Simple but effective

~5~

תגיבו!

נ.מ לואי

"אני לא רוצה להשתתף" הארי אמר בקול חלש והשפיל את מבטו.
"לואי מה אתה רואה בתמונות?" המורה שאלה אותי.
"אני גם לא רוצה להשתתף" אמרתי לה בקול חלש והשפלתי מבט.
"אתם לא מרוכזים איתי בשיעור" היא אמרה
"אנחנו כן" לחשנו עם ראש למטה והיא התקדמה לילדה הבאה.

אוקי היא צודקת אני לא איתה אבל סליחה מעומק ליבי שאני בהתחלה של התקף חרדה שאני גם כל היום על הגבול שלו, לא צריך להביך אותי בנוסף.

נייל שם את היד שלו על הברך שלי להראות שהוא איתי פה כי הוא כנראה קלט וחייכתי אליו. חייכתי אליו חיוך קטן ומזוייף כדי לסמן לו 'הכל בסדר'.

ההתקף החמיר ולא נשאר רק בהתחלה אבל הצלחתי לא לבכות והוא הסתיים קצת לפני שהשיעור נגמר.

"לואי קדימה תאכל" נייל אמר לי
"לא"
"לואיייי"
"לא זה זה מביך מידי"
"הנה קח את האוזניות שלי כי שכחת את שלך בבית אני פה אם צריך אני אסתיר אותך מכולם רק תאכל" הוא אמר והביא לי את האוזניות שלו. 
"טוב.." אמרתי וגילגלתי עיניים.
שמתי את הפלייליסט האהוב עליי באוזניות והסתכלתי על נייל. טוב, לפחות כולם אוכלים עכשיו לא רק אני. חתכתי ביד חתיכה מהלחמניה, הכנסתי אותה לפה והחזרתי את המסכה, ככה אכלתי כדי להיות קצת פחות מובך.

ראיתי שנייל מרגיש ממש לא בנוח לפי הפרצוף שלו והוא התעצבן, הוא שם את הראש שלו בין הידיים.
"נייל הכל בסדר?" שאלתי אותו, דואג לו.
"כן.."
"ועכשיו את האמת"
"כן פאקינג כן כן הכל בסדר" הוא אמר בקול חזק חצי צעקה .
הובכתי וטיפה נפגעתי אבל הבנתי את הסיבה אז לא לקחתי ללב. אומנם כשצועקים עליי לרוב אני נכנס להתקף חרדה או מתחיל לבכות אבל הצלחתי לשלוט בעצמי ולמנוע את זה.

"פאק לא אני כל כך מטומטם אני מצטער שזה יוצא עליך" הוא אמר, שם שוב את הראש שלו בין הידיים.

"הי הי היי הכל בסדר אני יודע שלא התכוונת לזה ושאין לך שליטה על זה הכל טוב" אמרתי לו וחיבקתי אותו והוא אותי חזרה.

"הנה סיימתי לאכול קח" אמרתי לו והחזרתי לו את האוזניות, הוא עוד שנייה חטף אותן מהיד שלי וישר שם לעצמו מוזיקה בהם נשען אחורה על הכסא להרגע.

■■■■
החלק הראשון הזה עם המורה קרה לי ביום שבו כתבתי את זה לול זה נכתב איזה שתי הפסקות אחרי השיעור💅

אתמול היה היום הולדת של לואי אז מזל טוב לו!
התמונה למעלה זה ציור שלי שציירתי ופרסמתי ליום הולדת שלו💅

עכשיו קריסמס(נראה לי) אז כן נחמד

משעמם לי אז הנה פרק, תהנו

25.12.21