שנאה או אהבה?- פרק 36

815 34 0
                                    

לא, זה סופי אני מצטערת" אמרתי לו כשניתקתי את הידיים שלו משלי, קמתי והלכתי.
אחרי כמה צעדים הסתובבתי והעפתי מבט לעברו וראיתי שהוא פשוט משותק כאילו הוא קפוא וכלכך כאב לי אבל הבנתי משהו פשוט, אולי הוא בן זוג מושלם ואולי הוא דואג אבל אני לא סומכת עליו.
תבינו, התקפי החרדה של אחי הם הסוד שלי ושלו ואף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד, וזה שלא יכלתי לספר את זה לירון סידר לי קצת את המחשבות.
המשיך היום כרגיל והייתי כלכך כבויה, ועם הראש למטה ובנוסף להכל לא יצא לפגוש אף אחד מכולם כי שוב איחרתי לגן של בן ויערה והייתי חייבת לרוץ כי זה תורי היום להביא אותם.
"איפה הזוג המלכותי של הגן?" נכנסתי בצעקה "סוף סוף הגעת, שעה אנחנו מחכים לך" אמר לי בן "יואו, תראו את החוצפן הזה, תגיד תודה שבאתי בכלל, יכלתי להשאיר אותך פה" אמרתי "נכון, לירוי תמיד מגיע בזמן" אמרה פתאום יערה "פשש אני רואה פתחנו פה מרד, חבל, רציתי להכין לכם פיצה אבל אם יש שביתה, מי אני שתשבור אותה?" אמרתי והלכתי למתלה התיקים.
הם רצו אליי ותפסו בשתי רגליי "דייי, סליחה" צעק בן ואני צחקתי "פליז פליז פליז תני לנו להכין איתך!" צעקה יערה "אממ, אם שניכם תוך שתי דקות מחכים לי בשער עם תיקים מוכנים על הגב אני אחשוב על זה" אמרתי ושניהם רצו להביא את התיקים.
"ילדים... רק באוכל קונים אותם" אמרתי לאתי הגננת והיא צחקה והנהנה.
יצאנו מהגן והם לא עשו בעיות כל הדרך הביתה, הבנתי איך לשלוט בהם חחח.
התחלנו להכין את הפיצה ובזמן שהבצק תפח ראינו מולאן.
באמצע הסרט שאלה אותי יערה "תגידי, למה היא רוצה לצאת להילחם, זה לא תפקיד של גברים?" ואני הרמתי גבה "מי אמר? בנות יכולות להיות לוחמות הרבה יותר טוב מבנים" אמרתי והיא הסתכלה עליי ולא הבינה "תקשיבי, אף פעם אל תתני לאף אחד לפסול אותך או להגיד לך מה לעשות או לא לעשות בגלל שאת בחורה" אמרתי לה והיא חייכה וחזרה לבהות בסרט.
הבצק טפח והתחלנו לשחק בו, פתאום אני מקבלת שפריץ של קמח לפנים "פפפפ, כמה אומץ!" אמרתי כהעפתי את הקמח מפי ואני רואה את בן מבסוט וצוחק אז לקחתי גם גוש של קמח וזרקתי לעברו אבל הוא התכופף וזה פגע ביערה "אההה" צעקה ואני ובן צחקנו "סליחה רציתי לפגוע בבן" אמרתי וישר זרקה על בן וככה התחילה מלחמת קמח.
פתאום נפתחה הדלת ונכנסו רחל ולירוי עם קניות בידיהם.
"תראו מה עשיתם למטבח שלייי" צעקה רחל בהיסטריה ובטעות פגע בה גוש של קמח שזרקתי.
מיד כיסתי את פניי בבהלה "יוו סליחה רחל" אמרתי ורצתי לעברה והיא הסתכלה עליי בעצבים"אל תדאגי בן אחראי ניקיון" אמרתי וקרצתי לבן "חיה בסרט" אמר עם תנועות הידיים המצחיקות שלו וכולנו צחקנו "תקשיבי רחל" אמרתי ושמתי את ידי על כתפה "תלכי להתקלח ותנוחי קצת ושתצאי יחכו לך פה פיצות נדירות, מה את אומרת?" היא ריככה את פניה והניחה את הקניות שהיו בידה "תסדרו גם קניות" אמרה והלכה לחדר שלה.
"אפשר לעזור?" שאל אותי לירוי בלחש "כן, הם ישמחו" אמרתי וחייכתי אליו.
כולנו הכנו את הפיצות כמובן שהיו עוד מלחמות קמח אבל בסוף יצאה פיצה טעימה בטירוף אז קראתי לכולם וישבנו לאכול.
באמצע שאכלנו כולם אמא נכנסה בדלת.
"הופה, מה אני רואה פה? ארוחה משפחתית ולא מזמינים את האמא?" שאלה בציניות "רציתי לחכות לך אבל הפיצה קראה לי, איך אני יכולה לסרב לה?" אמרתי גם אני בציניות וכולם צחקו.
כשסיימנו כל אחד התפצל לחדרו.
כשהגעתי לחדר פתחתי את הפלאפון, ובין כל ההודעות אני רואה הודעה מעדן.
עדן: נפרדנו, אני צריכה אותך...

שנאה או אהבה?Where stories live. Discover now