שנאה או אהבה?

שנאה או אהבה?- פרק 32

הסתכלנו אחד לשני בעיניים והלב שלי התחיל לדפוק במהירות מטורפת הרגשתי שהוא עוד שנייה יוצא מהמקום.
"מה?" שאלתימבלי להזיז את עיניי מעיניו "מה?" החזיר לי עם חיוך ממזרי וממיס "מה מה מה? , תשחרר אותי" אמרתי בתקיפות למרות שממש אהבתי את הקרבה הזאת בינינו.
הוא הרים את ידיו באוויר ואני עברתי מתחתיהן אך הוא תפס את ידי והצמיד אותי אליו בתנועה חדה.
"אולי די עם השטויות שלך" אמרתי עם פרצוף מיואש "אני אוהב אותך, אולי תפסיקי להיות קשה איתי?" אמר בקול כמעט בוכה "כבר אמרתי לך, אנחנו לא יכולים להיות ביחד" אמרתי וניסיתי להשתחרר ממנו אך הצמיד אותי אליו עוד יותר "למה? תני לי סיבה אחת ואני משחרר לתמיד" אמר ואני נשברתי מבפנים כי לא ידעתי בעצמי מה הסיבה "תראה אותנו, אתה גר בארמון ואותי פינו מהדירה כי אין לנו כסף לשלם עליה, אתה באמת חושב שאנשים יקבלו את זה? אני מכירה כבר את כל הסיפורים האלה, אנחנו נצטרך להילחם בכל העולם אז עדיף לא להילחם בכלל" אמרתי בקול חנוק בדמעות "את באמת חושבת שאכפת לי? אני אלחם בכל העולם לבד ומבחינתי לוותר על כל הכלוב מזהב הזה בשביל חיבוק אחד ממך" לחש וכמעט בכה "אני מצטערת, אבל לא כתוב לי סינדרלה על המצח" אמרתי ושחררתי את ידי בעדינות מבין זרועותיו והלכתי לכיוון החדר שלי.
טרקתי את הדלת נפלתי על המיטה והתחלתי לבכות בכי מר שכאב לי בכל הגוף.
'פחדנית מטמטמת! , למה אמרת את זה?' צעקתי מבפנים ורק רציתי לרוץ אליו הכי מהר ולחבק אותו ולהיות איתו.
אם לא הייתי כזאת פחדנית...
אני לא יודעת באיזה שעה נרדמתי או איך אבל ידעתי דבר אחד, אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל לפעמים החיים זה לא סיפור מאגדה, שבו איזה בחור עשיר בא להציל אותך מהחיים האומללים שלך...