~40~

36 6 4
                                        

⚠️פגיעה עצמית

נ.מ לואי

ראיתי את הארי נכנס לכיתה, הוא דיבר עם עוד מישהו.. יש לו חברים?
חיוך התגנב לשפתי, הוא הצליח ליצור חברים!
לא זיהיתי את הילד, זה תלמיד חדש?

"יש לנו תלמיד החדש שהצטרף אלינו עכשיו למי שלא שם לב.." המחנך שלנו אמר וסימן ביד לתלמיד החדש לבוא.
"כולם תגידו שלום לאשטון, אני מקווה שתקלטו אותו יפה." הוא אמר ואשטון רק עמד שם מובך, אפשר להבין אותו.
אשטון היה עם שיער אדום גלי קצר, חולצה שחורה קצרה שהייתה קצת גדולה עליו וג'ינס שחור.
הסטייל שלו דיי מגניב, אהבתי את השיער.

הארי ואשטון הלכו לשולחן שעוד איכשהו היה עם שני מקומות פנויים בסוף הכיתה והתיישבו שם אחד ליד השני, זה היה באותו מקום שהארי ישב בו שנה שעברה, ואני ישבתי לבד שולחן לידו, כמה שנה שעברה.
כמו שנה שעברה נייל גם אמור לשבת ליידי אבל הוא מסתבר מאחר כי התחיל השיעור לפני 5 דקות, המחנך כבר הגיע, ועדיין הוא לא פה.

גם ככה הייתי מאוד חרדתי לגבי החזרה ללימודים אחרי החופש, וזה שאין לי כאן את נייל להעזר להרגע זה לא מועיל.
הרגשתי התקף חרדה מתקרב והתחלתי את שיטת הנשימות שנייל הציע לי, הוא אמר שזאת היחידה שעובדת לו אז אולי היא גם תעזור לי. השיטה הזאת נקראת שיטות הקוביה, מה שהגיוני ברגע שיודעים מה עושים בה; שואפים ל4 שניות, מחזיקים ל4 שניות, נושפים ל4 שניות, ומחזיקים ל4 שניות, ככה שוב ושוב.
אחרי כמה כאלו זה קצת עזר, כבר לא הרגשתי שאני נכנס להתקף חרדה אבל כן עדיין הייתי מאוד חרדתי, כנראה שזה פשוט יום כזה..
אני מאוד רוצה לפגוע בעצמי כרגע, רק כדי להשתיק את המחשבות, להרגיע את הגוף, לברוח למקום אחר.. אבל אני מסוגל להחזיק עוד, אני רוצה להגיע אל 69 יום ולא פחות! (ה.כ- רציני רוב הזמן אני לא שוברים רק כי אני רוצים להגיע למספרים כמו 28, 69, או כל מספר יפה בכללי)

אחרי עוד כמה דקות, נייל סוף סוף הגיע. הוא ביקש סליחה על האיחור ולחש משהו למורה לפני שהוא בא והתיישב ליידי.
"לא הספקתי להתארגן בזמן" הוא לחש לי. הגיוני, אני יודע על ההפרעת קשב וריכוז של נייל והוא סיפר לי על איך זה גורם לו לפעמים לאבד תחושה של זמן ובעקבות זה הוא מגיע באיחור, זה מה שחשבתי שקרה גם לפני שהוא הגיע. (אם נתעלם מהחרדה שאמרה לי שהוא מת)

"איך הפרפר?" נייל שאל אותי בלחישה.
"עוד לא ירד במקלחת, ועדיין חיי" עניתי לו והוא הנהן חזרה, עושה לי לייק עם היד שלו.
"איך שלך?" שאלתי חזרה
"אותו דבר" הוא ענה והנהנתי. אחרי זה שנינו הפנינו את צומת ליבינו אל המחנך שלנו, מתחילים להקשיב למה שהוא אומר.

■■■■
סליחה על החודשים בין העלאות! לא אשקר אני רוצה לסיים עם הפאנפיק הזה אבל אני לא רוצה לכתוב סיום מאולץ וגם לא להרוג את כולם אז אני משתדל להאריך יותר את הפרקים ולקדם אותם יותר לסיום.

18.2.23

Simple but effectiveМесто, где живут истории. Откройте их для себя