שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?-פרק 63

*13:00*
פקחתי את העיניים והשמש ישר תוקפת אותן, אני מרים את הראש "איי, הראש!" אמרתי בקול חלש והראש שלי נפל חזרה על המיטה "או, בוקר טוב לך באמת, אתה יכול להסביר לי לאן נעלמת אתמול?" אור צועקת אליי "איי, אור אל תשגעי אותי עכשיו, כואב לי הראש" אמרתי "אל תשגעי אותי? ממתי אתה מדבר ככה?" בסתכלה עליי מבולבלת "מעכשיו" אמרתי וניסיתי לקום שוב מהמיטה ונפלתי שוב, הרבה זמן לא שתיתי ככה, אור התיישה לידי "לירוי, תסתכל עליי, הכל בסדר?" שאלה "לא, כלום לא בסדר, שמעי, אני מצטער שאני אומר לך את זה ככה, אבל אני רוצה שניפרד" אמרתי ועלו לה דמעות בעיניים "למה?" שאלה "אני לא אוהב אותך, ורק עכשיו הבנתי את זה" אמרתי ודמעה ירדה מעיניה "לא, עכשיו אתה לא מרגיש כלכך טוב, אתה לא יודע מה אתה אומר" אמרה בקול חנוק, תפסתי את פניה והסתכלתי עמוק בעיניה "אני יודע מה אני אומר, מגיע לך מישהו שאוהב אותך" אמרתי "אל תגיד את המשפט הנדוש הזה, אני לא רוצה מישהו אחר אני רוצה רק אותך" אמרה "אבל אני אומר את זה באמת, מהלב" אמרתי לה "אוקיי" אמרה ויצאה מהחדר בעצבים, זהו, אני לא מתכוון לוותר על חן יותר, אני הולך להילחם.
נקודת המבט של חן:
קמתי בבוקר, או שזה היה צהריים, קמתי בספה "בוקר טוב מאמי" אמרה אמא כשהיא יוצאת מהמטבח "אמא? מה את עושה פה?" שאלתי אותה "הבנתי שהיה לך לילה קשה אז לקחתי חופש ובאתי" אמרה וחיבקתי אותה "הכנתי לך משהו קטן, שטפי פנים ובואי לאכול" אמרה "אני לא רעבה" אמרתי ונשכבתי על הספה חזרה "לא גברת צעירה, זה ממש לא הולך לחזור על עצמו" אמרה והעיפה את השמיכה ממני "קומי בבקשה" אמרה וקמתי בחוסר כוח ורצון.
"מה ילדה, אפשר תקציר הפרקים הקודמים? מה היה אתמול?" שאלה אמא "לירוי החליט לחזור" אמרתי והתחלתי לאכול "תעשי לי טובה, אל תתני לזה להשפיע עלייך כמו פעם קודמת" אמרה "אני אשתדל" אמרתי.
סיימתי לאכול ואמא פינתה לי את הצלחת "מה השעה בכלל?" שאלתי "שתיים וחצי בערך" אמרה אמא באדישות "שיט, אני צריכה לעוף לעבודה" אמרתי ורצתי לחדר שלי "את בטוחה שאת רוצה ללכת עכשיו לעבודה?" שאלה אחרי שהתארגנתי זריז וחזרתי לסלון "אני חייבת" אמרתי ויצאנו שתינו מהבית.
הגעתי לעבודה והיה יום מעולה, קיבלתי מלא טיפים, היו לקוחות סבבה והכי חשוב שכחתי מלירוי לכמה שעות.
בדרך חזרה הביתה שמתי לב שמישהו הולך אחריי, בהתחלה לא שמתי לב, אבל כששמתי לב התחלתי ללכת יותר במהירות, סיככתי את הדרך, רציתי להיות בטוחה.
נכנסתי לאחת הסמטאות, הסתובבתי בפתאומיות, "מה אתה רוצה ממני?" שאלתי את אותו בחור "סליחה גברתי, אני לא מבין מה את רוצה ממני" אמר וניסה להתקדם, רצתי מולו "מי שלח אותך? , מה אתה רוצה ממני? , למה אתה עוקב אחריי?" התקפתי בשאלות והטלפון שלו בדיוק צלצל "זה הבוס שלך?" שאלתי אותו והוא ענה לטלפון "כן מאמי, אני בדרך הביתה, פשוט מישהי פה מטרידה אותי באמצע הרחוב" אמר וניסה להתקדם.
התפדחתי ברמות, אני כזאת פרנואידית, לפתע הוא הסתובב "קחי, הוא רוצה אותך" אמר והסתכלתי עליו במבט מבולבל "הלו?" אמרתי לטלפון לא מבינה בדיוק מה אני עושה ולמה "חן" אמר "לירוי? תגיד לי אתה משוגע? אתה שולח אנשים לעקוב אחריי? התחרפנת?" צעקתי "חמש דקות, זה מה שאני צריך, רק חמש דקות שתקשיבי למה שיש לי להגיד, אני יכול להסביר הכל, באמת, רק חמש דקות " אמר "נו, תסביר" אמרתי "לא ככה, תפגשי אותי עוד שתי דקות באגם, אני יודע שאת זוכרת אותו" אמר ושתקתי "אני אקח את זה ככן, תביאי לי עכשיו את הבחור, הוא יקח אותך" אמר "חמש דקות!" אמרתי בטון גבוה והבאתי לו את הבחור
הוא ניתק "אני נוהגת, אני לא סומכת עלייך" אמרתי וחטפתי לו את המפתחות מהיד "ממש לא, אף אחד לא נוהד לי ברכב" אמר וחטף את המפתחות חזרה "אז אני לא באה" אמרתי ושילבתי ידיים "טוב בסדר, רק תזהרי אליו!" אמר והראה לי איפה הרכב.
כשהגענו ראיתי שלירוי כבר ישב שם על שפת הנהר, איפה שאני תמיד יושבת, יצאתי מהרכב, "היי" אמר "שלום" החזרתי והתיישבתי לידו.