⚠️פגיעה עצמית (לא תיאור אבל כן דיבור)
נ.מ נייל
"לואי מה זה?" שאלתי אותו כשראיתי דם מבעד לחולצה האפורה שלו. פאק הוא פוגע בעצמו. הייתי צריך להיות שם בשביל לעזור לו.
"מה על מה אתה מדבר?" הוא ניסה להכחיש והצמיד את היד שלו לחזה.
"לואי." אמרתי בקול תקיף, אני לא מאמין שלא ידעתי על זה קודם.
"מה?" הוא שאל, עדיין מנסה להתמם.
"לואי, אתה יכול בבקשה להראות לי את היד שלך?" ביקשתי בקול רגוע. פאק איך לא הייתי פה בשבילו?? אני חבר כל כך גרוע!
"בטח" הוא אמר והביא לי את יד ימין שלו.
"לואי.."
"מה?" הוא שאל ועדיין ניסה להתחמק.
נאנחתי ומשכתי אותו מיד ימינו אל השירותים.
"ואוו אתה רוצה לזיין אותי? לא תודה נייל אני אייס, כבר דיברנו על זה" הוא ניסה להקליל את העלילה, מה שלא עבד לו.
"לואי סתום ובבקשה תביא לי את יד שמאל שלך" אמרתי לו אחרי שנעלתי את הדלת.
"לואי, אני רק רוצה לעזור לך, אני מבטיח שאני לא אשפוט אותך או אעזוב אותך. אני גם לא אספר להורים שלך בלי הרשות שלך, אני יודע שלפעמים זה יותר מזיק מעוזר" אמרתי לו ושמתי יד על כתפו, ניסיתי לגרום לו לסמוך עליי, הוא פאקינג החבר הכי טוב שלי! הוא חייב לשתף אותי בזה!
אני לא שיתפתי אותו בפגיעה העצמית שלי אבל זה משהו אחר..
"זה בסדר, אני פה בשבילך" לחשתי לו.
הוא הנהן והושיט לי את ידו.
"סליחה" הוא לחש לפני שהפשלתי את שרוולו.
"אל תבקש סליחה ממני, תבקש סליחה מעצמך. אני לא זה שמדמם כרגע" אמרתי והוא שתק.
פתחתי את הברז ושטפתי לו את היד והחתכים, רואה אותו נאנק בכאב.
"שורף?" שאלתי אותו והוא הנהן, כמה דמעות אפילו ירדו מעיניו.
"אני מצטער אבל אני חייב" אמרתי והוא הנהן.
אחרי כמה דקות סיימתי לשטוף את ידו והבאתי פלסטרים. אין לנו תחבושות, גם אני משתמש בפלסטרים..
שמתי לו פלסטרים על החתכים הטריים והבאתי לו סווצרט נקי.
ישבנו מול הטלוויזיה עם כוסות תה בידינו.
"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה" הנחתי את התה שלי על השולחן ואמרתי ללואי אחרי כמה דקות. הוא עצר את הסרט, הניח גם את הכוס שלו והסתובב אליי.
"אני כל כך מצטער" הוא אמר והתחיל לבכות.
"ששש הכל בסדר, אני לא כועס או מאוכזב, רק עצוב וקצת מאוכזב מעצמי שלא שמתי לב קודם."
"אני לא יודע למה פשוט היו לי דחפים עזרים לפגוע בעצמי ומימשתי אותם אחרי שהארי נפרד ממני וזה עוזר לי להרגע ומעביר כאב נפשי לפיזי ומעביר את דעתי וזה פשוט עוזר ואני מרגיש כאילו אני לא מסוגל להפסיק אז אני לא מנסה ואני כל כך מצטער"
הוא דיבר מהר ובכה תוך כדי אבל הבנתי הכל.
"פגיעה עצמית זה מאוד ממכר, אני יכול לעזור לך להפסיק, להתחיל את התהליך הזה. אבל זה תלוי בך, רק אם אתה רוצה. זה לא ישר מפסיקים, זה הדרגתי אבל זה יהיה שווה את זה. אני כל כך גאה בך שאתה מספר לי ואני אהיה פה בשבילך כשתצטרך."
"אתה כל כך חזק שאתה אפילו לא מבין, אתה החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אני רק לא רוצה לאבד אותך לסכין מטופשת. אני יודע שהיא עוזרת לטווח קצר אבל היא עדיין לא טובה, גם אם זה מרגיש ככה" הוספתי.
לואי רק הנהן וקרס על חזי, בוכה בקול עכשיו.
חיברתי אותו ששיחקתי עם שערו, הוא החבר הכי טוב שלי, אני כל כך אוהב אותו.
"אני רוצה להפסיק אבל אני לא בטוח שאני מוכן" הוא אמר בקול חלש אחרי כמה דקות.
"זה בסדר, אני פה בשבילך מתי שאתה מוכן. אבל בבקשה תנסה להפחית קצת או לא לחתוך עמוק. אני כל כך אוהב אותך ואני לא רוצה לאבד אותך."
"אני אנסה" הוא לחש והמשיך לבכות.
"ואני כל כך גאה בך על זה" לחשתי לו חזרה.
■■■■
דיי אוף תביאו לי נייל אחד
יאללה קחו פרק כי ההופעה שלי של לואי היום!!
10.4.22
YOU ARE READING
Simple but effective
Fanfiction!עדיין עולים פרקים אבל מאוד לאט! לשניהם יש משהו משותף פחד מאנשים. חרדה חברתית אם להיות ספציפים. זה פגע להם ביכולות החברתיות ובטח שברומנטיות. האם הם יתגברו על זה? האם הם יצליחו להיות ביחד? או שזה פשוט יותר מידי..... 《מכיל》 התקפי חרדה התקפי פאניקה מיס...
