שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 34

כשחן הגיעה אלינו סובבתי את עדן לכיוונה וחיבקתי אותה מאחור.
"אוו, תראו את הזוג אוהבים הקטן הזה!" אמרה ונראה כאילו זה לא הפריע לה בכלל וככה הם עמדו ודיברו אבל לא הקשבתי רק בהיתי בחן "אחי, על מה אתה מסתכל?" פתאום אמר ירון "מה אתה רוצה?!" אמרתי בתקיפות "שתפסיק להסתכל על חברה שלי" וברגע ששמעתי אותו אומר 'חברה שלי' התחרפנתי, הלכתי לעברו ותפסתי לו בחולצה בחוזקה "לירוי תשחרר אותו עכשיו" צעקה חן ולא הקשבתי לה אז היא תפסה אותי מאחור במעין חיבוק ומשכה אותי רחוק ממנו, אני לא יודע איך היא הצליחה אולי כי המגע שלה מחליש לי את הגוף (בקטע טוב), היא לקחה אותי לצד הרחק מכולם "לירוי די" אמרה בקול רך "אני שלו, ואתה לא יכול לשנות את זה, אז פשוט תוותר" אמרה וחזרה לחבק אותו והם יצאו מהמחששה.
הרגשתי שעולמי חרב.
לא הבנתי מה קורה לי, התחלתי ללכת מימין לשמאל בלי שליטה, כאב לי הראש, והחזה, הרגשתי שאין לי אוויר, הרגשתי שהעולם מתפרק, "לירוי" שמעתי קול קטן "עופי ממני!" צרחתי בכל הכוח, לא הצלחתי להשתלט על הגוף שלי הרגשתי שהקרקע נשמטת, פתאום נפלתי, הייתי בתנוחת עובר וצרחתי בכל הכוח, רציתי שזה יגמר, רציתי למות, נתתי לי אגרופים לראש בניסיון לסדר את הראש הדפוק שלי, התנדנדתי קדימה ואחורה והיה כלכך הרבה קולות לא הבנתי מאיפה הם באים והם היו כלכך חזקים וכואבים! בבקשה שזה ייגמר...
נקודת המבט של חן:
הלכתי עם ירון בהרגשה חרא מהמחששה אבל אולי ככה לירוי יבין שהוא צריך להתקדם, עם כל הכאב.
"חן" רצה אליי עדן בדמעות "מה קרה?" הסתובבתי במהירות "לירוי... אגרופים... אני..." אמרה בבכי ובחוסר סדר ולא הבנתי מילה ממה שאמרה "רגע, תנשמי, ותסבירי לי לאט מה קרה" אמרתי והיא לקחה אוויר "פשוט בואי" אמרה וסחבה אותי למחששה.
ראיתי את לירוי על הרצפה מרביץ לעצמו כשהוא סגור לגמרי והייתי פשוט בשוק.
כשחן הגיעה אלינו סובבתי את עדן לכיוונה וחיבקתי אותה מאחור.
"אוו, תראו את הזוג אוהבים הקטן הזה!" אמרה ונראה כאילו זה לא הפריע לה בכלל וככה הם עמדו ודיברו אבל לא הקשבתי רק בהיתי בחן "אחי, על מה אתה מסתכל?" פתאום אמר ירון "מה אתה רוצה?!" אמרתי בתקיפות "שתפסיק להסתכל על חברה שלי" וברגע ששמעתי אותו אומר 'חברה שלי' התחרפנתי, הלכתי לעברו ותפסתי לו בחולצה בחוזקה "לירוי תשחרר אותו עכשיו" צעקה חן ולא הקשבתי לה אז היא תפסה אותי מאחור במעין חיבוק ומשכה אותי רחוק ממנו, אני לא יודע איך היא הצליחה אולי כי המגע שלה מחליש לי את הגוף (בקטע טוב), היא לקחה אותי לצד הרחק מכולם "לירוי די" אמרה בקול רך "אני שלו, ואתה לא יכול לשנות את זה, אז פשוט תוותר" אמרה וחזרה לחבק אותו והם יצאו מהמחששה.
הרגשתי שעולמי חרב.
לא הבנתי מה קורה לי, התחלתי ללכת מימין לשמאל בלי שליטה, כאב לי הראש, והחזה, הרגשתי שאין לי אוויר, הרגשתי שהעולם מתפרק, "לירוי" שמעתי קול קטן "עופי ממני!" צרחתי בכל הכוח, לא הצלחתי להשתלט על הגוף שלי הרגשתי שהקרקע נשמטת, פתאום נפלתי, הייתי בתנוחת עובר וצרחתי בכל הכוח, רציתי שזה יגמר, רציתי למות, נתתי לי אגרופים לראש בניסיון לסדר את הראש הדפוק שלי, התנדנדתי קדימה ואחורה והיה כלכך הרבה קולות לא הבנתי מאיפה הם באים והם היו כלכך חזקים וכואבים! בבקשה שזה ייגמר...
נקודת המבט של חן:
הלכתי עם ירון בהרגשה חרא מהמחששה אבל אולי ככה לירוי יבין שהוא צריך להתקדם, עם כל הכאב.
"חן" רצה אליי עדן בדמעות "מה קרה?" הסתובבתי במהירות "לירוי... אגרופים... אני..." אמרה בבכי ובחוסר סדר ולא הבנתי מילה ממה שאמרה "רגע, תנשמי, ותסבירי לי לאט מה קרה" אמרתי והיא לקחה אוויר "פשוט בואי" אמרה וסחבה אותי למחששה.
ראיתי את לירוי על הרצפה מרביץ לעצמו כשהוא סגור לגמרי והייתי פשוט בשוק.

אם אתה חי אז כבר תחיה
אין ממה לפחד
הרי האלוהים הוא גם אשם

עד שבאת, שבאת
והצלת אותי
איזה מזל שבאת
בדיוק שכבר עמדתי לוותר

אז את באת, שבאת
והצלת אותי
וכמה שטוב שבאת
בדיוק שכבר הרמתי את ידיי

מה יש בה באמת
שכל כך מושך
וכמו פרפר לאש, אני עיוור
אולי עכשיו ואולי אחרי
שהכל יגמר נוכל להפגש, נרצה להזכר

איך שבאת, שבאת
והצלת אותי
איזה מזל שבאת
בדיוק שכבר הרמתי את ידיי
אז את באת, שבאת
והצלת אותי
וכמה טוב שבאת
בדיוק שכבר עמדתי לוותר