הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 11

שון מייקלסון
הם החלו בלקחת דגימות של הרעל וכעבור כמה שניות כבר היה ידוע להם מהו הנוגדן. הם הביאו אותו לקים והזריקו לידה הימנית, כעבור כמה דקות היא החלה לפקוח את עיניה ואני חייכתי אלייה ואמרתי לה 'רואה אמרתי לך שלא תמותי' כעבור כשעה שחררו את קים מבצת החולים ונסענו איישר לשדה התעופה. כריס לקח את דברינו ואמר לי שהם רוצים להמריא ב20:00 בערב, השעה עכשיו 18:00 ויש לנו נסיעה של בערך 20 דקות לשם. רוב הדרך דיברנו עד שקים שאלה אותי 'אם אני אהיה בהריון אתה תגיד לי להפיל אותו?' הסתכלתי על פנייה לשנייה וראיתי שהיא השפילה את מבטה, עצרתי את הרכב בצד והרמתי את מבטה עם ידי ואמרתי 'כל עוד את מוכנה לזה גם אני אהיה מוכן לזה ואנחנו נעבור את הכל ביחד.' היא חייכה ונישקתי את שפתייה ולאחר מכן התנעתי את האוטו והמשכנו לנסוע אל שדה התעופה. הגענו לשם ונתתי את המפתחות לבן אדם ששכר לנו את כל הרכבים ושילמתי לו את הכסף על השימוש לנו. נכנסנו לשדה התעופה והתקדמנו ישר למטוס, מכיוון שזהה מטוס פרטי אנחנו לא צריכים לעבור שום ביקורת גבולות וכל השיט הזה. ראינו את כולם מחכים לנו וכשראו את קים חיבקו אותה בחוזקה. כעבור כמה דקות עלינו על המטוס ולאחר מכן קים שוב החזיקה את ידי כאשר התחלנו להמריא. אחרי שהמראנו התחלנו לדבר אחד עם השני, את הבחור שכמעט גרם לקים למות השארנו בחדר קשור לכיסא, אני לא יודע מה איתו ולמען האמת לא מעניין אותי הוא גרם לבן האדם שהכי יקר לי בעולם הזה אחרי אימא שלי ואחותי להיות בין חיים למוות ועל כך אין סליחה ומחילה. כעבור כשעה קים נרדמה ושמה על ראשה על רגליי ואני ליטפתי את שיערה הארוך והחלק בעדינות, היא כל כך יפה וחמודה שאין דברים כאלה. אחרי כמה שעות כולם נרדמו חוץ ממני וליסה שהתיישבה מולי ודיברה איתי עד שהרגישה עייפות וקים התעוררה. ליסה הלכה חזרה למקומה ונרדמה גם היא אחריי כמה דקות 'אתה עייף?' קים שאלה אותי בשקט כדי לא להעיר אף אחד ואני אמרתי לה 'כן קצת, אני יכול לשים עלייך ראש?' שאלתי אותה והיא בנהנה לחיוב ושמה כרית על רגלייה, שמתי את ראשי עלייה ובגלל שאלו שלושה מושבים אפשר לשכב שם עם רגליים משולבות וזה מה שעשיתי. כעבור כמה דקות שקעתי לשינה עמוקה והרגשתי הקלה שקים לידי ושאני אזכה לראות אותה יותר זמן ממה שחשבתי שכבר לא אראה אותה.
קים ג'ונסון
המחשבות על מה שהבחור ההוא אמר על כך שאמי נרצחה ולא מתה אחריי שילדה אותי לא עזבו את ראשי אפילו לא לרגע. שון נרדם על רגליי ובזמן שישן שיחקתי בשערו ונתתי למחשבות ולשאלות לעלות בראשי בחופשיות. השעה כבר אחרי חצות ואנחנו עדיין טסים, כולם ישנים ואני לא רוצה לישון אפילו לא קצת. אני מסתכלת על פניו של שון בכל כמה שניות ומחייכת בכל פעם מחדש מיופיו ומכמות האהבה שלי אליו אני פשוט לא מתארת את החיים שלי בלעדיו אפילו לא שנייה והמחשבה הזאת שלא הראה אותו יותר הרגה אותי בכל שנייה מחדש. מי היה מאמין שאני אוכל לאהוב מישהו כל כך חזק עד כדי כך שלא אוכל בלעדיו אפילו למאית שנייה? אני בטוח לא בכלל אם הייתם אומרים לי שאני אהיה איתו ואוהב אותו כל כך הייתי צוחקת לכם בפנים מרוב שזה נשמע מופרח אבל כנראה שזה הבן אדם שאימא שלי התכוונה שיהיו לי ילדים איתו ושנתחתן אבל מי יודע אולי זה ישתנה. כעבור שעה שון החל להתעורר, הוא התיישב וחגר את חגורת הבטיחות שלו ואני נשענתי על גופו השרירי והנעים נותן לחום גופו לחמם אותי. התחלנו לנחות וכולם כבר התעוררו כעבור כשתי דקות נחתנו ויצאנו מהמטוס, התקדמנו לרכבים ונסענו חזרה הביתה. נכנסנו בשערי הבית וכולם חיבקו אותנו מגעגועים וממה ששמעו שקרה. הלכתי ישר להתקלח ובאמצע שון נכנס ביחד שאיתי. יצאנו מהמקלחת והתלבשנו בבגדים חמים ולאחר מכן נשכבנו על המיטה וחיבקנו אחד את השני 'את יודעת אני כבר יודע מה להביא לך במתנה ליום הולדת 17' שון אמר ואני גיחכתי ואמרתי לו 'אתה המתנה הכי גדולה שלי וזה מספיק לי' הוא נישק את שפתיי במלוא האהבה ואני חייכתי אליו. התחלתי להרגיש תחושת עייפות ולאחר כמה זמן נרדמתי בין זרועותיו של שון שראה באותו הזמן סדרה בטלוויזיה.
*כעבור כמה שעות*
התעוררתי אחריי כמה שעות וראיתי ששון כבר לא בחדר. יצאתי מהחדר והתקדמתי למשרדו, דפקתי בדלת והוא אמר 'כן' בקולו העמוק והסקסי שאני כל כך אוהבת. 'אני יכולה להיכנס?' שאלתי אותו והוא הניח את העט שהחזיק ביש וקם ממקומו ומשך את גופי אל גופו וחיבק בחוזקה אך לא חוזקה רבה מידי בכדי לא להכאיב לי 'את לא צריכה אפילו לשאול' הוא אמר ונישק את שפתיי. הוא התיישב בכיסאו ואני התיישבתי על רגליו ואמרתי 'אני כבדה?' הוא גיחך והניד בשלילה. 'מה זה?' שאלתי כשהסתכלתי על המפה שהייתה מלאה בסרטוטים שונים 'סתם תכנונים שאבא שלי התחיל לפני שהוא מת' הרגשתי רע אני לא אשקר אחת הסיבות העיקריות שאבא של שון כבר לא בחיים היא בגללי 'אני מצטערת' אמרתי בקול שקט מרגישה את הדמעות חונקות את גרוני 'על מה?' הוא שאל וסובב את גופי אליו ומחא את הדמעה הקטנה שזלגה מעיני. 'אני אחת הסיבות שאבא שלך לא כאן' הוא משך את גופי אליו ואמר 'זה לא באשמתך את עשית את מה שאביך ציווה עלייך ואף אחד מאיתנו לא יודע מה היה יכול לקרות אם לא היית עושה את זה. תפסיקי להאשים את עצמך, טוב?' הנהנתי לחיוב והמשכתי לחבק את גופו, הוא המשיך ללטף את שיערי ולאחר כמה דקות ירדנו למטה כאשר שמענו את לאורה קוראת לנו לאכול. התיישבנו בשולחן והתחלנו לאכול, באמצע הארוחה נשמעו מחוץ יריות כולנו קמנו והחלפנו מבגדים ביתיים לבגדים חמים ונוחים שאפשר יהיה להילחם בהם. יצאנו החוצה וראינו את הצבא של אבי מחוץ לשער הבית 'או שאת באה איתי או שכולם כאן מתים!' אבי אמר לי ואני לא רציתי שאף אחד ימות בגללי. נשקתי את שפתיו של שון ולפני שנתתי לו זמן להגיב יצאתי משער הבית ואבי הניח את ידו על כתפי ואני העפתי אותה ממני מרגישה את הקיא עולה לי רק ממגעו על גופי. הבטתי בפעם האחרונה בשון וחייכתי אליו והוא אליי. נכנסתי לרכב והתחלנו לנסוע 'עכשיו' שמעתי את אבי אומר ולפתע הרכב החל לעלות באש לא הבנתי מה קורה כאן ברגעים אלו איני גם יודעת איך הצלחתי לצאת מהרכב. בשניוצ אחדות התחלתי להתגלגל במורד הגבעה הקטנה שהייתה סמוך לכביש והדבר האחרון שאני זוכרת זה את הרכב עולה באש ואת אבי יוצא מהרכב ומתקדם לכיווני בלי שום פציעות כלל.

*אשמח אם תרשמו בתגובות את דעתגם על הסיפור עד כה❤*