שנאה או אהבה?-פרק 58

566 16 1
                                    

"בוקר טוב סטפני" בירכתי את המזכירה שלי ונכנסתי למשרד "בוקר טוב מר גולדברג, יש לך פגישה ב9:00 וב12:00" אמרה ונתנה לי ניירת לחתום עליה "תודה" אמרתי לה והיום המשיך.
אור:"מאמי כבר מאוחר, איפה אתה?"
לירוי:"אני מתעכב היום במשרד"
אור:"אכלת?"
הסתכלתי על ההודעה והמשכתי לעבוד.
זהו סיימתי, אני מתרווח על הכיסא, מסתכל על השעון, וואו כבר 12, אני יושב ושוקע במחשבות, אני פותח את הטלפון ושוב מסתכל על התמונות שלי ושל חן, אף פעם לא הפסקתי לחשוב עליה, תמיד התמונות האלה נותנות לי קצת אוויר, השיר שלה תמיד מתנגן אצלי כל בוקר.
אחרי שנה באיטליה ולימודים אניטנסיביים עברתי לעבוד בחברה של אבא בניו יורק, בהתחלה עבדתי אבל כבר אחרי שנה הפכתי למנהל הסניף, יש לי כסף, בית גדול, והכרתי פה גם ישראלית יפה, יש לה עיניים כחולות ושיער בלונדיני נשפך, אבל אני בחיים לא אהיה מאושר, אני מעדיף את המתולתלת שלי איתי.
אור לא יודעת עליה והיא אף פעם לא תדע.
בדרך הביתה התקשרתי ליערה
יערה: הלו
לירוי: יערונת, מה קורה?
יערה: בסדר מה איתך?
לירוי: קרה משהו?
יערה: לא הכל טוב
לירוי: נוו, אני מכיר אותך יותר מדי טוב, מה קרה?
יערה: רבתי עם אמא, היא בכלל לא מקשיבה לי
לירוי: כבר דיברנו על זה, שבוע הבא את באה לגור אצלי ויהיה יותר טוב
יערה: אז זהו, שהיא אמרה שהיא לא מרשה
לירוי: אף אחד לא שאל אותה, אל תדאגי
יערה: אני רוצה לחזור, לא טוב לי פה

*שקט על הקו*

יערה: לירוי?
לירוי: כן אני שומע, אי אפשר לחזור, טוב אני אדבר איתך יותר מאוחר, אני הולך לישון, ביי יפה שלי
נמאס לי כבר שכל יערה מתקשרת אליי לבכות לי, מה כלכך קשה, אני חייב לדבר עם אמא.
נכנסתי הביתה וכמו תמיד הוא היה ריק וחשוך, שנאתי להיכנס אליו, עם כמה שהוא יפה גדול ככה הוא בודד.
נכנס לחדר "בייב? מה השעה? מתי חזרת?" ישר אור תקפה אותי בשאלות "מאוחר, תחזרי לישון" אני אומר בקרירות "בואי לידי" אמרה אור ונשכבה שוב על המיטה "עוד מעט, יש לי עוד כמה דברים לסיים ואני אבוא" אמרתי והלכתי לסלון, התיישבתי על הספה עם וויסקי בידי ובהיתי מחוץ לבית, מסתכל על הנוף ורק חושב מה היא עושה עכשיו.
נקודת המבט של חן:
"שני הפוך לשולחן חמש" אמרתי לאורטל וישר רצתי לשולחן הבא "שלום, מה תרצו להזמין?" שאלתי בחיוך "אממ סלט ייוני, שקשוקה, שלוש הפוך ואחד שחור ואת המספר של המלצרית שלכם" אמר לי אחד הבחורים שישבו בשולחן מבלי להוריד את עיניו מהתפריט והשאר צחקו ואני התעלמתי כתמיד ורשמתי בפנקס הקטן את ההזמנה "בסדר גמור עוד משהו?" שאלתי "יש לך חבר?" ניסה שוב "לא רלוונטי" אמרתי ורצתי לעמדת קפה שם עמדה עדן "נמאס לי מהם כבר, כל אחד חושב שהוא מקורי, חיים בסרט, ואגב הם רוצים יווני שקשוקה שלושה הפוך ואחד שחור" אמרתי בנשימה אחת, "הנה ההפוכים לשולחן חמש, מה יש לך הוא דווקא נראה טוב, למה לא?"שאלה "ככה" עניתי והמשכתי לרוץ "בבקשה הנה ההזמנה שלכם" אמרתי והנחתי את הדברים על השולחן "לא חסר משהו?" שאל אותו בחור "אממ לא, הכל פה" אמרתי והסתובבתי ללכת והוא תפס את הזרוע שלי "ביקשתי ביפה את המספר, למה ככה מאמי?" ניערתי את ידי ממנו והחזקתי בחולצתו באיום "ואני סירבתי ביפה, אז למה להציק?" אמרתי והוא בלע רוק "אם עוד פעם אחת תיגע בי אני אוציא לך את היד מהמקום, הבנת?" אמרתי והוא הנהן בפחד, עזבתי אותו,"אם תצטרכו משהו אני פה" אמרתי בחיוך והלכתי משם "תאמיני לי שתהיי בריאה, כמה אומץ יש לך, את עובדת פה חודש וחצי וכבר מרשה לעצמך להכות לקוחות?" אמרה עדן "בסדר, אל תדאגי, הוא לא יתלונן, טוב בואי נחליף עמדות נמאס לי להתרוצץ" אמרתי ועמדתי בעמדת הקפה "אממ, רציתי לבקש סליחה על מקודם" אמר לי הבחור וגירד בעורפו "זה בסדר"אמרתי והמשכתי בעבודה "את באמת מיוחדת, אני רוצה להכיר אותך יותר" אמר "אני מצטערת, אבל אני לא" אמרתי והוא השפיל מבטו ויצא מבית הקפה "תראי איזה חתיך! למה ניפנפת אותו ככה?" שאלה עדן והשפלתי מבט "מה? זה בגללו?" שאלה ואני הנהנתי "די, הגיע הזמן להמשיך הלאה" אמרה "תביני, הוא היה אהבת חיי, לא מתגברים על זה כלכך בקלות" אמרתי "אבל את אפילו לא נותנת להם צאנס, כל יום מתחילים איתך כאן עשרות גברים ואת כולם את דוחה, אחד אחרי השני" אמרה בקול תוקפני "די, מספיק עם זה, יאללה עוד צחי שעה מסיימות משמרת תתעודדי" אמרתי והמשכנו לעבוד.
אני עדן וליטל נכנסו שותפות אחרי שהשתחררנו מהצבא, הרי לאף אחת מאיתנו אין כסך עכשיו לדירה, אבל שזה מתחלק לשלוש זה הרבה יותר קל, אני ועדן עובדות בבית הקפה מתחת לבית וליטל עובדת בבזק.
שלום בית" צעקתי כשנכנסתי לבית למרות שידעתי שאף אחד לא יענה, זרקתי את הדברים בסלון כהרגלי ונכנסתי להתקלח, שמתי מוזיקה ופשוט בכיתי, עדן צודקת, אני חייבת להמשיך הלאה אבל איך זה נראה לי הדבר כי לא נכון לעשות?
יצאתי מהמקלחת, ישבתי על המיטה והסתכלתי שוב על התמונות שלנו, "למחוק אלבום ואת כל הקבצים שבו?" זה מה שהטלפון שואל אותי וגם אני את עצמי ואני יושבת קפואה מול הטלפון, זה באמת הזמן שלי להמשיך?

שנאה או אהבה?Where stories live. Discover now