!עדיין עולים פרקים אבל מאוד לאט!
לשניהם יש משהו משותף
פחד מאנשים.
חרדה חברתית אם להיות ספציפים.
זה פגע להם ביכולות החברתיות ובטח שברומנטיות.
האם הם יתגברו על זה?
האם הם יצליחו להיות ביחד?
או שזה פשוט יותר מידי.....
《מכיל》
התקפי חרדה
התקפי פאניקה
מיס...
אנחנו עכשיו חזרנו לבית הספר ויושבים בכיתה מחכים למורה. אני בשורה הכי מאחורה, מרעיד את הרגל מלחץ ומקשקש במחברת ציורים שלי כי אני על גבול התקף חרדה בערך משנכנסתי לבית הספר.
המורה הגיעה לכיתה. "היי תלמידים, קודם כל אני שמחה לראות אתכם" היא אמרה לקפסולה שלנו, זאת הייתה המחנכת למרות שהיה שיעור מתמטיקה "יש לי הודעה משמחת והיא שמצטרף היום עכשיו אל הכיתה תלמיד חדש" היא אמרה והיינו טיפה מופתעים. לא מזה שהוא הצטרף באמצע השנה פשוט מזה שזה בדיוק אחרי החזרה לבית הספר מסגר שלישי אני מניח.
"תכירו את הארי" היא אמרה והוא נכנס לכיתה רגע זה? הארי? כאילו הארי הארי? מה הסיכויים?
ראיתי אותו נכנס עם סווצרט שחור וכובע על ראשו משפיל אותו. הוא הרים את ראשו לסרוק את הכיתה אבל עדיין לא יצא קשר עין. ראיתי שהוא שיחק באצבעותיו שרעדו ועיניו היו נראות כאילו הוא עומד לבכות. הסטתי את מבטי מעיניו והתחלתי להתנשם ולרעוד יותר ממקודם, לאלא הסתכלתי לבן אדם בעיניים זה היה מפחיד מידי עלו דמעות לעיני והדחקתי אותן אבל גם חייכתי קצת, חיוך אמיתי, כי הסתכלתי בעיניים של מישהו, וכלום לא קרה. שירבטתי בדף במרץ, אני לא מצייר ממש טוב אני יותר סתם עושה הצללות או מצייר קווים וצורות רנדומליות לא ברורות אבל זה כיף ובעיקר מרגיע אותי מחרדות.
"הארי הנה שב בשולחן ליד לואי זה שצמוד אליו" היא אמרה והצביעה עליי. לא הבנתי היא מנסה לגרום לי להתקף חרדה בכוח? התחלתי לרעוד. "ל-לידי?" שאלתי בקול רועד. פאק! פאק לואי אתה בושה כולם מסתכלים עליי בטח כולם צוחקים עליי עכשיו הם שופטים אותי פאק לאלאלא! שמתי את הראש בין הידיים והרגשתי התקף מתקרב, התפללתי בלב שהוא יעצר שם, ניסיתי לחשוב על דברים שמשמחים אותי, גשם סופות ריח אחרי גשם קליפורד חזיר פרה היפופוטם דולפין עוד חיות חשבתי עליהן וטיפה נרגעתי כי דעתי הוסחה.
הוא בא רועד והתיישב בשולחן לידי. כדי להראות לו שלא ירגיש שהוא לבד או שאני שופט אותו על זה שהוא רועד הפשלתי יד רועדת משרוול הסווצרט ושמתי אותה על ידיו, הרגשתי שהוא רעד טיפה פחות וחיוך קטן על שפתיו.
"הארי" המורה פתאום אמרה "לואי יהיה החונך שלך הוא יראה לך את בית הספר והכל" היא אמרה והרגשתי התקף מתקרב רק שידעתי שאני לא אוכל לעצור אותו. הינהנתי בשקט והיא יצאה מהכיתה התחלפה עם המורה למתמטיקה. הזזתי מהארי את היד ואני חושב שהוא הבין למה. רציתי להתחיל לנשום עמוק כדי לנסות להרגע אבל אז קלטתי שזה רועש מידי, אני צריך להתמודד. עברו 5 דקות ואני לא מסוגל אני רועד, מזיע, חם לי ממש, אני בקושי נושם ומדחיק את הדמעות. הייתי מצביע לבקש לשירותים אבל לא זה מפחיד מידי.
"טוב אני אתן לכם הפסקה של 5 דקות ונחזור ללמוד" המורה אמרה ואיך שילדים התחילו לקום קמתי והלכתי מהר לשירותים. נכנסתי לתא ונעלתי אותו, התיישבתי על הרצפה הקרה משעין את ראשי לקיר, בקושי נושם, רועד, מזיע, משחרר את הדמעות ובוכה. אני לא יודע כמה זמן עבר עד שנרגעתי אני חושב 10 דקות. שמעתי מישהו נכנס לשירותים ופותח את הברז. יצאתי מהתא בשירותים כדי לסדר את עצמי בכיור, נתמודד עם הבן אדם שנכנס. כשיצאתי מהתא ראיתי שזה הארי והוא שוטף פנים. פתחתי את הברז ליד, שטפתי פנים וסידרתי את השיער שלי עם מים.
"השיעור התבטל" הארי פתאום לחש בקול צרוד "תודה שאמרת לי" עניתי לו גם בקול חלש ושבור כי הרגע היה לי התקף "התקף חרדה?" הוא שאל בלחישה והנהנתי "התקף חרדה?" שאלתי אותו (בקול חלש) והוא הינהן חזרתי לתא ולקחתי ממנו את הטלפון שלי, הסתכלתי בשעון רואה שעברו 20 דקות
"אה קרן המחנכת אמרה שאתה צריך לעשות לי סיור עכשיו" הוא אמר בקול חלש וצרוד. "אוקי" אמרתי לו בקול חלש. "אני מסוגל" אמרתי לעצמי בקול. "אתה מסוגל" הוא אמר לי גם וחייכתי.
יצאנו מהשירותים והתחלתי לקחת אותו למקומות שונים ברחבי בית הספר, בהתחלה אמרתי לו כל דבר בקול חלש מאוד וכשהלכנו הייתה שתיקה מביכה אבל לאט לאט השתחררתי טיפה יותר. "אזזז" אמרתי פתאום בדרך למעבדות. "אף אחד לא יודע?" הוא שאל אותי והבנתי שהוא מדבר על החרדה החברתית שלי. "לא אף אחד לא יודע חוץ מנייל החבר הכי טוב שלי. לאף אחד חוץ ממנו לא ממש אכפת, בשבילם אני רק הילד המדוכא הביישן בלי יכולות חברתיות" אמרתי לו את התשובה הכי כנה. "טוב לי אכפת ואני יודע" הוא אמר עם חיוך וחייכתי אליו חזרה. הרגשתי כל כך טוב, הרגשתי משוחרר.
נגמר היום לימודים ושנינו יצאנו אחרי כולם מהכיתה כשרוב המבואה ריקה "אז" שנינו אמרנו באותו זמן "גם אתה?" שוב אמרנו באותו זמן ושיחררנו צחוק האם זה הגיוני שהצחוק שלו כזה חמוד ושהוא כזה חמוד כשהוא צוחק?! איך אני בכלל יחסית משוחרר איתו? אנחנו לא מכירים כשיצאנו מהשער אמרנו אחד לשני "נראה אותך הערב" ויצאנו לדרכים שונות
■■■■
הנה אני אמחיש את המקומות ישיבה:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פרק זה נכתב במפגש חברתי עם הקפסולה מטעם בית הספר שהיה לפני שחזרנו ללימודים ב2021👍 כן אני אוהבים לכתוב פרקים במקומות ציבוריים במקום אשכרה להיות שם.
