הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 10

קים ג'ונסון

התעוררתי בבוקר וראיתי את שון ישן כמלאך כמו תמיד. התעוררתי בשקט מהמיטה והלכתי לחדר האמבטיה, צחצחתי שיניים, שטפתי את פניי ויצאתי מהחדר. הלכתי לחדרם של ליסה וכריס ודפקתי בדלת חדרם. ליסה פתחה לי את החדר עם דמעות ועיניים אדומות 'מה קרה?' שאלתי אותה מתחילה לדאוג והיא אמרה 'כריס לא פה! הוא הלך אתמול לחדר שלכם ולא חזר' יצאתי מהחדר והתחלתי להסתובב בכל המלון וחיפשתי את מה שנראה לי לא טוב בעין. שמעתי מאחד החדרים רעש של נעימות זאת אומרת שמשהו עם פה סגור צועק ויוצא שהוא נועם. פתחתי את הדלת וראיתי את כריס קשור לכיסא, אמרתי לו שאני כבר חוזרת ורצתי במהירות חזרה לחדר של ליסה וכריס ודפקתי בדלת שנית וליסה פתחה לי אותה 'בואי איתי מצאתי אותו' אמרתי לה והיא רצה איתי לכיוון החדר ההוא, שחררנו את כריס 'מי עשה לך את זה?' שאלתי אותו והוא ענה 'הבחור שכיוון עלייך אקדח במטוס' אמרתי לליסה לקחת אותו חזרה לחדר והמשכתי לחפש אותו ברחבי המלון. המשכתי להסתובב ברחבי המסדרונות הכל מסביב היה בשקט מכיוון שהשעה עוד מוקדמת. בזמן שהמשכתי לחפש את אותו הבחור מישהו נגע בכתפי ואני הסתובבתי בבהלה וראיתי את אוולין, סיפרתי לה הכל במהרה אך לפני שהספקנו ללכת נשמעה יריה. בטנה של אוולין החלה לדמם ואני תפסתי את גבה ואמרתי לה להחזיק את האזור בחוזקה, דמעות קטנות החלו לחצות את לחיי, הסתובבתי אחורה וראיתי את הבחור עומד ומכוון עליי אקדח. היו כמה שניות שבהם חשבתי זהו קים עכשיו זה באמת הסוף ואף אחד לא יוכל לעזור לך כי את רחוקה מחדריהם של הקרובים לך אבל עדיין לא וויתרתי למרות שכל כך רציתי לוותר ולעזוב את כל השיט הזה. הוצאתי אקדח גם אני וכיוונתי עליו בחזרה הוא צחק ואמר 'את חושבת שאני לא יודע שזה אקדח צעצוע?' גיחכתי ויריתי כדור לידו רגלו והוא קיפץ מבהלה והבין שאני רצינית ושזה לא אקדח צעצוע כמו שטען לפני כמה שניות בגיחוך. הוא אמר שאם כבר להילחם אז הוגן ובלי נשקים ודברים חדים. העפנו את כל האקדחים והסכינים הצידה ולרגע לא רציתי להאמין לו אך הייתי צריכה. התחלנו במריבת מכות אבל ברגע אחד שמעתי את אוולין צועקת לי 'תזהרי יש לו סכין!' התרחקתי ממנו מעט וראיתי אותו מחזיק סכין ביד ימין שלו ובשניות אחדות הוא התקרב אליי ואמר 'הגיע הזמן ללכת מהעולם הזה' והכניס את הסכין לביטני והשאיר אותה שם והתרחק מעט. שמעתי צעדי ריצה מתקדמים לכיווננו וראיתי את שון,ליסה,כריס ודניאל עומדים מאחוריי הבחור. דניאל ירה לו בבטן והבחור נפל על הרצפה והחזיק בחוזקה באזור הכדור. שון התקדם אליי במהירות והחזיק בבטני ואמר 'אין לך הפסקה מהאקשן לשנייה אני רואה' גיחכתי והרגשתי את הסכין חודרת עמוק יותר לכן הפסקתי 'אני מוציא אותה' כריס אמר בזמן שהתכופף כמו שון 'אל תוציא יש שם רעל או משהו' אמרתי מרגישה חומר כלשהו זורם בגופי ועובר בכל תא ותא 'איך את יודעת?' כריס שאל ואני אמרתי 'אני מרגישה את הגוף שלי נחלש מאז שהסכין נכנסה לגוף וזה לא בגלל שיוצא דם כאילו משהו עובר לי בוורידים.' דניאל התיישב לידי ואמר 'זה יכאב לך אבל צריך לבדוק עכשיו אם יש על זה רעל או לא' הנהנתי לחיוב והושטתי את ידי לשון והוא תפס אותה והחזיק אותה חזק. דניאל התחיל להוציא את הסכין בעדינות מהבטן שלי וכעבור כמה שניות היא הייתה כבר בחוץ. הוא לקח את אחת הדמעות שלי וטפטף על הסכין והיא כאילו בלעה את הטיפה 'יש על הסכין רעל, צריך לקחת אותה מהר לחדר וגם את החור המאוד נחמד הזה במרכאות ולענות אותו עד שיגיד לנו איפה הנוגדן אחרת היא תמול עוד שעתיים שלוש במקרה הטוב ארבע' שון הרים את גופי בעדינות וכריס עזר לדניאל להרים את הבחור מהרצפה וליסה עזרה לאוולין לקום מהרצפה. 'את תיהיה בסדר, אני מבטיח לך' שון אמר לי בזמן שלקח אותי על ידיו לחדרנו. הנהנתי לחיוב וחייכתי למרות שלא הייתי האמנתי שאני באמת אשאר בחיים. שון הניח אותי על המיטה ועזר לדניאל וכריס לקשור את הבחור לכיסא, התרוממתי מעט ונשענתי על גב המיטה ודניאל, כריס ושון ביקשו ממני לשמור עליו לכמה דקות עד שיחזרו ואני הנהנתי לחיוב. הסתכלתי דרך החלון והרגשתי את הדמעות הקטנות זולגות על לחיי כסימן לקח שאני מתחילה להיכנע ושעוד כמה שעות אני כבר לא אהיה כאן וכנראה שאני לא אראה יותר את שון, כריס, ליסה, ליזה, אוולין, אימם של ליסה ושון, אלכס, דניאל, אבא שלי. למרות הכל אני עדיין אוהבת אותו ורוצה שיגיע היום הזה שהוכל לחבק אותו שנית או לפחות להסתכל בעיניו ולחייך. 'מה קרה מתגעגעת לאבאלה?' שאל הבחור ואני לא עניתי לדבריו ראיתי שהוא מנסה להשתחרר אך עצרתי אותו בזמן וקשרתי את ידיו ורגליו קצת יותר בחוזקה וחזרתי לשבת על המיטה. 'את יודעת שאימא שלך לא מתה אחרי שילדה אותך אלא כי רצחו אותה?' סובבתי את מבטי אליו וכיווצתי את גבותיי לא מבינה על מה הוא מדבר. שון, כריס ודניאל חזרו לחדר ואני אמרתי לבחור 'תחזור שנית' והוא אמר שוב 'אימא שלך לא מתה אחריי שילדה אותך רצחו אותה' כריס שמע את דבריו ותפס בחולצתו של הבחור ואמר 'מה אתה מזיין ת'שכל?' הבחור גיחך וכריס העיף אותו מעט אחורה והתרחק ממנו בסערה 'תשחררו אותי ואני אגיד לכם מי עשה את זה' כולם גיחכו וחשבו על זה לרגע אבל אני אמרתי 'לא תודה נגלה לבד בבוא היום' הוא שוב גיחך והתחיל לבלבל ת'שכל על דברים מפגרים שלו קיימים. בסופו של דבר שון התעצבן והתחיל להרביץ לבחור ואחרי שעתיים שהוא לא הפסיק הבחור עדיין לא נכנע. הרגשתי סחרחורת חזקה, תפסתי את ראשי בחוזקה ושמעתי את הכל מסביב מצפצף. שאלו אותי מה קורה ומה יש לי אבל לא הצלחתי לענות. כריס התיישב לידי ושם את ראשי על בטנו ואמר לי לנשום עמוק 'תגידו לה להתראות כי היא כבר גוססת נשאר לה רק שהיא תקיא דם והיא גמורה' אמר הבחור ואני כבר לא חשבתי שהוא משקר, הרגשתי שיש לי בחילה אבל במקום להוציא את הכל החוצה השארתי הכל בפנים וזה גרם לכך שאאבד את ההכרה. כריס קם מהמיטה ואני נפלתי על המזרון, שון הרים אותי ואני יודעת זאת על פי ריח בשמו החזק. הוא יצא איתי מהחדר והתחיל ללכת במהירות לכיוון אחד הרכבים 'שון' אמרתי בשקט בזמן שהרעל משתלט על גופי בקצב מהיר 'אם אני לא אשרוד היום תדע שאהבתי אותך' הוא גיחך ואמר לי 'את לא עומדת למות היום גם אם יגיע סוף העולם עכשיו'

שון מייקלסון
קים איבדה את ההכרה סופית, נכנסתי יחד איתה לרכב והנחתי אותה במושבים האחוריים וחגרתי את גופה. התיישבתי בכיסא הנהג והתחלתי לנהוג לבית החולים במהירות, הגענו לשם והם הכניסו אותה לחדר ניתוחים ולפני שהכניסו אותה לשם נתנו לי להיכנס אחריי המון שכנועים ואיומים. החזקתי את ידה ואמרתי 'את לא עומדת למות היום פשוט לא!'