שנאה או אהבה?- פרק 23

1K 38 0
                                    

כשיצאתי ליטל ועדן כבר היו בחדר שלי "לא קצת הקדמתם? , אמרנו בשבע וחצי" אמרתי קצת בשוק "אנחנו רוצות לשמוע הכל" אמרה לי ליטל ועדן הנהנה "הכל, לא קצת כללי מדי? מי הכניס אותכן?"שאלתי "לירוי" אמרה ליטל "הוא היה נחמד כי אם הוא לא אני נשבעת שאני... " אמרתי ועדן קטעה אותי ואמרה "הוא דווקא סבבה עכשיו אל תתחמקי, מה יש לך איתו? , כולם ראו איך הוא היה בעצבים על הילד שרק הלך לידך" אמרה לי עדן "אוקיי אז ככה... " וסיפרתי להן הכל.
"וואו, חתיכת סיפור" אמרה לי עדן "אבל למה אסור לכם להיות ביחד דווקא נשמע שאתם מאוהבים עד מעל הראש? ולמה הסכמת לירון אם את בכלל לא רוצה אותו?" שאלה ליטל "קודם כל ירון חמוד מאוד וגם זאת אחלה דרך לשכוח מלירוי, ואתן יודעות מה, אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו אבל אני לא יכולה לעשות את זה לרוי, זה נראה כאילו הוא ממש התחבר אליו ואני לא רוצה להרוס להם את הקשר הטוב שבנו" אמרתי "את צודקת, אבל את מדברת כאילו הם זוג, אני לא חושבת שזה צריך להרוס את הקשר בינהם, הרי אתם שני אנשים שונים" אמרה עדן ואני נאנחתי כי ידעתי שהיא צודקת "אני לא יכולה להיות איתו ודי, עכשיו אני רוצה להתרכז בירון ובמה אני לובשת כי להזכירכן אני עדיין במגבת" אמרתי כשהצבעתי על הגוף שלי שהיה עטוף רק במגבת והן צחקו "בסדר, אבל השיחה ממש לא נגמרה, יאללה בואי נלביש אותך עד שגם ירון וגם לירוי יתעלפו " אמרה ושתיהן צחקו "סבבה, אבל בלי איפור" אמרתי בחשש "קצת" אמרה עדן ועשתה סימן של קצת עם היד ואני נאנחתי.
"ומוכנה" אמרה ליטל בעשרה לשמונה, כן זה לקח מלא זמן כי הם פשוט שתי משוגעות .
"השבח" (קיצור של השבח לאל, אני אכתוב את זה עוד הרבה... -הערת הכותבת) לבשתי ג'ינס עם קצת קרעים וחולצה לבנה חלקה עם מגפונים חומים ומכופתרת שחורה ואדומה משובצת ארוכה כי תמיד קר לי, ליטל איפרה אותי באיפור עדין מאוד ואני הרגשתי פשוט התעללות. (אמרתי כבר שאני שונאת את השטויות האלה? )
"יאללה בנות הוא צריך להגיע כל רגע, נדבר" אמרתי "את מושלמת אפילו אני התאהבתי בך" אמרה עדן ונתנה לי נשיקה בלחי "וכמובן אל תשכחי לדווח" אמרה ליטל ועשתה כמו עדן והם יצאו מהחדר ובדיוק נשמע צלצול פלאפון, המספר היה לא מזוהה "הלו?" עניתי בשאלה "זה ירון, את כלכך מבולבלת, שכחת לתת לי את המספר או את הכתובת" אמר ואני נהייתי אדומה "וואי נכון איזה סתומה אני, רגע אבל איך בכל זאת השגת את המספר?" שאלתי בהיסוס "בואי נגיד שאני באמת רוצה משהו אני משיג אותו" אמר בביטחון "אתה רומז משהו?" שאלתי בהרמת גבה "לא רומז, אומר! את עוד תהיי שלי" אמר בביטחון ואני חייכתי "חכה, חכה רגע אני רצה לסגור חלון שלא תעוף בטעות" אמרתי והוא צחק "טוב מה הכתובת?" שאל "יהודה הלוי 13" אמרתי "את גרה בבית של לירוי?" שאל ואני הופתעתי מהתשובה "כן... , איך אתה יודע?" שאלתי בהיסוס "אני יודע הרבה דברים, אני עוד אפתיע אותך" אמר "אוקיי, תסמס לי שאתה למטה" אמרתי וניתקתי את הטלפון בטיפה היסוס.
'הוא מסוכן' פתאום הדהדו לי המילים של לירוי בראש וצליל הודעה מהטלפון קטע את מחשבותי "מחכה לך" היה כתוב ואני ירדתי למטה.
"פשש, איזה יפה לאן את הולכת ככה?" שאלה אמא "אני אחזור קצת מאוחר" אמרתי לה והתקדמתי לכיוון היציאה "את לא יוצאת איתו" הפציר לירוי ונעמד לירוי מול הכניסה "מי אתה חושב שאתה?" שאלתי וניסיתי לדחוף אותו "תן לי לעבור" אמרתי והוא משך יותר חזק "אתה יכול לתת לי בבקשה לעבור?" אמרתי כשהסתכלתי עמוק בעיניו והוא הניד את ראשו "מה קורה פה?" אמרה אמא שעמדה מאחורי "נפתח פה סניף חדש של אופק (בית כלא לנוער)" אמרתי והיא הפנתה את מבטה ללירוי "מה הסיפור לירוי מתוק" אמרה וליטפה את פניו ואני לא הבנתי למה היא כלכך אוהבת אותו "אורלי, היא רוצה לצאת לדייט עם מישהו מאוד מסוכן ואני לא מוכן לזה". אמר ואני כיווצתי את גבותיי בעצבנות "עכשיו אתה גם עוקב אחריי?" שגלתי בצעדה וע לפני שהספיק לענות פתאום רוי התפרץ ואמר "את ממש לא יוצאת לדייט הירון הזה?" ונעמד כמו לירוי עם ידיים משולבת כמו איזה דומנים.
"מאמי את יודעת שמעולם לא מנעתי ממך כלום, אבל אני חושבת הם יודעים מה הם אומרים אז אני מבקשת ממך לעלות לחדר" אמרה לי אמא ואני אף פעם לא המרתי את פיה כי היא באמת מבינה אותי בדרך כלל אבל הפעם היא באמת מגזימה, נשמע צפירות מבחוף וצלצול הטלפון שלי.
עניתי "את יורדת" שאל ואני לא הורדתי את מבטי מעינייה של אמא "לא אני בעוצר, ניפגש כבר בבית ספר" אמרתי וניתקתי לו בפנים.
"מרוצים?" שאלתי ועליתי במהירות את המדרגות עם דמעות בעיניים ופשוט הסתגרתי בחדר ולא רציתי לראות אף אחד.

שנאה או אהבה?Where stories live. Discover now