Simple but effective

~27~

⚠️ פגיעה עצמית

נ.מ לואי

צפיתי בדם יוצא מעורי, זה הרגיש טוב.
זה מרגיע.
זה גורם למחשבות להעלם.
זה גורם לכאב להעלם. אמנם הכאב הפיזי בא אבל הוא עדיף על הנפשי.

ניקיתי אחרי לפני ששמתי חולצה ארוכה דקה ואכלתי ארוחת צהריים. נייל אמור לאסוף אותי בקרוב, אנחנו הולכים לקנות ציוד לבית ספר, הוא הסכים לעשות את זה איתי כי זה מקל על החרדה שלי.

נקישות נשמעו מהדלת
"שנייה!" צעקתי ורצתי לפתוח את הדלת.
פתחתי אותה ונייל ישר חיבק אותי, אני כל כך אוהב אותו.
"טומוו"
"ניילררר"

"טוב יאללה תביא כסף ובוא" נייל אמר אחרי כמה דקות. הנהנתי ורצתי להביא את ארנקי.
הלכנו ברגל אל החנות, זה לא היה כזה רחוק אבל הייתה קצת הליכה והיה חם.
אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח נכנסו לחנות.
אנחת הקלה עזבה את פי ברגע שהאוויר הקר בחנות פגש את פניי נוטפות הזיעה.

"יש לך רשימה של מה לקנות?" שאלתי את נייל והוא הנהן
"לך?" הוא שאל חזרה והנהנתי גם.

הסתובבנו בחנות כמעט שעה, קניתי מחברות, עטים, מרקרים ועוד ציוד נדרש.
כשסיימתי כל אחד שילם בנפרד ולקחנו את השקיות, זה היה כבד.
כל אחד מאיתנו סחב שתי שקיות כבדות ויצאנו בהליכה אל ביתו של נייל, סיכמנו שנבוא אליו אחרי הקניות.
ביתו היה רחוק יותר מביתי וידיי כאבו, הזעתי והחתכים שלי התחילו לגרד ולשרוף, בעיקר לשרוף.
אוף אני שונא כשזה קורה, תמיד כשאני מזיע בידיים אני לא מסוגל להתעלם מהחתכים ועכשיו בכלל אין לי ידיים וכבד לי.
המשכנו ללכת וניסיתי להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה.

פתאום, כמה דקות לפני שהגענו אל ביתו הרגשתי כמה חתכים נפתחים. באותו הרגע ליבי עצר במקום.
העמדתי את היד אל מול גופי וקיוותי שנייל לא ישים לב.

אחרי כמה דקות סוף סוף הגענו אל ביתו, הוא פתח את הדלת עם מפתח וישר מיהרנו להניח את השקיות על השולחן.

שמתי את השקיות על השולחן כשפתאום נייל אמר
"לואי מה זה?"

■■■■
פאפ פאם פאדםם

אני טסים מחר למילאנו (להופעה של לואי!!) אז אני אולי אעלה מחר עוד פרק לפני הטיסה, נראה..
אני פרובבלי לא אפרסם כשאני אהיה בחול אז כן

6.4.22