הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 18

קים ג'ונסון

יום ההלוויה הגיע. אני עומדת מול המראה כאשר עיניי עדיין אדומות מרוב כמות הבכי שהוצאתי מגופי בשבוע האחרון.

שון לא עזב אותי לרגע ואני כל כך מודה לו על זה, אם לא הוא אני לא חושבת שהייתי כאן היום.

אתם מבינים אחריי שמאבדים אמא ואחר כך את אח שלך שהיה איתך שם כל החיים קצת קשה וכואב להישאר בעולם הזה.

לבשתי את הג'ינס השחור שלי ואת החולצה השחורה שלי, נעלתי את המגפיים השחורות שלי ויצאתי החוצה, מגלה את שון מחכה לי. כאשר ראה אותי הוא התקרב אליי וחיבק בחוזקה ובאותו זמן נשק לראשי ואמר 'את תעברי את זה כמו גדולה. את חזקה ואני מאושר שיש לי אותך' דמעה קטנה חמקה מעיני ואני נישקתי את שפתיו 'מה הייתי עושה בלעדייך?' שאלתי כאשר חיוך קטנטן עלה על פניי 'את אותו הדבר שאני הייתי עושה בלעדייך, לא כאן' הוא ענה ואני מסכימה איתו ב100%. התקדמנו לכיוון בית הקברות הצבאי יחד עם שאר המפקדים והחיילים לבסוף הגענו וכל אחד הלך לקבר אחר ואני הלכתי לשל כריס, הנחתי עליו את הפרחים והתיישבתי על האדמה קרה 'אתה נתת לי כתף כשהייתי צריכה את זה. אתה נתת לי אהבה שאחרים מסביב לא עשו את זה. אתה עזרת לי כשהיה לי קשה וכמעט וויתרתי על הכל. ואתה גרמת לי לצחוק כשהייתי עמוק בדיכאון. ואתה אחת הסיבות שאני עדיין כאן. היית כאן לצידי בכל פעם מחדש בלי עניין על מה אחרים היו אומרים או אמרו. הייתי מוכנה לתת לך את הירח ואתה לי אבל משהו עצר אותנו באמצע וזה מלחמה, מלחמה שהפרידה בינינו וגרמה ללבבות שלנו להישבר. הבטחת לי שתהיה בריא ושלם אבל שוב משהו עצר אותנו באמצע ואלא הם החיים שרצו שהכל יהיה אחרת, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך אבל אני יודעת שאתה רואה אותי עכשיו ורוצה שאני לא אבכה או אעשה צעדים פזיזים אבל אני פשוט לא יכולה. אני לא יכולה בלי לשמוע את הקול שלך, את הצחוק שלך, לראות את החיוך שלך ולעשות איתך את האימונים שלנו. אני אתגעגע כריס ואני מקווה שטוב לך יותר למעלה' פרקתי את הכל ובשלב מסוים שון התיישב לידי וחיבק חזק מהצד ונתן לי להמשיך לפרוק את הכל. אחרי כמה דקות של שקט קמנו מהאדמה הסתכלנו פעם נוספת על הקבר של כריס וחזרנו לכולם שהתחילו להתיישב על הכיסאות שהביאו במיוחד לטקס. אני עולה לבמה אחריי מישהי שבן הזוג שלה נהרג. המפקדת שלי עלתה ראשונה ואמרה את דבריה ואחריה הייתה מי שאמרתי לכם ואז עלה המפקד של כריס והוא כבר הזמין אותי לבמה. נעמדתי על הבמה והרגשתי שאני עומדת להתפרק, הסתכלתי סביבי וראיתי את כולם מסתכלים עליי ברחמים אבל רק שון בצבץ בצד וחייך לעברי והנהן לחיוב מסמן לי שאני יכולה לעשות זה 'מה אומרים במצב כזה?' שאלתי ולא רציתי לתת לדמעות לזלוג שוב 'בקושי התמודדתי עם זה שאין לי את אמא עכשיו גם אתה עוזב אותי?' שאלתי והפעם הדמעות לא עצרו 'אני יודעת שאתה בטח לא רוצה שאני אבכה אבל זה פשוט יוצא מעצמו. גם בגלל הרגע וגם בגלל האובדן כריס או יותר נכון כריסטופר ג'ונסון, היית אח חייכן, אופטימי, אוהב, מייעץ, חכם, מלא בנתינה, מלא בטוב, מלא באהבה ויש לי רק דבר אחד לך. אני אוהבת אותך ומקווה שאתה יושב עכשיו עם אמא ואתם צוחקים על כל הפדיחות שעשית ושאני עשיתי. אתה לא מבין עד כמה אתה חסר לי וכמה אני רוצה שתחזור אבל..' קול של ירייה קטע את דבריי. שון נעמד לצידי בניסיון להגן אבל לבסוף ראיתי את מי שירה 'מה אתה עושה פה?' שאלתי בזמן שירדתי מבמה והוא התקדם אליי 'לא התגעגעת לאבא שלך?' הוא שאל בקולו המגעיל 'לא' עניתי בלי לחשוב פעמיים והוא התעצבן ובא לתת לי סטירה אבל תפסתי את ידו והעפתי אחורה 'אתה לא אבא שלי יותר! לא היית אבא שלי כבר מהרגע שהתחלת לעשות את כל מה שאתה עושה עכשיו. לך תחפש לך מישהי אחרת שתשעשע אותך, אני לא הכתובת!' אמרתי לו בעצבים והוא הסתובב והלך משם. הטקס נגמר וכולם חזרו לחדרים שלהם חוץ משון שהיה איתי בחדר.

▪︎כעבור שנתיים▪︎
עברו כבר שנתיים, שנתיים שבהם לא קרו יותר מידי דברים. אני התרגלתי לחיות בלי כריס למרות שהוא תמיד יהיה בלב שלי והוא אף פעם לא יעלם ממנו, השתחררנו מהצבא והתחלנו לעבוד חוץ משון שעדיין נמצא בעולם התחתון ואני לגבי תומכת בו כי אם זה מה שעושה לו טוב מי אני שאגיד לו משהו בנושא? אבא שלי לא הופיע מאז ההלוויה של כריס ואני מקווה שהוא לא יופיע יותר לעולם. ליסה פרשה מכל העניין של העולם התחתון והתחילה לחיות כמו אנשים רגילים, היא מצאה את אהבת חיה החדשה אבל היא אמרה שהיא תמיד תאהב את כריס יותר מכולם. דניאל עדיין יוצא עם אוולין וליזה ואלכס הפכו לזוג לא מזמן ובינתיים כולנו מאושרים. 'אז מה יום הולדת 23?' אמרתי לשון בחיוך 'כן אה מי היה מאמין שיש לי מחר יום הולדת?' הוא שאל בגיחוך 'אתה יודע שאני אוהבת אותך הכי בעולם?' שאלתי אותו בזמן שאני שוכבת לידו כאשר פנינו מופנים אחד לשני 'כן, ואת יודעת שאני אוהב אותך הכי בעולם?' הוא שאל ואני הנדתי בשלילה 'פחות פחות' אמרתי בגיחוך והוא אמר 'מה זה מה זה?' קמתי מהר מהמיטה וירדתי מהר במדרגות בזמן ששון רץ אחריי ולבסוף תפס אותי ואמר 'תחזיר על זה שוב' גיחכתי ואמרתי 'פחות פחות' הוא הרים אותי וזרם לבריכה ולאחר מכן קפץ גם הוא לבריכה אבל אחרי שהוא הוריד את חולצתו. הוא משך את גופי אליו ונישק את שפתיי 'סתם סתם אני יודעת שאתה אוהב אותי הכי בעולם, איך אפשר שלא?' אמרתי בגיחוך והוא הסכים עם דבריי ואחריי זה כולם קפצו לבריכה ומהרגע להרגע החלה לה מסיבת בריכה. מה הייתי עושה בלי כל המפגרים האלה? 'מה הייתי עושה בלעדיכם חבורת מטומטמים?' שאלתי בצעקה והם השפריצו עליי מים ואז צחקו מהפרצוף שעשיתי בזמן ששליבתי את ידי 'מה היינו עושים בלעדייך קימברלי?' שון שאל בצעקה וכולם צחקן ואמרו 'היינו חיים בדיכאון' גיחכתי והעפתי עליהם ואמרתי 'שקרנים' והם צעקו 'נכון'.