Simple but effective

~21~

⚠️הפרעות אכילה

נ.מ הארי

"תגיד זאין, אפשר לשאול אותך שאלה אישית?" שאלתי אותו עם מעט פחד.
"אמ כן.. מה זה?" הוא שאל ובחשש הרים את עיניו מהטלפון.
"לפני שהתחלת את התהליך היית ממש קטן וחיוור, איך לא שמת לב לזה?" שאלתי אותו בשקט, מפחד שנגעתי לו בנקודה רגישה מידי.
"כשאתה בתוך זה אתה לא שם לב. אתה רואה את הבגדים גדלים אבל לא את הגוף שלך קטן, אתה רואה את המספרים במשקל יורדים אבל כשאתה מסתכל במראה הכל אותו דבר. אחרים שמים לב לזה אבל המחשבה שלך כל כך מורעלת ובתוך זה שלא רואים."

"תודה, אני אוהב אותך" אמרתי לו בחיוך לפני שקפצתי עליו בחיבוק, גורם לו לאבד שיווי משקל וליפול עם גבו על הספה.

המשכנו להיות בטלפון עד שקראו לנו לאכול.
"זאין הארי בואו אנחנו רוצים להתחיל לאכול" אימי קראה לנו וליבי קפא. באתי לענות שאני לא רעב אבל נזכרתי שזאת ארוחה משפחתית וזאין פה.
"אתה בא?" זאין שאל אותי והוציא אותי ממחשבותי. הנהנתי וקמתי, עוקב אחריו אל שולחן האוכל בלי טיפת רצון.

התיישבתי ליד זאין והתחלנו לקחת דברים לצלחת. לקחתי קצת סלט וקצת אורז ובהיתי באוכל, משחק איתו ומעביר אותו מצד לצד בתקווה שיעלם.

"אתה לא רעב?" טרישה שאלה אותי וניענתי את ראשי לשלילה, מקווה שהם יניחו את זה.
"שטויות בקושי אכלת היום, תאכל קצת" אימי אמרה וגלגלתי עיניים. לקחתי עם המזלג חתיכת עלה מהסלט והכנסתי אותה לפי, מנסה לאכול אותה בלי להתחיל לבכות. אחרי כמה ביסים לא יכולתי להמשיך, הקולות בראשי התחזקו יותר ויותר והייתי על סף בכי כשבהיתי בכף אורז שאני אמור להכניס אל פי.

ראיתי את זאין אוכל אז הכנסתי את כף האורז לפה וסיימתי את מה שנשאר לי בצלחת.
אחר כך כשהסתכלתי אליו הוא חייך אליי אז חייכתי חזרה.

"זאין עברה היום שנה מתחילת התהליך" אמא שלו אמרה כשהיא התחילה לפנות את בשולחן
"אל מה את מתכוו- לא. שיט זה היום?" הוא היה מבולבל אבל כשנפל לו האסימון הוא התחיל להילחץ, מה אני מפספס פה??
"כן. כל הכבוד לך אני גאה בך! וכן אמרת שתעשה את זה ביום הזה אז עושים את זה" היא אמרה לו והלכה להביא משהו מהמטבח.
"מה אני מפספס?" שאלתי אותו בלחישה והוא נראה כאילו הוא לא הצליח להוציא קול.

"הנה, כולנו נאכל איתך" טרישה אמרה וזרקה חבילת שוקולד על השולחן. רציתי להגיד שאני לא רעב או שלא בא לי שוקולד אבל זאת הפעם הראשונה שזאין אוכל שוקולד אחרי כמה שנים ואני לא יכול להרוס לו את זה, אני יודע שכל דבר קטן עלול לעשות לו טריגר כרגע.

"אוקי אבל כמה קלוריות יש בזה?" הוא שאל אותה והושיט את ידו אל החפיסה בשביל לבדוק.
"לא תדע" היא אמרה וחטפה את השוקולד מהשולחן. היא פתחה אותו והביאה לכל אחד קוביה.
פאק לא רק שאכלתי ארוחת ערב, אני גם הולך להכניס את גוש הקלוריות הזה לגוף שלי? אסלה, משהו אומר לי שתהיי מאוד קרובה לפנים שלי היום.

"3..2..1.. ו.." כולם ספרו והכניסו את קוביות השוקולד לפיהם, גורמים גם לי לאכול את כל הקלוריות האלו.
זאין לקח ביס קטן ולעס את זה, ראו עליו שהוא אוהב את הטעם אבל גם כמה דמעות ירדו מעיניו.
"אתה מסוגל, אתה חזק. אל תקשיב לקולות האלו אתה יפה כמו שאתה, מגיע לך לאכול את זה, הם משקרים לך." אמרתי לזאין וליטפתי את גבו.
הוא נשבר בבכי והכניס את שאר הקוביה אל פיו, זוכה בקולות עידוד מכל בני המשפחה.
"אני כל כך גאה בך." אמרתי לו עם דמעות בעיניים וחיבקתי אותו. הוא חיבק אותי בחזרה ובכה עליי עד שנרגע.
"תודה" הוא הודה לי עם חיוך קל לפני שהלך לשטוף פנים.

מאוחר יותר בלילה, אחרי שחזרנו הביתה, אחרי שהורי נרדמו ואחרי שאני והאסלה התמזמזנו שכבתי במיטה וחשבתי על לואי, כרגיל. לואי הקטן ששברתי את ליבו, לואי המלאך שלא מגיע לו אותי.

■■■■

אחרי הפרק הבא אני פרובבלי אעשה הפסקה קצרה מלהעלות

לול בימים האחרונים המצב הנפשי שלי ממש חרא כאילו הרבה יותר מהרגיל אבל הנה פרק✨

חיח מצחיק אותי שהפרק הספציפי הזה עולה מתי שלא אכלתי יותר מ24 שעות (זה יצא 28 שעות לול) כי המוח שלי מטומטמם ואני מקשיבים לו כי ✨אימפולסיביות✨

קיצר יאיי פרק ווהו

נראה לי המצב הנפשי שלי מצא בור עמוק לקפוץ אליו כי מהצוק הוא מזמן קפץ-

לול

⚠️טריגר דיבור על צלקות של פגיעה עצמית

אני מבטיחים לכם היקום שונא אותי
הרגע ילדה בכיתה פרובבלי ראתה כמה צלקות טריות שלי, הלכתי לקפוץ לכביש תודה רבה.
היא ליטרלי האדם השני שרואה לפחות צלקת אחת שלי השבוע 
פעם ראשונה זה היה אבא שלי אבל הוא ראה רק אחת ובלמטה של הרגל אז הוא פרובבלי חשב שנשרטתי ממשהו
הפעם זה ליטרלי היה ביד ובלי שום הסבר אחר
לא אכפת לי שילדים בכיתה ידעו ואני צוחקים על זה באופן פתוח אבל אני מפחדים שאולי עשיתי לילדה טריגר
אוף איך מתים?
(אגב אני סתם יוצאים רגועים, גם עכשיו וגם בראשון התחרפנתי)

16.2.2022