הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 16

קים ג'ונסון

התעוררתי בבוקר מנשיקותיו של שון על שפתיי, התחלתי לפקוח את עיניי בקטנה וכאשר עיניי היו פתוחות לרווחה חייכתי מעט ושון הצמיד את גופי אל גופו ככה שיצא שהוא חיבק אותי וחימם את גופי. 'איך ישנת?' הוא שאל בקולו החמוש והעמוק 'בסדר, איך אתה?' שאלתי אותו והוא ענה שגם בסדר 'היום הולכים לבית ספר?' שאלתי אותו והוא אמר 'אם את הולכת אז גם אני' גיחכתי ואמרתי לו 'אז כנראה שגם היום לא נלך' הוא גיחך אחריי ונישק את ראשי והחל לשחק בשערי. 'תגידי חשבת פעם על לגדל ילד?' הוא שאל אותי לפתע ואני לא נלחצתי או משהו פשוט לא ידעתי מה לענות 'לא העמקתי במחשבות על זה אבל זה כן עלה לי בראש כמה וכמה פעמים' הוא קם מהמיטה ואני הסתובבתי אליו ושאלתי אותו 'למה אתה שואל?' הוא ענה 'סתם כדי לוודא משהו. אני עוד מעט חוזר' הוא אמר ונישק את שפתיי ויצא מהחדר. לא הבנתי מה קרה כאן הרגע אבל גם לא העמקתי במחשבות על כך. אחרי כמה דקות שבהן אני שקועה במחשבות ליסה נכנסה לחדר ונשכבה לידי מתחת לשמיכה ובמשך דקות ארוכות דיברנו על כל כך הרבה דברים שאי אפשר אפילו לספור את כמות הנושאים שעליהם דיברנו. *בערב* ירדתי למטה וראיתי את הסלון מעוצב בחגיגיות ולפתע שון יצא מאחת הפינות ואמר 'את מוכנה ליהנות אותי הלילה?' חייכתי והנהנתי והוא החל להתקדם אליי ואמר תוך כדי 'לא חגגתי לך יום הולדת כמו שצריך אז ביקשתי מכולם לפנות את הבית כדי שניהיה רק שנינו ונוכל לחגוג כמו שצריך' הוא נישק את שפתיי כמה וכמה פעמים ואני חייכתי בין כל פעם ופעם. התיישבנו בשולחן ודיברנו תוך כדי על כל מיני דברים ישנים ועל העבר שלנו ובסוף הערב הזה נגמר במיטה בחדר של שון כששנינו מחובקים (לא עשינו כלום תירגעו) האמת אני ממש שמחה שהכרתי את שון ואני עוד יותר שמחה הוא נמצא בחיים שלי.

■כעבור שנה■

נכנסנו בשערי בית הספר מרוצים מכך שעוד חודש וחצי אנחנו מסיימים אותו ולא נחזור אליו יותר אף פעם. אז כן בשנה האחרונה לא באמת קרה משהו מיוחד, לא שמענו מאבא שלי בכלל וטוב שככה אבל בסופו של דבר הוא יופיע ברגע הכי לא טוב כמו תמיד. התיישבנו במחששה ובזמן ששון מחבק אותי מהצד 'אז מה עוד כמה זמן אתם מתגייסים?' שאלה אוולין שמתגייסת רק בשנה הבאה מכיוון שהרוויחה שנה. 'עוד חודשיים וחצי' שון אמר ואני נזכרתי שהוא מתגייס לקרבי ואחד הדברים שאני מפחדת מהם זה שהוא לא יחזור משם 'עוד חודשיים' אמרתי בקול צרוד כי אני חולה ולמזלי כי ככה לא שמעו את זה שאני עצובה מזה ששון מתגייס לקרבי. אני מתגייסת לחיל האוויר יודעת שביחידה הכל יכול לקרות וזה בכלל נס שהתקבלתי לשם. 'עוד חצי שנה' אמר כריס שמתגייס גם הוא לקרבי. בקיצור חוץ מאוולין כולנו נתגייס עד פחות מחצי שנה. נכנסתי לחדר ושון אחריי, הורדתי את התיק מגבי ונשכבתי בייאוש על המיטה 'מה קרה יפה שלי?' שון שאל אותי בדאגה ונשכב לידי. נשכבתי על הצד ככה שיצא שאני מול פניו של שון 'אני לא רוצה שתתגייס לקרבי, אני מפחדת' אמרתי לו מרגישה את גוש הדמעות בגרוני מאיים לפרוץ. 'היי יפה שלי אני אהיה בסדר, עברנו דברים הרבה יותר גרועים מזה' כאשר היה באמצע משפט הדמעות שלי כבר זלגו במורד לכיי. שון מחא אותן וחיבק אותי בחוזקה ואמר שהכל יהיה בסדר 'חוץ מזה שאני מתגייסת לפנייך' אמרתי בקול מבואס בזמן שאנחנו עדיין מתחבקים 'אבל זה לא שלא נתראה. אנחנו נתראה בסופי שבוע וגם בקרבות ונעבור את הכל כמו שעברנו עד עכשיו, חוץ מזה שאני גאה בך על כך שהצלחת להתקבל לחיל האוויר וזה חתיכת הישג' הנהנתי לחיוב תוך כדי שהתחבקנו ושון נשק לראשי וכעבור כמה דקות שקעתי לשינה עמוקה בזמן שראשי עדיין על גופו של שון והוא רואה טלוויזיה.

■כעובר חודשיים■

אני עומדת לפני השער של הצבא ואז מסתובבת אחורה ורואה את כולם עומדים מולי ומחייכים וככה גם בוכים מהתרגשות. חיבקתי את כולם ואמרתי 'נתראה בסוף שבוע' הם חייכו ולפני שנכנסתי לבסיס חיבקתי את שון בחוזקה כאילו זאת הפעם האחרונה שאנחנו מתראים אבל זה לא ככה, התנתקנו מהחיבוק והתנשקנו במשך כמה דקות ארוכות בזמן שהדמעות של שנינו זולגות וחוצות את לכיינו. שון חייך כאשר התנתקנו מהנשיקה ומחא את דמעותיי וכעבור כמה שניות כבר נכנסתי לבסיס והסתכלתי אחורה רואה את כולם מנופפים לי לשלום ולאחר מכן מסתובבים והולכים משם חזרה לרכבים. נכנסתי לחדר שנתנו לי ונשכבתי על המיטה בייאוש, לפתע נכנסה עוד נערה בגילי עם תיקיה על הגב. היא הניחה את התיקים שלה על המיטה והציגה את עצמה 'אני אמה' היא אמרה והושיטה את ידה לכיווני 'אני קים' אמרתי לה בחיוך ולחצתי את ידה.

▪︎כעבור חצי שנה▪︎

עברה כבר חצי שנה וכבר כמעט כולנו התגייסנו חוץ מאוולין. כמעט כולם התגייסו לקרבי ולכן הם רוב הזמן ביחד. אני ואמה חברות ממש טובות והיא גם חלק מכנופיה בעולם התחתון רק שהכנופיה שלה דיי בשקט כרגע כי אין להם מספיק אנשים לכן הצעתי לה לאחד את הכנופיות והיא אמרה שתדבר עם האנשים שלה. התיישבנו כולנו בחדר אוכל והתחלנו לאכול, לפתע נשמעה אזעקת חירום וכולנו יצאנו במהירות לחדר אספות. התיישבנו שם במהירות והמפקדים התחילו להסביר לכל אחד מה הוא צריך לעשות 'חיל האוויר אתם נכנסים למטוסים ויורים מהשמיים, פוגעים לכם איפשהו במטוס תנסו לנחות אם אתם רואים שאתם לא מצליחים תקפצו מהמטוס. חשוב שתחברו את המצנחים לגוף שלכם כבר עכשיו כדי להיות מוכנים מהר' הנהנו לחיוב ויצאנו במהירות מהחדר אספות, לא יצאתי מהחדר עד שאמרתי לשון שאני אהיה בסדר והוא הנהן לחיוב ועזב את ידי ואני רצתי לכיוון המטוס יחד עם אמה. בגלל שאני ואמה הטייסות נכנסנו ישר לתא הטייס והתחלנו לארגן את המטוס להמראה, ראינו את כולם בהיכון ואז ראיתי את שון, כריס, אלכס, דניאל ורוי עומדים עם הנשקים אחד ליד השני ומוכנים לצאת אחריי שאני ואמה נמריא את המטוס הראשון ואחרינו כל השאר. חייכתי לעברם והנהנתי לחיוב מסמנת להם להיות זהירים ושאני אהיה בסדר, הם הנהנו לחיוב בחזרה מסמנים את אותו הדבר וכעבור כמה שניות אני ואמה כבר היינו מוכנות להמראה וכאשר שמענו את המפקדת שלנו אומרת לנו לצאת המרינו ושאר המטוסים מיד אחרינו. כולם יצאו לשטח והמלחה התחילה, רוב המטוסים נפגעו ונשאר רק המטוס שלנו ועוד אחד. לפתע ראיתי שהכנף של המטוס נפגעה וכולם היום מוכנים לקפוץ אבל אני אמרתי להם בקשר שמוביל לסלון של המטוס תירגעו אני מנחיתה את המטוס הזה לא משנה מה' הם פחדו אבל בסוף ענו לחיוב 'כשאני אגיד לך תעזבי את ההגה' אמרתי לאמה והיא הנהנה לחיוב במעט פחד, פחדתי להנחית את המטוס כי רוב הסיכויים אנחנו נמות אבל ברגע האחרון עליתי על משהו 'עכשיו' אמרתי בצעקה והעלתי את המהירות של המטוס ותוך שניות ספורות היינו על האדמה, יצאנו מהר מהמטוס, נשמנו לרווחה וכעבור כמה שניות נוספות המטוס התפוצץ והתפזר ברחבי המקום ואנחנו הגהנו על גופינו.