נ.מ לואי
קמתי בבוקר עייף ומותש מהרגיל, בלי כוח נפשי להיום.
אתמול נרדמתי ב1 בלילה אחרי שניסיתי ללמוד למבחן היום במתמטיקה. מה שנגמר בהתקף חרדה.. כמו שציפיתי.
פתחתי את הטלפון להעביר קצת זמן בתקווה שאיכשהו אני אצבור כוחות נפשיים בדרך קסומה וראיתי שנייל בדיוק שלח לי הודעה.
"מישהו כנראה ממש אוהב אותי כי מסתבר שחברים של ההורים שלי, שבאו אלינו לפני יומיים, חולי קורונה אז אני נכנס שוב לבידוד".
"לאלא אל תנטוש אותי" כתבתי לו מהר, לחוץ יותר ממקודם.
"אל תדאג אתה מסוגל להתמודד בבית ספר לבד".
"לא אני לא" מספיק קשה לי היום, בלעדיו זה יהיה סיוט.
"אתה מסוגל. אני מאמין בך. אתה תעבור את הזמן הזה בצורה טובה ועוד לפני שתשים לב הוא יגמר".
"טוב.." עניתי לו. שנינו יודעים שכלום לא טוב אבל אין לו מה לעשות עם זה.
אחרי הרבה זמן של בהייה באוויר מצאתי כוחות כלשהם וקמתי מהמיטה. שמתי עליי בגדים וירדתי לאכול. אני בטוח שהייתי נראה עייף, מדוכא, חסר הרגשה (numb) ומוזנח. אכלתי לחמניה ושתיתי קפה בזמן שאני גולל בטלפון עם ספוטיפי ברקע כדי לנסות להסיח את דעתי.
*נדלג אל בית הספר*
המבחן היה אמור להתחיל והרמת חרדה שלי בשמיים. קיבלתי אישור מהיועצת להיות עם מוזיקה ואוזניות בזמן המבחן אז הייתי צריך להגיד למורה.
עוד שנייה כבר בהתקף הלכתי אליה.
"היועצת נתנה לי אישור להיות עם אוזניות" אמרתי לה בשקט בזמן שהכיתה עוד רעשה.
"אבל הם מחוברות לטלפון?" היא שאלה, הנהנתי והוצאתי את הטלפון מהכיס כדי להראות לה.
"אסור, אתה יכול להיות עם אוזניות לא מחוברות לכלום" היא אמרה בטון תקיף. הנהנתי וניתקתי את האוזניות מהטלפון, שמתי אותו בתיק שלי שכבר בקצה הכיתה והלכתי לשולחן.
כמובן שבזמן המבחן היה לי התקף חרדה ולא רק זה אלא לא הצלחתי לסיים אף שאלה.
אחרי המבחן היה לנו שיעור ערבית, ראיתי שהילדה שיושבת לפני הלכה הלוך חזור בלחץ וחברה שלה ליידה השגיחה עליה. זאת הילדה הזאת שתמיד בוכה מלחץ במבחנים אבל הפעם זה היה שונה, יחסית מתחילת השיעור ראיתי שהיא רעדה ובכתה, הסתכלתי על החזה שלה וראיתי שהוא עולה ויורד מהר. חיברתי את זה לכמה לחוצה היא הייתה קודם והנחתי שהיא בהתקף חרדה.
איך שנגמר השיעור קמתי כדי לשאול אותה עם הכל בסדר. אני יודע שלא אבל צריך איכשהו להתחיל שיחה.
"היי תרגעי, תשתי מים" חברה אחרת שלה אמרה לה.
"להגיד את הדברים האלו לא באמת עוזר.." אמרתי לה.
"אני יודעת אבל אין לי מושג מה עושים במצבים כאלו. אתה יודע מה עושים?" היא אמרה ושאלה אותי.
"האמת שכן" אמרתי לה עם מעט צחוק לחוץ. שמעתי את 2 החברות שלה אמרו שהן יקחו אותה ליועצת אבל קודם לשירותים לשטוף פנים והן יצאו מהכיתה.
אחרי כמה דקות הן חזרו מהשירותים, אזרתי אומץ וניגשתי לעזור לה. היא עמדה באחת הפינות של הכיתה, שתי החברות שלה בשולחן ליד והיא רעדה ובכתה.
"מה קרה?" שאלתי אותה בקול עדין כשהגעתי אליה. אני בעצמי הייתי שוב בהתקף אבל זה לא קריטי אני פשוט אסתיר את זה, כרגיל.
"אני לא יודעת אני פשוט רועדת ולא מצליחה לנשום ושומעת הכל הרבה יותר חזק" היא ענתה תוך כדי בכי וראו שהיא רועדת.
"את חושבת שזה התקף חרדה?" שאלתי אותה, ממשיך עם קול עדין ורגוע. אני יודע טוב מאוד שצעקות או לחץ לא יעזרו כרגע ואני גם לא לחוץ, זה קורה לי כל הזמן. החלק המלחיץ זה לדבר איתה, לא הסיטואציה.
"אני לא יודעת מעולם לא היה לי אחד" היא אמרה בלחץ.
"אוקי. הכל טוב, אל תדאגי. רוצה לצאת החוצה לסביבה שקטה יותר?" הצעתי לה. הכיתה הייתה מאוד רועשת מה שלא עוזר במצבי לחץ, בנוסף היא אמרה שהיא שומעת הכל חזק יותר אז זה כמובן לא מוסיף.
"בואי" אמרתי לה אחרי שהיא הנהנה הובלתי אותה אל מחוץ למבואה כששתי חברותיה עוקבות אחרינו, שומרות מרחק, כנראה מפחד וחוסר ידיעה מה לעשות. בחוץ היה שקט לגמרי, היא הלכה לפינה בין קירות ודיברה עם אבא שלה. לפני שהספקתי לעזור לה עם שיטות שונות היועצת כבר הגיעה.
"כאן" אמרתי לה והצבעתי עליה, היועצת הנהנה והובילה אותה אל משרדה להרגיע אותה.
חזרתי לכיתה למקום ישיבתי, שמתי חזרה את האוזניות עם מוזיקה וניסיתי להרגיע את עצמי.
עבר שיעור, נרגעתי והילדה חזרה לכיתה. בהפסקה אחרי השיעור ניגשתי אל הילדה.
"את בסדר עכשיו?" שאלתי אותה בקול עדין
"כן תודה" היא ענתה ושמחתי שהיא נרגעה כבר
"אם זה יקרה לך שוב או תצטרכי מישהו לדבר איתו על זה אני פה, אני מכיר הרבה שיטות שונות לעזור לזה" אמרתי לה, למרות שידעתי שאם היא תפנה אליי לעזרה כנראה יהיה לי התקף חרדה. אבל בכל זאת אני אשמח לעזור לה.
"תודה. היה לך כזה פעם?" היא שאלה והלב שלי קפא במקום.
"כן אני מאובחן עם הפרעת חרדה מסויימת" עניתי לה ושיחקתי עם אצבעותי בלחץ.
"בואו לאולם ספורט" המורה למתמטיקה נכנסה לכיתה וקראה לנו. היה אמור להיות עכשיו עוד שיעור מתמטיקה אבל בגלל שהיה מבחן קודם היא לוקחת אותנו לאולם ספורט לשחק.
יצאנו ודיברנו תוך כדי,
"יש לך הרבה כאלו?" היא שאלה אותי.
"כן היה לי גם אחד היום בזמן המבחן" עניתי לה בכנות ונפתחתי מעט.
"איך לא שמתי לב אף פעם?" היא שאלה בטון מופתע- שואל.
"אני יכול להסתיר את זה טוב מאוד חח"
"איך? אני לא הצלחתי להסתיר בכלל"
"כישרון אני מניח" עניתי לה ועזבנו את נושא השיחה.
בזמן שכולם שיחקו מחניים אני הייתי בטלפון והורדתי אפליקציה שאמורה לעזור להתקפי חרדה. אין לי מה להפסיד, זה לא יזיק.
(ה.כ- ספויילר זה לא היה יעיל ומחקתי אותה אחרי כמה זמן)
■■■■
ראיתי פעם שלישית את 4 העונות של degrassi:next class ופעם שנייה את יאנג רויאל.
מה עכשיו?
זה פרובבלי היום האחרון שלי בבידוד אז חרא
אין שום סיבה שזה השיר למעלה, נטו הרגיש לי מתאים לשים אותו, לא נראה לי הוא קשור לפרק בדרך כלשהי.
הצילו נהרסו לי האוזניות וגם האוזניות החלופיות
אני מתחילים לחשוב שאולי הבעיה בטלפון
8.1.2022
ВЫ ЧИТАЕТЕ
Simple but effective
Фанфикшн!עדיין עולים פרקים אבל מאוד לאט! לשניהם יש משהו משותף פחד מאנשים. חרדה חברתית אם להיות ספציפים. זה פגע להם ביכולות החברתיות ובטח שברומנטיות. האם הם יתגברו על זה? האם הם יצליחו להיות ביחד? או שזה פשוט יותר מידי..... 《מכיל》 התקפי חרדה התקפי פאניקה מיס...
