עונה 2, פרק 23

1.2K 59 0
                                    

~בפרק הקודם~
בערב ישבנו בסלון וראינו ביחד תוכנית ששנינו אוהבים. "מה דעתך שנעלה לחדר?" שון שאל וחיוך ממזרי הופיע על פניו. "למה לא?" עניתי והוא גיחך והרים אותי על ידיו והעלה אל החדר. הוא נישק את שפתיי בתשוקה רבה ואני נהנתי מכל רגע. הוא פשט את בגדיי מגופי וככה גם אני מגופו. בכל הזמן הזה ששכבנו הרגשתי תחושת סיפוק והנהה. אחריי שנשכבנו אחד ליד השני מתנשפים ועייפים החלטנו ללכת להתקלח. מילאנו את האמבטיה, הוספנו קצף ונכנסנו פנימה. במשך כל הזמן הזה דיברנו, צחקנו, התקלחנו מן הסתם, והתנשקנו. הוא בין האנשים היחידים שמבינים אותי בעולם הזה. הוא תמיד לצידי כשצריך וכשאני צריכה שקט הוא יודע את זה לכן הוא עוזב אותי לנפשי. הוא מבין אותי ממשפט אחד ומבלי לסיים אותו יודע על מה אני חושבת. "אני אוהבת אותך שוני." אמרתי לו והוא צחק ונישק את שפתיי במלוא האהבה.
~בפרק הזה~
•לאחר כמה ימים•
התעוררתי בבוקר ושוב שון לא היה לידי. קמתי מהמיטה ונכנסתי אל חדר האמבטיה עושה את שגרת הבוקר שלי. אחריי שסיימתי ירדתי לקומה למטה וראיתי את דניאל ושון מדברים בסלון. "בוקר טוב." דניאל אמר ואני הנהנתי לחיוב בעייפות והכנתי לעצמי קפה. "מתי מתחילים אימון?" דניאל שאל ואני המשכתי לשתות את הקפה של הבוקר. אחריי חמש דקות סיימתי את הקפה והנחתי את הכוס בכיור. "מצידי אפשר גם עכשיו." אמרתי ושון הנהן לחיוב ואמר לי ללכת להתארגן. עליתי ללדר ולבשתי בגדי ספורט נוחים ומתאימים.

אחריי שסיימתי להתלבש ירדתי למטה ויצאתי אל הגינה. "נתחיל בהגנה עצמית." שון אמר ואני נעמדתי ליד דניאל. "תרחם עלייה!" שון אמר ואני ידעתי שהוא צודק כי דיי הפכתי לפדלאה. דניאל כיוון את אגרופו לפניי איך אני התחמקתי וסובבתי את ידו אל מאחוריי גבו והפלתי לרצפה. לפני שנפל על הרצפה הוא הפך את גופי והפיל על הרצפה. "הפכת לפדלאה אני רואה." דניאל אמר והושיט לי את ידו כדי שאקום ואני לא היססתי ונעזרתי בה.

"עושה רושם שכן." עניתי לו והוא שוב כיוון את אגרופו אליי ואני התחמקתי שוב. "מתי פעם אחרונה התאמנת?" דניאל שאל בזמן שהמשכנו להתחמק מהמכות אחד של השני. "לפני שכריס מת." עניתי בקלילות והעפתי לדניאל אגרוף אחד אסל הוא התעלם ממנו והמשיך כרגיל. "את כבר מדברת על זה בקלילות אני רואה." הוא אמר ושון התערב מהצד ואמר לו ברצינות "דניאל!" דניאל הביט בו ושאל בילדותיות "מההה?" גיחכתי ועניתי על דבריו "תראה. אם אני אמשיך לחשוב על המוות שלו זה רק יעשה לי רע. אני מעדיפה להמשיך הלאה, חוץ מזה שהגיע כבר הזמן לעשות את זה."

הוא הנהן לחיוב ואחריי עוד כמה התקפות סיימנו את האימון הגנה עצמית אחד מול השני ואז דניאל עבר להיות מול שון. בזמן שהם התאמנו אני שתיתי מים והבטתי בהם. אחריי שסיימו אני נעמדתי מול שון. "נתחיל?" הוא שאל ואני הנהנתי לחיוב. שון הוא בין הטובים שאני מכירה. זה גם דיי לא פייר להתמודד מולו כי הוא זה שלימד אותי את כל הטריקים לכן הוא יכול לעדוף כל דבר. בזמן שבא לתת לי אגרוף התקופפתי והשתמשתי ברגלי הימנית כדי להפיל אותו אך זה לא עבד והוא הפיל אותי. "אין לי כוח כברררר." אמרתי בייאוש והמשכתי חשכב על הדשא ללא רצון לקום. "יאללה קומי, ננסה שוב." שון אמר ואני נאנחתי וקמתי מהדשא.

"תנסי לחשוב מה יהיה הצעד הבא שלי." הוא אמר ואני הבטתי בו בבלבול וראיתי שהוא מזיז את רגלו כדי להפעיל אותי לכן קפצתי ובעטתי בו והוא עף אחורה. "סליחההההה." אמרתי והוא גיחך וקם מהדשא. "זה היה מעולה!" הוא אמר ודניאל צחק מהצד. "מה אתה צוחק יא זיין?" שון שאל אותו ודניאל נפל על הדשא והתגלגל מצחוק. "נו מה אמרתי, דביל." אמרתי ודניאל קם מהדשא והרים אותי על הידיים וזרק לבריכה. "למהההה?" שאלתי למרות שזה דווקא היה כיף. "אל תקראי לי דביל זה מעליב!" הוא אמר בקול ילדותי ושון דחף אותו לבריכה. "וואנה יא חתיכת זבל, למה ככה?" דניאל שאל אותו ושון קפץ לבריכה והשפריץ עליו ועליי בגלל קפיצתו.

"זה מרגיש כאילו באנו לבריכה ולא להתאמן." אמרתי והם צחקו. יצאנו מהבריכה ושכבנו על הדשא והתחלנו להתייבש. אחריי שהתייבשנו עברנו לאימון אחר. התחלנו לעשות שכיבות סמיכה. "כמה עושים?" שאלתי את שון שהיה שקוע בלעשות שכיבות סמיכה. "תעשי 50, אנחנו נעשה 100." הוא אמר ואני עצרתי והבטתי בו בבלבול "לא הבנתי. למה אני עושה חצי מכם?" הוא גיחך ונאנח כשהבין שאמר משהו שוביניסטי. "טוב תעשי 100 גם." הוא אמר ואני המשכתי לעשות שכיבות סמיכה. לאחר כמה דקות סיימנו ועברנו לכפיפות בטן. עשינו כל אחד 50 ואז הלכנו להתקלח כל אחד במקלחת אחרת וגם דניאל התקלח אצלנו במקלחת שהייתה באחד מחדרי האורחים.

סיימתי להתקלח וכשיצאתי ראיתי שכולם עוד מתקלחים. ירדתי למטה והוצאתי בקבוק מים קטן מהמקרר וסיימתי את כולו. "מה להכין לארוחת בוקר שהופכת לצהריים?" שאלתי והם ענו "חזה עוף עם אורז." התחלתי להכין לאכול ודניאל ושון כל הזמן ניסו לקחת חתיכת בשר אבל אני בעטתי בהם והרחקתי מהמטבח כמה עשרות פעמים. אחריי חציש עה האוכל היה מוכן והתחלנו לאכול אותו. "אני אשטוף כלים אתם בינתיים תנסו לא לעצבן אחד את השני." שון אמר ואני רצתי לספה ולקחתי את השלט של הטלוויזיה מדליקה את מה שאני רוצה.

"לא קים, ממש לא! אני לא מתכוון לראות בובספוג!" דניאל אמר ועלה מעליי כדי לקחת ממני את השלט אבל אני שכבתי על הבטן כשהשלט מתחתיי. "אונסססססססססססס, הצילוווווווווו!!!!" צעקתי וכששון הגיע הוא הביט בנו בבלבול ואז צחק. "רד ממנה." שון אמר ודניאל הניד לשלילה. "רד ממני אתה חונק אותי ושובר לי כמה עשרות עצמות חתיכת שמןןןן!" צעקתי והוא המשיך לשכב מעליי. אל תחשבו עכשיו על משהו סוטה כי לא היה שם שום דבר כאשר הוא שכב עליי בכדי לקחת את השלט של הטלוויזיה.

"דניאל באמת רד ממני אתה מכאיב לי." אמרתי והפעם הוא ירד ממני ואני זרקתי את השלט לשון יודעת שגם ככה הוא יעביר עכשיו אבל הוא לא העביר. "גם אתה רוצה לראות בובספוג?" דניאל שאל ושון הנהן לחיוב והתיישב לידי. "שני ילדים קטנים באימא שלי." דניאל אמר בייאוש והתיישב ליד דניאל. "אתה יודע, הדלת תמיד פתוחה." אמרתי והוא גיחך והלך לחדר שלנו. "איזה קרצייה." אמרתי וקמתי מהספה והעפתי אותו מהחדר שלנו. "אל תיגע לי בדבריםםםםםםםם! דניאלללללללל אני אשחוט אותך!" צעקתי והוא סתם את אוזניו.

"לך תראה מה שאתה רוצה יש לי את הטלוויזיה פה." אמרתי בייאוש והדלקתי את הטלוויזיה בחדר שלי ושל שון ודניאל יצא מהחדר. בזמן שצפיתי בבוספוג בחדר שלי ושל שון קיבלתי הודעה מהמספר של ג'יימס. "אל תחשבי ששכחתי ממך ומחברייך." קראתי את ההודעה ואז ירדתי במהירות למטה והראתי לדניאל ושון והם נאנחו. לפתע נשמעה יריה וכל החלון של הגינה התפוצץ והתפזר לכל עבר.

הילד הרע ששינה הכלOnde histórias criam vida. Descubra agora