Simple but effective

~31~

⚠️התקף חרדה

~1.9~
(קפיצת זמן קצרה כי אין לי כוח לכתוב את החרדה של היום לפני)

נ.מ לואי

אני כל כך פאקינג לחוץ.
היום היום הראשון ללימודים.
פאק.
עוד שנה.
אני הולך לקרוס מאוד מוקדם נכון?
פאק.
לפגוש אנשים.
אני לא מסוגל לנשום!

כבר התלבשתי והתארגנתי, אני כרגע יושב מוכן על המיטה, מרותק אליה מהחרדה.
אני רועד, מזיע בכפות ידיי, נשימתי מאוד מהירה, אני בוכה וגלי חום תקפו אותי.
תפסתי את הטלפון והתקשרתי ישר אל נייל.

"לואיי! בוקר טובב! לחוץ?" הוא אמר בקול אנרגטי ואז שאל. הוא יודע כבר למה אני מתקשר, הוא מכיר אותי טוב מידי.
"כ-כן" עניתי לו, בקושי מצליח לדבר.
"הכל בסדר לואי, תנסה לנשום עמוק שנייה." הוא אמר, מנסה לעזור לי להרגע.

"אני לא מסוגל נייל. אני כל כך לחוץ וזה יהיה כל כך הרבה אנשים וכולם ישפטו אותי ואני אעבור בריונות ויתעללו בי ויכו אותי וירצחו אותי וכל זה ילך ויראלי אז כל העולם יצחק עליי" אמרתי הכל בנשימה אחת, לא לוקח הפסקות. האמת זה היה דיי משחרר..

"זה בסדר לואי, יש לך כל זכות לחשוב ככה ולהרגיש ככה, המחשבות שלך והתגובה שלך הגיוניות, זה מובן. האמיגדלה שלך לא מתקשרת טוב עם המוח הקידמי, זה קורה, זה בסדר. אבל אתה יודע שזה לא באמת יקרה, כמה רע שזה נשמע, באמת שלא אכפת להם ממך. עכשיו בבקשה תקח איתי נשימות עמוקות." הוא אמר והתחלתי להרגע.

"לשאוף... להחזיק.. ולנשוף... לשאוף... להחזיק.. ולנשוף..." הוא אמר שוב ושוב ועשיתי איתו, מתחיל לתפוס יותר את הנשימה שלי.

"תודה" אמרתי לו אחרי שההתקף סוף סוף נגמר.
"ברור, תמיד בשבילך. עכשיו קדימה! עוד 20 דקות מתחילים." הוא אמר וקפצתי ממקומי.
"ביי" אמרנו באותו זמן והשיחה נותקה.
שטפתי פנים לפני שרצתי למטה ויצאתי אל בית הספר, אמא שלי הסיעה אותי אליו.

הלכתי לפסיכולוגית בחופש, אמא שלי הביאה אותי אליה לקראת סוף שנה שעברה. היא עזרה קצת אבל אני כבר לא בטוח שהיא עוזרת, נראה..
זה טיפול cbt, זה ספציפי לחרדה כרגע. אני לא בטוח שזה הדבר העיקרי יותר בחיי, שזה ספציפית מה שהייתי רוצה להתמקד בו..

*לואי הגיע לבית ספר כי אני עצלן מידי בשביל לכתוב את זה*

נכנסתי לכיתה וראיתי את נייל, הוא תפס לנו כבר מקום. זה המקום הכי טוב בכיתה, בשורה האחרונה בטור האמצעי השמאלי.
סרקתי אותו, הוא היה נראה קצת שונה.
הוא היה עם ג'ינס נפוח-משוחרר ועם חולצה אוברסייז, זה היה רגיל.
אבל הוא גם היה עם שרוולי כפפה, הם היו פסים שחור לבן והגיעו לו מכף היד עד למרפק. בנוסף הייתה לו שרשרת של קלף אס-עלה וטבעת שחורה על האצבע האמצעית ביד ימין שלו.

"היי" אמרתי לו וחיבקתי אותו. אז מה אם נפגשנו לפני כמה ימים? התגעגעתי והוא השתנה קצת. השתנה לטובה.
"היי" הוא אמר חזרה אחרי שהתיישבנו.
"אתה לבוש יפה. זה שונה, אהבתי" אמרתי לו והוא חייך
"תודה"

ראיתי את הארי נכנס לכיתה ומתיישב בשולחן לידינו. אוף, אני מתגעגע אליו..

מורה זכר נכנס לכיתה, החליפו לנו מחנך שוב..
"כולם לשבת בבקשה" הוא אמר ותלמידים התיישבו מהר במקום. זה בדרך כלל לא קורה אבל כנראה כולם לחוצים וזה משפיע עליהם.
"היי, אני זהר. רציתי לעשות פגישות היכרות אישיות בחופש אבל זה לא יתאפשר בגלל הקורונה אז אולי נעשה משהו בעתיד..
אני בא מרקע צבאי ..." הוא התחיל לספר על עצמו. הוא נשמע נחמד.

כל היום היה משחקי חברה של היכרות, זה היה מביך וממש מלחיץ אבל שרדתי את זה בלי להביך את עצמי.

■■■■
סוף סוף כתבתי את הפרק הזה! הללויה!

בתמונה למעלה יש את אל מה התכוונתי בשרוולי כפפה

יאללה קחו פרק כי הארי שר I will survive ואני מתתי בעקבות זה

23.4.2022