נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

5

הפרק מוקדש לUser935970818866

ארוחת הערב היה מצויינת לטעמו של פרסי, גם אם היא לא היתה כחולה. גברת וויזלי הכינה מחית תפוחי אדמה, עוף בגריל, חביתה והררי נקניקיות.
אדון וגברת וויזלי לא הפסיקו להמטיר עליו שאלות.
"איפה אתה גר?"
"במה ההורים שלך עוסקים?"
"איך אתה מסתדר בהוגוורטס?"
"איך זה להיות האמריקאי היחיד בבית הספר?"
"הגעת למשחק הקווידיץ' שנערך הקיץ בניו יורק?"
"הבנו שחלק גדול משנה שעברה לא היית בהוגוורטס, איפה היית?"
פרסי השתדל לענות על השאלות בלי להכנס ליותר פרטים.
"אממ, אני גר במנהטן בניו יורק, אמא שלי הוציאה ספר, עכשיו היא לומדת והאבא החורג שלי מורה.
אני אוהב את הוגוורטס, והפסקתי להרגיש שונה אחרי חודש שם.." התחיל פרסי לענות. הוא עצר כדי להכניס לפה כף ענקית של מחית תפוחי אדמה.
"הייתי עסוק בקיץ, אז לא יכולתי לבוא למשחק.. והיה לי משהו משפחתי, לכן השלמתי את הלימודים בחודש האחרון." טכנית, הוא לא שיקר. הוא באמת היה עסוק בקיץ בגלל משהו משפחתי - הוא הציל את העולם מגאיה (סבתא רבא שלו), ירד לטרטרוס וחזר וניסה לבלות עם אנבת' כמו שצריך. לגבי הלימודים, זאת לא היתה אשמתו שהוא פיספס את הלימודים מחופשת החורף ועד לסוף השנה. הרה (או יונו, איך שתעדיפו. היא מעצבנת באותה מידה בשתי הדרכים.) העלימה אותו, מחקה לו את הזיכרון, והעירה אותו רק ביוני כדי להלחם באמא אדמה המטורפת.
כשפרסי חזר הביתה אחרי כל זה, הוא היה בהלם לגלות על השולחן שלו מכתב שאומר שאם ירצה להמשיך בלימודיו בהוגוורטס, הוא יאלץ לחזור לשנה השישית, שאותה לא סיים בגלל המלחמה. הוא היה מחליט לוותר על השנתיים האלה, אבל סאלי נראתה כל כך מזועזעת מכך שלא יסיים את הלימודים, שהוא העדיף פשוט לוותר ולחזור לשנה השישית שלו.
"תאכל, פרסי חמוד. גם אתה, הארי. אתה לא אוכל מספיק, אני אומרת לך," אמרה גברת וויזלי והעמיסה על הצלחת של פרסי נקניקיות.
טוב, אם אמרו לו לעשות משהו - פרסי יקשיב. הוא פנה להסתכל על הצלחת שלו בלהיטות.
"אממ, סליחה, פרסי," שאלה הרמיוני במהירות, כאילו היא נבוכה ורוצה להוציא את זה כבר. "איך בעצם אתה לומד שהוגוורטס? חשבתי שרק אזרחי אנגליה וסקוטלנד יכולים ללמוד שם.."
פרסי בלע מהר חתיכה גדולה של עוף. "יש לאמא שלי אזרחות בריטית כי היא אומצה מבריטניה, ככה שאני אזרח של אנגליה, גם אם אני לא גר כאן.." זה היה איזור מסוכן בשבילו. הם ידעו שהוא הנכד של זה-שאין-לנקוב-בשמו?
לא נראה שהמידע משפיע במיוחד על אדון וגברת וויזלי, או על סיריוס, אבל הרמיוני קיפצצה קצת במקום ושלחה מבט מהיר להארי ולרון, כאילו לוודא שהם שמו לב. הם בטוח דיברו עליו.
גברת וויזלי הציצה בשעון ונראה שנבהלה. "כל כך מאוחר? מהר, מהר, לכו להתארגן לישון!" היא קראה.
פרסי דחף לפיו את מעט החביתה שנשארה בצלחתו, ואז קם ועלה בעקבות הארי ורון. הם לא דיברו ביניהם, אבל האווירה לא היתה מתוחה, ככה שזה לא הפריע לפרסי.
כשהם נכנסו לחדר, פרסי ניגש לתיק שלו. למרבה הצער, הפיג'מה שלו היתה בתחתית התיק, כך שהוא נאלץ להוציא את כל תכולתו כדי להגיע אליה.
"וואו!" קרא רון. "למה יש לך סכין כזאת בתיק?" הוא שאל והצביע על פיגיון.
"אממ," ענה פרסי. יופי של תשובה, הוא חשב לעצמו אבל לא הרחיב. אנבת' התחילה לאחרונה ללמד אותו להשתמש בפיגיון, והוא לקח את הפיגיון כדי שיוכל להתאמן.
לא נראה שלרון עוד אכפת, לכן פרסי חטף מהר את הפיגיון והכניס לתיק. בינתיים, הארי ורון יצאו מהחדר.
"אם אתה צריך, יש שירותים בסוף המסדרון בדלת הימנית," אמר הארי. "ואנחנו בחדר של הבנות, בדלת הראשונה בקומה מעלינו."
פרסי דווקא שמח להיות לבד. הוא היה מתקשר באיריס-נט לאנבת' או לאמא שלו, אבל היה חשוך בחוץ, לכן הוא החליט לעשות אימון במקום זאת.
אחרי שוידא שרון והארי לא מתקרבים, הוא הוציא את אנקלוסמוס מהכיס ופתח את הפקק. העט מיד צמח והפך לחרב בגודל מלא שהיתה מאוזנת בידו בצורה מושלמת.
תוך כדי אימון, פרסי חשב על השנה שעומדת להיות לו. הוא לא יראה את אמא שלו, פול, אנבת', טייסון ואף אחד אחר עד לחופשת החורף. למרות שהשנה עוד לא התחילה, הוא לא יכל לחכות לחופשה.
אני רעב. שמע לפתע פרסי. אני רוצה אוכל. אוכל אוכל אוכל. פרסי קפץ בבהלה והיטיב את אחיזתו באנקלוסמוס.
נראה שהקול הגיע מלמעלה. פרסי התלבט לרגע, ואז יצא מהחדר והתחיל לעלות במדרגות.
סמורים.. נאנח הקול. סיריוס, סמורים..
זה כבר היה ממש מוזר. בפעם האחרונה שהוא שמע קול כזה, הוא גילה את בלאקג'ק מנסה לאכול לו את המצעים בביתן שלו. אבל לא יכול להיות שיש להם פגאסוס בבית, נכון?
הוא הגיע לחדר עם דלת יפה בצבע חום בהיר. האנחות המשונות נשמעו מבפנים. פרסי אחז בידית המעוטרת ופתח את הדלת. בפנים, על מיטה מפוארת שראתה ימים טובים יותר, ישב לו היפוגריף בצבע אפור. בפעם הראשונה שפרסי ראה היפוגריפים, הוא היה בהלם. חצי ציפור חצי סוס שמדבר איתו? פסיכי. בכלל, להיפוגריפים יצא שם של חיות מאוד חכמות, למרות שבפועל יש להם שכל של ציפור.
פרסי סגר את החרב, ואז תחב אותה לכיסו.
ההיפוגריף הביט לפרסי בעיניים. יש לך אוכל? הוא שאל.
לא. ענה פרסי ונזהר לא למצמץ.
חבל. יש לך ריח טוב. של ים. בים יש שחפים. שחפים זה כמעט משפחה. לא אוכל. אמר ההיפוגריף. הוא כופף את ברכיו בפני פרסי, לכן פרסי ניגש והחל ללטף את המקור שלו.
מצטער. למה אתה פה? שאל פרסי.
סיריוס. אוכל. סמורים. אני רעב. ענה ההיפוגריף.
ככל הנראה, זה בקביק. ההיפוגריף שעליו סיריוס בלק ברח.
רוצה שננסה להשיג לך אוכל? שאל פרסי.
אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל. אוכל טוב לבקביק טוב. ענה ההיפוגריף בעליצות.
פרסי בחר לראות בזה תשובה חיובית. חכה כאן. הוא אמר לבקביק.
פרסי ירד למטה, לכיוון המטבח. בדרך הוא עבר ליד חדר עם דלת פתוחה שמתוכה נשמעה שיחה.
"..די מוזר, אבל בחור נחמד," נשמע קול. זאת ג'יני?
"כן, אבל הוא בטוח מסתיר משהו. ראיתם איך הוא חושב לפני שהוא עונה על שאלה?" נשמע קול נוסף. פרסי חשב שזה אחד התאומים.
הם מדברים עליו? זה נשמע ככה.
"כולם חושבים לפני שהם עונים," אמרה הרמיוני. "זה לא אומר עליו שום דבר."
פרסי לא רצה לשמוע את זה. לא אכפת לו מה חבורת ילדים בריטית חושבת עליו, אבל המטבח היה בכיוון הזה. הוא ניגש ודפק בדלת הפתוחה כדי להתריע על נוכחותו.
"אממ, יש לכם היפוגריף למעלה, והוא אומר שהוא רעב." אמר פרסי.
בתוך החדר ישבו הארי, רון, הרמיוני, ג'יני והתאומים. כולם חוץ מפרד וג'ורג' נראו כאילו הם בלעו הרגע את התה של צמרירית.
"בקביק אמר שהוא רעב?" שאלה לבסוף הרמיוני. "איך הוא אמר את זה?"
אופס. הוא שכח שבאנגליה לא כולם יודעים שהוא מדבר סוסית.
"הוא לא ממש אמר את זה.. פשוט יש דרך די פשוטה להבין חיות שעוברת במשפחה שלי." ענה פרסי. איך הוא מכניס את עצמו למצבים המטופשים האלה?
אוכלללל, גנח בקביק מלמעלה. זה לא עזר לפרסי להרגיש רגוע יותר.
"באמת?" עיניה של הרמיוני התעגלו. "בחיים לא ראיתי לזה שום אזכור בשום ספר!" היא אמרה.
"כן, טוב, זאת דרך סודית שעוברת במשפחה שלי מצד אבא. את מבינה, אבא של סבא של סבא של סבא וכן הלאה של חבר שלי דיבר סוסית, והוא קרוב משפחה שלי מצד אבא ככה שאני מבין קצת.." בירבר פרסי. הוא לא שיקר, כמובן, רק מתח קצת את האמת.
הרמיוני נראתה מבולבלת. היא פתחה את הפה כדי לשאול משהו, אבל פרד קטע אותה.
"אולי כדאי שתמצא את סיריוס. הוא בעיקרון זה שמאכיל את בקביק." הוא אמר. ג'ורג' לחש לו משהו ושניהם פרצו בצחוק מרושע מעט.
"כן, זה רעיון טוב," אמרה ג'יני בזמן שנעצה בפרד וג'ורג' מבט שלא היה מבייש את אנבת'. "סיריוס בטח במטבח. ללוות אותך?"
לא נראה שהיא מאוד רוצה לבוא איתו, והוא באמת לא הרגיש צורך בזה.
"לא לא, לא צריך, תודה. אני אלך לבדוק. לילה טוב," הוא אמר ויצא מהחדר. הם בטח ימשיכו לדבר עליו ברגע שהוא יצא מטווך שמיעה, אבל זה לא מאוד הפריע לו.
סיריוס לא היה במטבח, אבל במזווה היתה מגירה אטומה שבה היו שקים עם סמורים מתים. כנראה עליהם בקביק דיבר.
פרסי תפס שק אחד (הוא לא הריח טוב, וזה עוד בלשון המעטה) ועלה איתו למעלה.
סמורים? שאל בקביק כשפרסי נכנס לחדר שלו.
סמורים. ענה פרסי והניח את השק.

שבוע טוב, אנשים!