הילד הרע ששינה הכל

עונה 2, פרק 32

•בפרק הקודם•
"אם אתה רוצה להגיד לי שאתה אוהב אותי אז, תדע שיש לנו חבר מלשן שכבר סיפר לי הכל. שון... אני אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. אני מודה שכל מה שאני רוצה כרגע זה שנחזור אבל... זה יהיה קשה לשנינו פתאום לחזור. זאת אומרת, אני מתכוונת לזה שעדיף שנתחיל מההתחלה. שנעזוב את העבר בעבר ונחיה את העתיד וההווה." הלשנתי על דניאל ואמרתי לשון את כל מה שבאמת הרגשתי מבפנים. "אני מסכים." אמר שון והושיט את ידו אליי ואני צחקתי וחיבקתי אותו. קמנו מהספסל והתחלנו להתקדם כל אחד לרכב שלו אבל לפני שהפקנו לעשות את זה דפקו לשנינו מכה חזקה בראש ואיבדנו את ההכרה.

•בפרק הזה•
התעוררתי בחדר משונה ולא מוכר. הבטתי סביבי וראיתי שאין אף נפש חיה חוץ ממני. ידי קשורות לקיר ואני ישובה על הרצפה כאשר רגליי פרוסות קדימה. ניסיתי להזיז את ידיי אבל, הקשר על ידיי היה חזק ומתוח מידי לכן זה כאב מידי לזוז. השקט היה מוחלט. כל פיפס שעשיתי נשמע חזק בחדר. אין פה יותר מידי חלונות. יותר נכון, יש כאן רק חלון אחד שכמעט ולא מראה כלום. מיום בהיר עם שמיים כחולות, ללילה חשוך כאשר מספר קטן של פנסי רחוב מהירים את הרחוב.

לאחר כמה דקות שבהן הבטתי בנקודה בקיר ובאמת השתעממתי, נכנס בחור 'קשוח' לחדר. הוא נעמד מצד שמאל שלי. הבנתי שהוא כנראה השומר ראש של הבן אדם השני שנכנס לחדר ונעמד מולי. "אז מה קים ג'ונסון. יכול להיות שאני הקש ששבר את גב הגמל?" שאל הבחור השני והקול שלו היה מוכר לי. בגלל שהיה חשוך לא באמת ראיתי מי זה, בנוסף, אני חושבת שהוא עם מסיכה על פניו לכן גם אם היה מואר לא הייתי מזהה מי זה. "נחיה ונראה." עניתי ללא היסוס.

הוא גיחך והתקרב אליי יותר. הוא הושיט את ידו וליטף את פניי. המגע שלו על גופי היה גועלי. העפתי את פניי ממנו והוא התקשח והסתובב עם גבו אליי. כאשר הסתובב בחזרה אליי, העיף לי אגרוף לעין ואני יודעת שעכשיו יהיה לי שם פנס רציני. "לא צריך להתעצבן מאמי. לך תחפש זיון ממישהי אחרת." אמרתי בחיוך ציני והוא התחיל לצחוק. "את חושבת שאת כאן בשביל זיון או התעללות? באיזשהו מקום את פה בשביל התעללות אבל לא בשביל זיון.

תראי אני לא יודע אם את זוכרת, אבל, לפני שנתיים נכנסת להריון משון. ילדת את התינוק ועשיתי כאילו הוא לא היה אף פעם כשבעצם נתת אותו לדניאל ואוולין שישמרו עליו. אני עומד להתעלל בכל המשפחה שלכם קים. מקטן עד גדול. מהילד הנחמד שלך עד שון אהבת חייך. הפעם לא תצאו מזה בזול. כמות הפעמים שברחתם, הסתתרתם, צחקתם מכל העניין הזה תיפסק היום! או מחר, איך שיהיה לנו טוב. אני לא אהיה מפלצת ואני כן אתן לשון ולבן החמוד שלכם להיפרד אחד מהשני. שון לא מכיר אותו אני חושב וגם את לא אבל הוא כן יהיה חשוב לכם למרות הכל. חוץ מזה שאתם גם נפרדים אחד מהשני היום, אז בכלל." הבחורים יצאו מהחדר ואני שוב נשארתי לבד בחדר.

לא דאגתי לעצמי או לשון כמו שדאגתי לטימי (טים, הבן של קים ושון). הוא בסך הכל בין שנה וחצי בערך. לקחת לו את החיים בשלב הזה, זה לקחת לו את כל החיים שעוד יכולים להיות לו. הבחורים הכניסו את שון לחדר וקשרו אותו לידי. "אל תכעס." ביקשתי והוא לא הבין על מה. "רק תבטיח לי שלא תכעס." ביקשתי בדמעות והפנתי את מבטי אליו. "אני מבטיח." הוא אמר אבל בכל זאת לא הבין מה הולך. "על מי אני עובדת? ברור שתכעס עליי." אמרתי אחריי כמה דקות וניגבתי את דמעותיי בעזרת ברכיי.