הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 6

קים ג'ונסון

*כעבור שבוע*

התעוררתי בבוקר ועשיתי את אותה שגרה כמו בכל בוקר. התיישבתי על המיטה ולפתע שמעתי דיבורים מבחוץ לכן התקרבתי לדלת והאזנתי למה שהם אמרו זיהיתי את קולו של אבי ושל רוי 'היא האמינה לך?' אבי שאל את רוי והוא השיב 'כמו עכבר שנלכד במלכודת עם גבינה' הבנתי שאני בובה שלו והוא עבד עליי שהוא אוהב אותי לכן החלטתי לזרום איתו 'יופי תמשיך ככה לך תביא לה את האוכל' אבי אמר ואני ישר התיישבתי חזרה על המיטה והדלקתי את הטלוויזיה ולמזלי היא הייתה על ווליום לא גבוה לכן זה היה נראה אמין שלא שמעו אותי מחוץ. כעבור כמה דקות רוי נכנס עם האוכל בידיו והניח אותו על המיטה ובא לנשק את שפתיי ואני נרתעתי לאחור 'מה קרה?' הוא שאל אותי ואני אמרתי 'כלום אני פשוט לא רוצה למהר אנחנו לא מכירים כל כך' הבעת פניו השתנתה אך הוא ניסה להסתיר את זה שהוא מתעצבן. 'אני מבין אותך, בתיאבון' הוא אמר ויצא מהחדר הנחתי את האוכל על הרצפה וקמתי מהמיטה והלכתי לחדר האמבטיה והבטתי במראה ואמרתי בלחש 'מה לא בסדר איתי?' נתתי לדמעות הקטנות לזלוג במורד לכיי מהכאב שנגרם לי מהבן אדם שחשבתי שאוהב אותי אך הוא משחק בי כקלף שחלק ממשחק קלפים ארוך ומפרך. נעלתי את דלת השירותים וגלשתי על הדלת ממשיכה לתת לדמעות לזלוג, פתחתי את ברז האמבטיה כדי שיחשבו שאני במקלחת ולא ישמעו אותי בוכה את חיי. לבסוף כיביתי את הברז והרטבתי מעט את המגבת כדי שיחשבו שבאמת התקלחתי. הורדתי את בגדיי ונשארתי רק בהלבשה תחתונה. שמתי את הבגדים בסל כביסה ויצאתי מחדר האמבטיה עם הלבשה תחתונה והוצאתי בגדים נקיים וששמתי על גופי. אחרי כמה שעות רוי נכנס שוב לחדרי עם ארוחת צהריים ושאל למה לא אכלתי ואני עניתי שאני לא רעבה. הוא הנהן לחיוב ולקח את ארוחת הבוקר לאחר שהניח את ארוחת הצהריים. הוא יצא מהחדר וכעבור כמה דקות שמעתי שוב את אבי ואת רוי מדברים אך הפעם אבי ביקש מרוי להכאיב לי כדי שאגלה להם דברים על שון ועל כל מה שאני יודעת עליהם. התיישבתי חזרה על המיטה ועשיתי את עצמי רואה טלוויזיה כאילו לא שמעתי כלום. רוי נכנס לחדר ופניו היו ערמומיות. 'רוי? מה קרה?' שאלתי בתמימות והוא התקדם לעברי ותפס בידי והשכיב על המיטה בכוח ובחוזקה. הוא הכאיב לי נורא והרגשתי את דמי נעצר אך הוא שחרר מעט את אחיזתו הוא לקח חבל וקשר את ידי אל המיטה והוציא סכין קטנה ואמר 'אני שואל שאלה ואם את לא עונה לי אני חותך אותך במקום שונה בכל פעם' ידעתי שאני לא אענה על כלום והייתי מוכנה לכאב הפיזי. 'איפה שון גר?' הוא שאל את שאלתו הראשונה ואני שתקתי. הוא לקח את הסכין וחתך את כתפי. דמי החל לזלוג לאט לאט ואני לא נתתי לכאב להשתלט עליי 'כמה אנשים יש לו?' הוא שאל את שאלתו השנייה ואני שוב לא עניתי. הוא לקח את הסכין וחתך אותי מתחת לצוואר נותנת לדמי שוב לזלוג ללא רחמים. לפתע נשמעו יריות ורוי הסתכל דרך החלון וראה משהו ואמר שיט. העפתי לו בעיטה שגרמה לו להידפק בקיר וליפול על הרצפה ודמו החל לזלוג מראשו. הצלחתי להגיע לסכין הקטנה והצלחתי לחתוך את החבלים ולהשתחרר. פתחתי את החלון ונעמדתי על עדן החלון רואה מלמטה את כריס ואת שון ובקיצור את כולם. אבי נכנס לחדר ורובה היה בידו הוא ירה כדור אחד שניפץ את החלון שלידי ופקד עליי 'רדי משם עכשיו לפני שארה לך בבטן' הנדתי בשלילה והוא ירה בבטני. שוב התעלמתי מהכאב יורד לי דם מ3 מקומות שונים ובכל אחד מהם הכאב בלתי נסבל 'קפצי!' שמעתי את כריס צועק לי ואני צעקתי לו בחזרה 'מה?' הוא ירה באחד מחיילו של אבי ואמר 'פשוט תקפצי!" אבי הסתכל עליי ואמר 'מה עם אהובך?' גיחכתי ואמרתי 'אהבתי אותו עד ששמעתי על העסקה שלכם' הוא חייל ואמר 'הבית הזה יתפוצץ עוד 2 דקות מפצצה שהנחתי במרתף לכן אתם לא תספיקו לברוח' הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'אל תדאג אנחנו נסתדר' והפנתי את פניי למטה מסתכלת על כריס ובשניות אחדות מבלי לתת לאף אחד לקלוט את מה שהולך קפצתי מעדן החלון וכריס תפס אותי והניח על האדמה נותן לי לעמוד לבד. 'צריך לעוף מפה יש פצצה במרתף' אמרתי ורצנו לכיוון השער לפתע הכל נהפך לסלואו מואושן שמעתי פיצוץ חזק והרגשתי שאני עפה קדימה. אני מוצאת את עצמי על הרצפה בזמן שראשי כואב בחוזקה אני רואה את אבי ואנשיו בורחים לרכבים ושנייה לפני שנכנס לרכבו הוא מסתכל עליי ואז נכנס לרכב ונוסע והשאר אחריו. כריס הרים אותי על ידיו ואמר לי שיורד לי דם מהראש. 'יופי אז יש לי 4 מקומות מדממים' אמרתי והוא גיחך 'מי עשה לך את השניים האחרים?' הוא שאל ואני אמרתי 'סיפור ארוך' נכנסנו לרכב ונסענו לביתו של שון בזמן שאני מחזיקה את המכה שיש לי על הראש וכריס את איפה שאבי ירה בי. 'איך היה שם?' שון שאל בציניות ואני עניתי בציניות גם כן 'ממש כיף מתה לחזור לשם' הגענו לביתו של שון וכריס הרים אותי לחדר שלי ולאורה ועוד כמה רופאים נכנסו לחדר ואמרו לשאר לצאת. כאב לי בכל מקום שהיו בו פצעים. הם החלו לטפל בכל פצע ופצע ואני ביקשתי לא להרדים אותי והם הסכימו ולאורה החזיקה את ידי רואה את דמעותיי זולגות בכל רגע נתון.