרגישו כמו נצח.
"רגע, מה עם בית ספר?" צעקה לי אמא "אני לא הולכת, אין לי כוח" צעקתי כשעליתי במדרגות.
נכנסתי לחדר התקלחתי זריז לבשתי פיג'מה ופשוט נפלתי למיטה.
פתחתי את העיניים וראיתי זוג עיניים בוהות בי וישר קפצתי "מה אתה מטומטם? הבהלת אותי, מה אתה עושה פה?"אמרתי ללירוי"גר פה" עקץ "ואם הייתי ערומה?" שאלתי בנמנום "יותר טוב בשבילי" אמר וקרץ.
דחפתי אותו במכה ומלמתי "אידיוט".
אחרי כמה דקות של שקט שפשוט בהינו בתקרה"לגבי אתמול..."אמר שהוא עדיין בוהה בתקרה, קטעתי אותו ואמרתי "בוא פשוט נשכח מזה, זה לא קרה!" הפצרתי והפנתי את מבטי אליו "אז דף חדש?" שאל והפנה גם הוא את מבטו אליי "בשבילך אני צריכה מחברת, בלוק ציור, לוח שלם" הוא צחק ואני המשכתי "דף חדש".
"מה השעה בכלל?" שאלתי פתאום והוא הסתכל בפלאפון "11:30" אמר "יאללה צריך לקום" אמרתי והוא התחפן בתוך הפוך שלי "לא רוצה" אמר "יאללה אני אכין חביתות וסלט מושלם" אמרתי והוא ישר קפץ מהמיטה "אני כבר מוציא ירקות, השקשוקה שלך הייתה נדירה" אמר ויצא ואני ציחקקתי והתלבשתי וירדתי למטבח.
"וואו את הרבה יותר יפה ב11" אמר כשראה אותי יורדת "חמוד! , אני יפה בכל שעה" אמרתי והוא ציחקק ומילמל 'צודקת' וחשב שאני לא שומעת.
הכנתי לאכול והעברנו את הארוחה בכיף, והוא פשוט לא הספיק להצחיק אותי .
פינינו את הכלים ושאלתי"אתה בא איתי לבית ספר?" הוא הניד בראשו ואמר "הספיק לי בית ספר היום, אני רק אוריד אותך שם ואסע" הנהנתי ויצאנו לרכב.
ישבנו בשקט ברכב עד שהיה נמאס לי מהשקט וחיברתי את הכבל אוקס לפלאפון שלי.
והפעלתי את השיר "love my like you do" והתחלתי לשיר והוא רק צחק עליי ובאיזשהו שלב הצטרף אליי והתחלנו לשיר כמו איזה שני משוגעים.
הסתיים השיר ובדיוק כשהגענו לבית ספר "אתה שר מאוד יפה" אמרתי כשהדגשתי את המאוד וצחקתי והוא צחק איתי ביחד.
"אתה בטוח?" שאלתי והוא הנהן "בטוח בטוח בטוח?" שאלתי שוב "כן, חופרת! רדי כבר" אמר ואני פתחתי את הדלת "אני מביאה היום את בן ויערה ואין ויכוח בכלל" אמרתי מבחוץ וישר טרקתי את הדלת מבלי לתת לו להגיב והוא נסע.
שמתי את האוזניות והלכתי ללוקרים.
כשסגרתי את הלוקר פתאום מישהו נתקל בי והפיל לי את כל הספרים.
"אולי תסתכל לאן שאתה הולך"אמרתי והתכופפתי מבלי לראות מי זה בכלל.
"סליחה" אמר והתכופף לעזור לי להרים ואני ראיתי את העיניים שלו 'וואו איזה עיניים' חשבתי לעצמי.
קמנו שהספרים בידי וראיתי פתאום מי זה 'וואו'.
הוא היה גבוה עם שיער שטני ועיניים ירוקות, תמיד הייתה לי חולשה לעיניים ירוקות.
"ירון" אמר והושיט לי את ידו "חן" אמרתי ולחצתי את ידו "אני רואה שאת גם בביולוגיה" אמר כשהסתכל בספר הראשון "כן" אמרתי והעברתי את ידי בעורפי "אני פשוט חדש פה ולא מכיר פה כלום, יש מצב את מראה לי את המעבדה" "שאל במבוכה "בטח, בוא אחריי" אמרתי והתחלתי להתקדם"אני מעדיף לידך" אמר ואני חייכתי אליו "אז לידי" אמרתי והתקדמנו לכיוון המעבדה.
כשעברנו במחשב ראיתי את לירוי ואחי מתקדמים לכיוונו במהירות ובכעס ולא הבנתי למה.

שנאה או אהבה?Where stories live. Discover now