נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

3

כשפרסי הסכים שישמרו עליו, הוא ממש לא חשב שהכוונה היא שמישהו יהיה איתו כל הזמן. הוא הניח שיטילו עליו כמה לחשי מגן וזהו. הוא ממש לא חשב שמי שתשמור עליו היא פרופסור מקגונגל.
פעם ביום היא החליפה עם קוסם קטן ונמוך בשם אלפיאס דודג' שהגיע להציג את עצמו בחום, יחד עם הפרופסור מקגונגל, שהסבירה לו בפנים חמורות סבר על המשמרות שהם יחלקו ביניהם. הם תמיד היו שם. לא שהוא ראה אותם כמובן (כנראה הם הטילו על עצמם לחש הנגזה), אבל לאחר כל כך הרבה שנים של לחימה בילתי פוסקת המפלצות הוא יכל להרגיש די בקלות כשיש אנשים או יצורים שנמצאים לצידו.
היה משהו מאוד מביך בזה שהמורה שלך עוקבת אחריך ואחרי החברה שלך. אנבת' כמובן כעסה על זה.
"אבל מה עם פרטיות?" היא רטנה כשישבו על המזח ליד האגם במחנה. במקום להשיב לה הוא דחף אותה למים ואז קפץ בעצמו.
רגע אחר כך הם עלו שניהם, צוחקים.
"אתה אידיוט." היא אמרה לו.
פרסי חייך את חיוך 'הילד השובב' שלו. אותו החיוך שתמיד גרם למורים לחשוב - 'או-או. הנה ילד בעייתי שצריך לטפל בו כדי שלא יפוצץ לי את הכיתה.'
"אם לא הייתי אידיוט לא הייתי אוהב אותך," הוא הקניט אותה.
אנבת' גילגלה את עיניה והתקרבה אליו. הם כמעט ולא התנשקו מאז אותו הלילה בארגו 2, כשהמאמן הדג' תפס אותם, ולכן פרסי די התבאס כשהוא שמע כיחכוח קטן.
אנבת' מיהרה להתרחק ממנו בפנים סמוקות. כמו שכבר אמרנו, המזל של פרסי דפוק.
"אז מתי אתה נוסע לבית ספר שלך?" היא שאלה, עדיין סמוקה מאוד. היא נראתה נבוכה כמעט כמו שנראתה ביום ההוא האולימפוס, כשאמא שלה דיברה עם פרסי ואמרה לו שהיא לא אוהבת אותו ואת העובדה שהם יוצאים.
"אממ. אני אמור לנסוע ב30 לאוגוסט ללונדון כדי לקחת משם את הרכבת, אבל אני תמיד יכול להשאר עוד קצת אם מישהי תבקש.." היא עדיין לא סלחה לו לגמרי על זה שהוא לא נוסע איתה לרומא החדשה כדי ללמוד באוניברסיטה. האמת היא שזה באמת מאוד משך אותו ללמוד איתה. מי שהכריע בסוף היתה פרופסור ספראוט, ראש הבית שלו. בצורה לא אופיינית, היא כמעט איימה עליו שלא יעז לעזוב את הוגוורטס, ואז סאלי דרשה ממנו להשאר לשנתיים האחרונות.
"שטויות, אני לא אבקש ממך להפסיד בשבילי לימודים. חוץ מזה, אני אמורה לנסוע מפה עוד יומיים. לכן אתה תלך עכשיו לשומר הזה שלך ותגיד לו שאתה בטוח כאן כדי שתהיה לנו פרטיות." אנבת' אמרה בכעס. בשם האלים, היא נראתה טוב אפילו כשהיא כעסה. עיניה האפורות נראו כאילו משתוללת בהן סערה, ושערה הרטוב נצץ באור השמש.
"אני לא יכול לומר לך לא, נכון?" הוא שאל אותה.
"נכון מאוד," היא אמרה בעליצות. "עכשיו לך כבר."
פרסי התרחק קצת מאנבת' ואז אותת בידו, מסמן לאלפיאס שיבוא. הוא לא יכל שלא להרגיש מגוחך, מנופף ככה לאוויר בזמן שהאחים שוד בוהים בו.
"כן, מר ג'קסון?" נשמע קול צפצפני מימינו. פרסי קפץ וידו זינקה אל אנקלוסמוס באופן כמעט בילתי מודע.
"אממ, יש מצב, שכזה, אממ, תיתן לי ולאנבת' להיות לבד? פשוט עוד יומיים היא נוסעת למקום די רחוק ואז לא נתראה הרבה מאוד זמן.." הוא גימגם. מעניין איך הוא נראה באותו רגע. בטח היה אפשר לבשל לו חביתה על הפרצוף.
"אה. אממ. כמובן, אני מניח. אני אחזור עוד חצי שעה אם ככה?" קולו של אלפיאס היה נבוך. מאיזושהי סיבה, הבריטים האלה התייחסו לזוגיות כאילו יש על הנושא טאבו. מה הבעיה של המוזרים האלה? לפחות יש להם צפרדעי שוקולד, ממתק שהוא לא מצא בשום מקום אחר (והוא היה בהרבה מקומות, אפילו בתוך בטן של מפלץ ענקי בשם רוברט).
החופש כמעט נגמר, ופרסי ניסה להשתלט על ערמות הבלאגן בחדר שלו. נראה כאילו גברת אולירי נכנסה לחדר שלו וניסתה להגיע לסלון, ורק אז גילתה שהיא גדולה מדי בשביל לזוז. מי יודע, אולי זה באמת קרה. או שהוא סתם מבולגן כשטייסון לא שם לסדר אחריו.
פרופסור מקגונגל ישבה בסלון. כשהיו בבית, היא לא טרחה להסתתר. היה מוזר לראות אותה בתלבושת של מוגלגית, כאילו משהו בחולצה המשובצת והחצאית שלבשה לא התאים להבעתה הרגוזה.
"מר ג'קסון, גש הנה." קראה פרופסור מקגונגל.
פרסי היה מעדיף להלחם שוב במינטאור על פני לדבר עם פרופ' מקגונגל. אז הוא לפחות ידע שהוא חכם הרבה יותר. לא שהיה קשה לעקוף את המינוטאור, כשחושבים על זה. כל מה שצריך זה לא לנהור ולחרחר, ועובדתית אתה חכם יותר ממנו.
פרסי עזב את החדר והלך אל הסלון. פרופ' מקגונגל ישבה ושתתה תה כחול, שבאופן משעשע התחבב עליה מאוד.
"לגבי מחר, התוכניות השתנו. הוחלט שזה לא מספיק בטוח עבורך לישון בקלחת הרותחת בין ה-30 באוגוסט ל-1 בספטמבר, לכן במקום זה תישן בבית בו מתארחים משפחת וויזלי והארי פוטר." היא אמרה.
הוא הכיר את הארי פוטר, הילד שבשנה שעברה לקח את התהילה של הפלאפף לעצמו והשתתף בטורניר הקוסמים במשולש. גם את הוויזלים הוא הכיר. הגדול, גם הוא פרסי, היה בילתי נסבל ותמיד הציק לפרסי (שלנו) על חוקים. לא שזו היתה סמכותו, אבל ''זוהי חובתי כמדריך ועליך לכבד אותי''. את התאומים הוא חיבב, אבל הוא כבר מזמן החליט שאסור שהם יפגשו את האחים שוד או את ליאו. היה גם רון, חבר טוב של הארי פוטר שהיה די משעשע, אבל חמום מוח. חוץ מהם, היתה ילדה ג'ינג'ית שהוא לא ידע איך קוראים לה, והוא לא חשב שהוא אי פעם שמע אותה מדברת.
"למה דווקא איתם? אני בקושי מכיר אותם.. לא עדיף שאני אהיה אצל אחד מהחברים שלי?" שאל פרסי. הוא ממש לא רצה לבלות יום וחצי עם חבורת ג'ינג'ים שינסו למתוח אותו.
"לא, זה לא עדיף. ועכשיו לך תסיים לארוז כדי שנוכל להתעתק מפה כמה שיותר מהר." אמרה פרופסור מקגונגל.
לא היתה לו ברירה אלא להנהן באי רצון. הוא גרר רגליים לחדר והמשיך לארגן את המזוודה. לפחות זה רק יומיים וחצי.

"ביי אמא," אמר פרסי וחיבק את אימו בחוזקה. היא בכתה, וזו היתה מהפעמים היחידות שראה אותה בוכה אי פעם. בכלל, היא היתה מאוד הורמונלית בזמן האחרון, בלי שום סיבה נראית לעין. כשהוא סיפר על זה לאנבת', היא אמרה שכנראה מדובר ב'ווסת', וכשפרסי לא הבין היא קראה לו מוח אצה ונתנה לו הרצאה מאוד ארוכה ומיותרת על ביולוגיה של הגוף הנשי. הוא יכל לוותר מאוד בקלות על כל הידע הלא נצטרך הזה אם היא היתה פשוט קוראת לזה מחזור או אומרת 'עינייני נשים', כמו שבנות אפרודיטה אומרות כשאין להן כוח.
בכל אופן, ברגע שאימו שיחררה אותו פול תפס אותו.
"תדאג לאמא שלי, אה?" אמר פרסי.
"אני אשמור עליה בכיליון עיניים," אמר פול ברצינות מוחלטת.
מה זה בעצם הביטוי הזה בכיליון עיניים? זה נשמע כאילו מישהו לקח מלא עיניים והדביק ביחד. אנבת' היתה נגעלת אם היא היתה שומעת את מה שהוא חושב, חשב לעצמו פרסי בשעשוע.
פרופסור מקגונגל אחזה בידו, ומייד הוא הרגיש משיכה עזה בקורקבן. הוא אף פעם לא הצליח להחליט מה גרוע יותר, מסע צללים או התעתקות. כנראה מסע צללים, אבל זה רק בגלל שבמסע צללים יש גם סכנה שתתפוגג.
"תקרא את זה," אמרה פרופסור מקגונגל ודחפה לידו פתק קטן. למרבה המזל, היא היתה מודעת לדסלקציה שלו והפתק היה כתוב ביוונית. מעניין מה סאלי אמרה כדי להסביר למורים בהוגוורטס את זה שהוא קורא יוונית עתיקה אבל לא אנגלית.
'כיכר גרימולד מספר 12' היה כתוב בפתק. ברגע שהתחיל להרגיש כמה זה טיפשי לעמוד באמצע הרחוב ולהסתכל באוויר, הגיח בית פשוט כך בין בית מספר 11 לבית מספר 13.
פרסי הטה את ראשו בבילבול. איך זה קרה? הוא לא הבין עד הסוף את המקבילה של הקוסמים לערפול. חבל שעולם הקסמים לא פשוט כמו המיתולוגיה - יש אלים, יש מפלצות, וכל מה שקורה הוא בגללם.
בעולם הקוסמים היה קסם שבני תמותה למדו לתעל לעצמם, והם השתמשו בלחשים מורכבים כדי לגרום לו לעשות את מה שירצו שיעשה. אנבת' כנראה היתה נהנית ללמוד את זה, אבל למרבה הצער לא היה בה קסם.
"קדימה, קדימה," זירזה אותו פרופסור מקגונגל. הוא תפס את המזוודה הענקית שלו ביד אחת ונכנס פנימה בעקבותיה לבית שצץ משום מקום.

שנה טובה ומתוקה לכולנו וחג שמח!