~37~

47 7 5
                                        

⚠️הפרעת אכילה

נ.מ הארי

אני כבר כמה ימים באישפוז ולא כזה נורא כאן.
כן, מכריחים אותי לאכול ויש סיישנים אינטנסיבים עם פסיכיאטר או פסיכולוג, אבל סך הכל לא כזה רע, חשבתי שיהיה גרוע יותר.
התחברתי עם אשטון, זה משהו נחמד שקרה..
אני מתגעגע ללואי, ולמשפחה שלי, לא ראיתי אותם כבר כמה ימים, אני לא רגיל לא לראות אף אחד מהם כל כך הרבה זמן.

היינו כרגע בחדר אחרי ארוחת בוקר ושנינו ניסינו לא לבכות. הבטן שלי כל כך כאבה.
אשטון כתב משהו, אני מניח שעשה שיעורים, ואני בהיתי בתקרה וניסיתי לא לחשוב.

"אתה מבין בפרבולות? אף פעם לא הצלחתי להבין את זה טוב.." אשטון פתאום שאל אותי והפנתי אליו את מבטי
"נראה לי, שנייה אני אבוא להסתכל" אמרתי והתיישבתי על המיטה לידו
"זה חומר של תחילת כיתה ט? וואו" אמרתי כשראיתי שזה לא כזה פשוט, זה היה חלק מתקדם יותר של פרבולות.
‏"כן של ט מופת"
‏"אהה כן הגיוני... גם אני בכיתת מופת"
"וואלה?" הוא שאל מופתע
"כן.. שנה שלישית ברציפות"
"אה מגניב, אני עברתי אל אחת השנה. רק עדיין לא הלכתי אליה כי, כן.."
"נחמד נחמד.."  ועם המצב המביך הזה עזרתי לו בחומר

עוד זמן עבר ואחות קראה לי לפגישה עם הפסיכולוגית, קוטעת את המשחק קלפים שלי ושל אשטון.

בפגישה עם הפסיכולוגית דיברנו על איך להתמודד עם חרדה, על להתנגד לקולות שאומרים לי לא לאכול ודברים רעים בסגנון ועל האבחונים שהפסיכיאטר איבחון אותי איתם.
אני מאובחן עם אנורקסיה, חרדה חברתית, ודיכאון. הפסיכיאטר אמר שרוב הסיכויים שיש לי טראומה כלשהי מהילדות שגרמה לזה, אך לא ידע מה היא ולא אמר שום דבר רשמי.

בערב הודיעו לי שאני הולך להשתחרר מחר, הראתי רצון להשתפר והם רואים התקדמות אז אין להם סיבה להשאיר אותי.

"אשטון אשטון אני משתחרר מחר!!" אמרתי לו בהתלהבות.
"באמת? זה מדהים הארי! אני אמור להשתחרר עוד יומיים אם לא יאריכו לי!"
"באמת? יאא אני גאה בך!"
"אפשר את המספר טלפון שלך? אני אשמח לשמור איתך על קשר גם מחוץ לאישפוז" ביקשתי, אין לי מושג מאיפה האומץ.
"ברור" הוא אמר ורשם אותו על חתיכת נייר
"עכשיו תן לי את שלך" הוא אמר ועכשיו אני רשמתי את מספר הטלפון שלי על חתיכת נייר אחרת.

עבר יום ונפרדתי מאשטון, אני הולך להתגעגע אליו.
חיבקתי אותו פעם אחרונה לפני שאחות ליוותה אותי אל משפחתי ואל לואי.

■■■■
קצר כן אבל היי זה פרק-

(גלי אם אתם קוראים את זה istg- )

וואי לא העלתי פרק מלא זמן.. כן אין לי תירוץ סתם אני כבר בקושי כותב בעברית-

חג שמח אבריבודי (רלוונטי לכל חגי תשרי כי תכלס מה הסיכויים שאני אשכרה אעלה עוד פרק כל כך מהר)

3.10.22

Simple but effectiveDove le storie prendono vita. Scoprilo ora