נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

20 ב

פרופסור טרלוני המשיכה בדרכה, ממלמלת משפטים על מצבו הרעוע של פונדק ראש החזיר. הארי מיהר להשיג אותה, עדיין המום מהנבואה שהשמיעה.
טיפת שמש? עולמות נסתרים? על מה הנבואה מדברת?
"אני קצת מבולבלת.. סיפרתי לך על הראיון שלי, נכון?" שאלה הפרופסור טרלוני, עיני החרק שלה מביטות בו בציפייה.
"אה, כן," ענה הארי.
"ובכן, הייתי תחת הרושם שדמבלדור עומד ללכת, אבל אז קטע אותנו בגסות רוח מי-אם-לא סוורוס סנייפ!"
"מה?"
"כן, הייתה מהומה בחוץ והדלת נפתחה בבת אחת, והמוזג ההמוני ההוא עמד שם ליד סנייפ, שבירבר משהו על זה שהתבלבל בקומה, אם כי לצערי אני חושדת שהוא 'נתפס על חם', מצותת לראיון שלי עם דמבלדור - אתה מבין, הוא בעצמו חיפש עבודה באותו זמן, והוא חשב שאולי הוא יוכל ללמוד ממני! בעקבות אותה תקרית דמבלדור שינה את דעתו עליי, ואיני יכולה שלא לחשוב, הארי, שהוא קיבל אותי לעבודה כי העריך את הניגוד העז בין התנהגותי הצנועה וכישורי הסולידיים לבין התנהגותו של הבחור הנדחף, גס הרוח, שהיה מוכן לצותת בחור המנעול - הארי? יקירי?"
היא הביטה מעבר לכתפה - רק עכשיו הבחינה שהארי כבר אינו לצידה. הוא עצר מלכת, וכעת עמד שלושה מטרים מאחוריה.
"הארי?" היא חזרה בהיסוס.
אולי לובן פניו הוא שהבהיל אותה כל כך.
הארי המשיך לעמוד במקום, כאילו הצמיח שורשים, בשעה בגלי ההלם היכו בו, מוחקים הכל מלבד המידע שנמנע ממנו זמן כה רב..
סנייפ הוא האדם ששמע את הנבואה. סנייפ הוא שהביא את דבר קיום הנבואה לידיעתו של וולדמורט. סנייפ ופיטר פטיגרו יחד כיוונו את וולדמורט לצוד את לילי ואת ג'יימס, ואת בנם..
הנבואה נשכחה מראשו כליל. שום דבר אחר כבר לא עניין את הארי.
"הארי?" שאלה שוב הפרופסור טרלוני. "הארי, חשבתי שאנחנו הולכים יחד לראות את המנהל?"
"את תישארי פה," ציווה הארי בשפתיים שכבר איבדו כל תחושה.
"אבל, חמוד.. התכוונתי לספר לו איך הותקפתי בחדר ה - "
"תישארי פה!" התיז הארי לכיוונה. עיניה הגדולות הורחבו יותר מהרגיל בשעה שהארי חלף על פניה בריצה ופנה אל המסדרון של דמבלדור, שם ניצב על משמרתו המפלץ הבודד. הארי צעק את הסיסמה ורץ במעלה המדרגות הלולייניות הנעות, שלוש מדרגות בכל צעד. הוא לא דפק על דלתו של דמבלדור - הוא הלם בה. קולו הרגוע של דמבלדור ענה "יבוא" אחרי שהארי כבר זינק והתפרץ לחדר.
דמבלדור עמד ליד החלון והביט החוצה אל המדשאות, גלימת מסע ארוכה ושחורה בזרועותיו.
"טוב, הארי, הבטחתי לך שתוכל לבוא איתי," הוא אמר.
לשנייה או שתיים הארי לא הבין על מה הוא מדבר. השיחה עם טרלוני השכיחה מליבו כל דבר אחר, ומוחו עיבד את המידע באיטיות.
"לבוא... לבוא איתך...?"
"רק אם תרצה, כמובן."
"אם ארצה..."
ואז נזכר הארי מדוע היה כה נלהב להגיע אל משרדו של דמבלדור מספר רגעים קודם לכן.
"מצאת עוד אחד? מצאת עוד הורקרוקס?"
"נדמה לי שכן."
מאבק התחולל בו, בין הכעס והטינה לבין ההלם וההתרגשות. למשך כמה שניות הארי לא הצליח לדבר.
"טבעי לחוש פחד," אמר דמבלדור.
"אני לא פוחד," אמר הארי מייד, וזה היה נכון. מכל הרגשות, דווקא פחד לא פקד אותו כרגע. "איזה הורקרוקס זה? איפה הוא?"
"אני עדיין לא בטוח איזה הוא - אם כי נדמה לי שאפשר לקבוע בוודאות שזה לא הנחש - אבל אני סבור שהוא מוחבא במערה על חוף הים במרחק קילומטרים רבים מכאן, מערה שאני מחפש כבר זמן רב: המערה שבה טום רידל עינה פעם שני ילדים במהלך טיול שנתי של בית היתומים שלהם. זוכר?"
"כן," אמר הארי. "ומה שומר עליו?"
"אני לא יודע - יש לי כמה חשדות שאולי בכלל לא נכונים," דמבלדור היסס לפני שהוסיף, "הארי, הבטחתי לך שתוכל לבוא איתי, ואני עומד מאחורי הבטחתי, אבל חובתי להזהיר אותך שהמסע הזה עומד להיות מסוכן מאוד."
"אני בא," אמר הארי, כמעט לפני שדמבלדור סיים את דבריו. הוא רתח כולו על סנייפ, והרצון לעשות משהו נואש ומסוכן גבר אצלו מאוד ברגעים האחרונים.
נראה שהדבר ניכר בו, כי דמבלדור התרחק מהחלון והביט בהארי מקרוב. קמט קטן הופיע בין גבותיו הלבנות.
"מה קרה לך?" הוא שאל.
"כלום," שיקר הארי מייד.
"מה הוציא אותך משלוותך?"
"שום דבר לא הוציא אותי משלוותי." הארי כמעט ונדהם מהקלילות שבה פרץ השקר משפתיו.
"הארי, מעולם לא הצטיינת בהלטת הכרה - "
הביטוי האחרון היה הניצוץ שהצית את זעמו של הארי.
"סנייפ!" הוא אמר, כמעט צועק, ופוקס פלט שריקה רכה מאחוריהם. "סנייפ קרה לי! הוא סיפר לוולדמורט על הנבואה, הוא זה שעשה את זה, הוא צותת מאחורי הדלת, טרלוני אמרה לי!"
פניו של דמבלדור לא זעו, אבל הארי חשב שהם מחווירים מאחורי זקנו הלבן הארוך. דקה ארוכה דמבלדור רק שתק.
"מתי שמעת את זה?" שאל לבסוף.
"ממש עכשיו," אמר הארי, שהתאמץ מאוד לא לצעוק. ואז, פתאום, הוא לא הצליח להתאפק יותר. "ואתה נתת לו ללמד פה כשהוא זה שאמר לוודמורט להרוג את ההורים שלי!"
מתנשם בחוזקה כאילו הוא בעיצומה של היאבקות גופנית, הארי הפנה את גבו אל דמבלדור. הבעת פניו של דמבלדור נשארה קפואה במקומה כשהארי החל לפסוע בחלל החדר, משפשף את פרקי אצבעותיו בידו הקמוצה ומתאפק בכל שביב של מאמץ נפשי לא לשבור את חפציו של דמבלדור, כפי שעשה לפני כמעט שנה. הוא רצה להגיד לדמבלדור שהוא סתם זקן טיפש בעל אמונה עיוורת אם הוא ממשיך לבטוח בסנייפ, אך פחד שהוא לא יקח אותו איתו אם הוא לא יצליח להתגבר על הכעס שרתח בו.
"הארי," אמר דמבלדור בשקט, "אנא, הקשב לי."
הארי עצר, מביט בקושי בפניו חרושות הקמטים של דמבלדור.
"פרופסור סנייפ עשה טעות איומה - "
"אל תגיד לי שהוא עשה טעות, אדוני, הוא צותת בדלת!"
"תן לי לסיים את דברי." דמבלדור המתין עד שהארי הינהן בראשו בקצרה לפני שהמשיך. "פרופסור סנייפ עשה טעות איומה. בלילה שבו שמע את המחצית הראשונה של הנבואה של פרופסור טרלוני הוא עוד היה תחת חסותו של הלורד וולדמורט. באופן טבעי, הוא מיהר לספר לאדונו את מה ששמע, כי היה לזה קשר הדוק לגורל של אדונו. אבל הוא לא ידע - לא היתה לו שום דרך לדעת - מי הילד שוולדמורט יצוד מעתה ואילך, או שההורים שהוא יהרוג במסעו הרצחני יהיו אנשים שפרופסור סנייפ הכיר אישית, שהם אביך ואימך - "
הארי פלט צחוק חסר שמחה. "הוא שנא את אבא שלי כמו שהוא שנא את סריוס! עוד לא שמת לב, פרופסור, שלכל מי שסנייפ שונא יש נטייה למות?"
"הארי, אין לך מושג איזו חרטה חש פרופסור סנייפ כשהבין איך פירש הלורד וולדמורט את הנבואה. סבורני שזה היה המשבר הגדול בחייו, והסיבה לכך שהוא חזר - "
"אבל הוא דווקא מצטיין בהלטת הכרה, לא, אדוני?" אמר הארי. קולו רעד כשניסה לייצבו. "ונכון שוולדמורט עוד משוכנע שסנייפ נמנע עם אנשיו עד עצם היום הזה? פרופסור... איך אתה יכול להיות בטוח שסנייפ נאמן לצד שלנו?"
לרגע לא אמר דמבלדור דבר. נראה שהוא מתלבט לגבי משהו שרצה להגיד.
"אני בטוח. יש לי אמון מלא בסוורוס סנייפ," אמר לבסוף.
"לי אין!" הרעים הארי שוב. "הוא זומם משהו עם דראקו מאלפוי ברגעים אלו ממש, מתחת לאף שלך, ואתה - "
"כבר דיברנו על זה, הארי," אמר דמבלדור, וכעת נשמע נוזף. "אמרתי לך מה דעתי בעניין."
"אתה יוצא הערב מבית הספר, ובטח לא הבאת אפילו בחשבון שסנייפ ומאלפוי עלולים להחליט דווקא היום ל - " המשיך הארי כאילו מעולם לא הופסק, עד שנקטע בשנית.
"מה בדיוק?" שאל דמבלדור, וגבותיו נזקפו. "מה בדיוק אתה חושד שהם מתכננים לעשות?"
"אני... הם מתכננים משהו!" אמר הארי, ידיו נקמצות לאגרופים. "פרופסור טרלוני היתה עכשיו בחדר הנחיצות וניסתה להחביא שם את בקבוקי השרי שלה, והיא שמעה את מאלפוי צוהל, חוגג משהו! הוא מנסה לתקן שם משהו מסוכן, ואם תשאל אותי - הוא סוף סוף הצליח לתקן את זה, ואתה עומד לצאת מבית הספר בלי - "
"מספיק," אמר דמבלדור. הוא אמר את זה בקול רגוע, אך הארי השתתק מייד. הוא ידע שחצה קו אדום. "אתה מעלה בדעתך שאפילו פעם אחת, במהלך היעדרויותי השנה, השארתי את בית הספר בלי הגנה? בשום פנים ואופן לא. הלילה, כשאצא מכאן, שוב יפעלו במקום הגנות נוספות. אנא, אל תאשים אותי שאני לא מתייחס ברצינות לבטחונם של תלמידי, הארי."
"אני לא - " מילמל הארי, אבל דמבלדור קטע אותו שוב.
"אני לא מעוניין להמשיך את הדיון הזה." אמר בשקט.
הארי נשך את לשונו. הוא חשש שהפעם הגזים, שהרס לחלוטין את סיכוייו להתלוות לדמבלדור, אבל דמבלדור המשיך. "אתה רוצה לבוא איתי הערב?"
"כן," אמר הארי במהירות.
"בסדר, אם כך, הקשב לי," דמבלדור הזדקף מלוא קומתו. "אני אקח אותך בתנאי אחד: שתציית לכל הוראה שאתן לך, מייד ובלי לשאול שאלות."
"כמובן."
"אני רוצה להיות בטוח שהבנת אותי, הארי. הכוונה היא שאתה חייב לציית אפילו להוראות כגון, 'ברח', 'הסתתר', או 'חזור הביתה'. אתה נותן לי את מילתך?"
"אני - כן, כמובן."
"ואם אגיד לך להסתתר, תסתתר?"
"כן."
"ואם אגיד לך לנוס, תנוס?"
"כן."
"ואם אגיד לך להשאיר אותי שם, ולהציל את עצמך - גם אז תמלא אחר הוראתי?"
"אני - "
"הארי?". הם הביטו זה בזה.
"כן, אדוני."
"טוב מאוד. אם כן, אני מבקש שתלך עכשיו להביא את גלימת ההיעלמות שלך, ותפגוש אותי שוב באולם הכניסה בעוד עשר דקות. אני בנתיים אמתין למר ג'קסון, ואתדרך אותו כשיגיע."
ככל הנראה הארי לא הסתיר היטב את ההפתעה שעלתה בו, כי חיוך קטן הפציע על שפתיו של דמבלדור.
"הוא - כלומר, גם פרסי מגיע?" שאל הארי.
"הבטחתי לו כשם שהבטחתי לך," ענה דמבלדור. בעיניו הבזיק ניצוץ שהארי לא הצליח לפענח. "כפי שאמרתי עוד בשיעורינו הראשון, השיעורים האלו רלוונטיים הן לך והן לו. אני מסיק מהפתעתך שבחרתם שלא לחלוק את הסיבות לכך ביניכם, וזה בסדר גמור. אף על פי כן," אמר דמבלדור במהירות, כי ראה את פיו של הארי נפתח בכוונה לקטוע אותו. "אני אבקש ממך בקשה אחת: בטח בו. אני מאמין שאתה חושד בו בשל עברו, שעשוי להיראות מסתורי, אין ספק, אולם היה סמוך ובטוח שיש לי בסיס מוצק להאמין שפרסי הוא אדם הראוי לאמונך."
הארי השתדל להעלים את מורת הרוח מפניו בזמן שדמבלדור הביט בו, בהמתנה שקטה להסכמה.
"הארי? תוכל להבטיח לי את זה?" שאל דמבלדור בעדינות לאחר שלא זכה למענה.
הארי פתח את פיו לענות, אלא שדפיקה שקטה בדלת מנעה את הצורך הזה ממנו.
"יבוא," ענה דמבלדור בקול רגוע.
דלת המשרד נפתחה, ולפניהם נגלה פרסי. הוא לבש את אותם בגדים שלבש בפעם הראשונה שהארי ראה אותו - חולצת טריקו כתומה ומכנסי ג'ינס משופשפים. ידו של פרסי אחזה במחרוזת שהיתה ענודה סביב צאוורו. גם אותה לבש פרסי בפעם הראשונה שנפגשו. נדמה היה שלתלבושת היתה משמעות מיוחדת עבור פרסי, והוא נראה כשואב נחמה מנוכחותה.
"היי," אמר פרסי. הוא נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת. "ערב טוב. קראת לי?"
"ערב טוב," ענה דמבלדור. "הארי, ניפגש עוד עשר דקות."
הארי קפץ, מודה בליבו לדמבלדור על התזכורת. הוא יצא מהמשרד במהירות וירד במדרגות הלולייניות. לפתע היו מחשבותיו צלולות לגמרי. הוא ידע בדיוק מה לעשות.
רון והרמיוני עוד ישבו יחד בחדר המועדון כשהארי נכנס.
"מה דמבלדור רצה?" שאלה הרמיוני מייד.
"אני אסביר עוד רגע," אמר הארי בקצרה וחלף על פניהם בריצה. הוא זינק במעלה המדרגות ונכנס לחדרו, שם פתח את המזוודה והציא מתוכה את מפת הקונדסאים וזוג גרביים מגולגלים. הוא רץ במורד המדרגות ובחזרה לחדר המועדון  ועצר ליד רון והרמיוני ההמומים.
"אין לי הרבה זמן," התנשף הארי. "דמבלדור חושב שהלכתי רק להביא את גלימת ההיעלמות שלי. תקשיבו.."
הוא סיפור להם לאן הוא הולך ומדוע. הוא לא עצר לרגע, לא כדי להגיב לקריאות הבהלה של הרמיוני, וגם לא כדי לענות לשאלות הנמהרות של רון; את הפרטים הקטנים הם יוכלו ללבן בהמשך.
"...אתם מבינים מה זה אומר?" הוא השלים במהירות. "דמבלדור לא יהיה פה הלילה, ומאלפוי יהיה חופשי לעשות מה שהוא מתכנן לעשות. לא, תקשיבו לי!" הוא סינן כשהיה ברור שרון והרמיוני עומדים לקטוע אותו שוב. "אני יודע שמאלפוי הוא זה שחגג שם בחדר הנחיצות. הנה - " הוא דחף את מפת הקונדסאים לידה של הרמיוני. "אתם חייבים להשגיח עליו, וגם על סנייפ. תגייסו כל מי שאתם יכולים מצ"ד. הרמיוני, מטבעות הקשר ההן עוד פועלות, נכון? דמבלדור טוען שהוא דאג להגנות נוספות על בית הספר, אבל אם סנייפ מעורב, הוא יידע בדיוק מהן ההגנות של דמבלדור ואיך לעקוף אותן - רק שהוא לא מצפה שאתם תעקבו אחריו, נכון?"
הארי לקח הפסקה כדי לנשום. מבטיהם ההמומים של רון והרמיוני נתלו בו כשזרק את זוג הגרביים לידיו של רון.
"קחו גם את זה - " אמר הארי.
"תודה," אמר רון. "אמ - למה אני צריך גרביים?"
"אתה צריך את מה שעטוף בפנים, זה הפליקס פליציס. תחלקו את זה ביניכם, ותנו גם למי שיצטרף מצ"ד. אני חייב ללכת, דמבלדור מחכה.." הסביר הארי
"לא," אמרה הרמיוני כשרון שלף מתוך הגרביים בקבוק זעיר של שיקוי זהוב והביט בו ביראת כבוד. "אנחנו לא רוצים את זה, קח את זה לעצמך, מי יודע מה יהיה לך שם?"
"אני אהיה בסדר, אני אהיה עם דמבלדור," אמר הארי. "אני רוצה לדעת שאתם בסדר.. אל תסתכלי עלי ככה, הרמיוני, אנחנו נתראה אחר כך.."
והוא יצא לדרך, עבר במהירות בחור שמאחורי התמונה ונחפז לאולם הכניסה.
דמבלדור ופרסי המתינו לו מחוץ לדלתות האלון שבכניסה. פרסי הסתובב וחייך כשהארי הופיע בריצה, אוחז במותנו הכאובה. רגע אחריו הסתובב גם דמבלדור.
"אני רוצה שתעטה את הגלימה שלך, בבקשה, ותסתיר גם פרסי," אמר דמבלדור אל הארי. פרסי הביט בו בתמיהה בזמן שהארי הזדרז להתקרב אליו.
"זו גלימת היעלמות," הסביר הארי לפרסי ופרס אותה עליהם. הרגיש להארי מוזר להסתתר בגלימה עם פרסי, ולא יחד עם רון והרמיוני כהרגלו. כפות רגליהם בצבצו משולי הגלימה, והארי קיווה שבחסות החשכה לא ישימו לך לכך.
"יפה מאוד," אמר דמבלדור. "שנלך?"
דמבלדור ירד מייד במדרגות האבן  וגלימת המסע שלו כמעט ולא זעה באוויר הקיץ העומד. פרסי והארי מיהרו בעקבותיו, תנועותיהם מסורבלות תחת גלימת ההיעלמות.
"חכה," לחש פרסי ונעצר. הארי מיהר להיעצר גם הוא. "בוא נתאם קצב."
הארי הרגיש כמו ילד קטן כשספר את צעדיו בקצב הקבוע של 'אחת-שתיים-שלוש' יחד עם פרסי. מהר מאוד הם הפסיקו ללחוש בקול רם, והארי ראה את פרסי מתווה את המספרים בשפתיו על מנת לשמור על הקצב הקבוע.
"מה אנשים יחשבו כשיראו אותך הולך, פרופסור?" שאל הארי. פרסי לידו העווה את פניו לפני שהחל שוב בספירה.
"שאני בדרך להוגסמיד, לשתות משהו," אמר דמבלדור בקלילות. "אני אוהב לספק פרנסה לרוזמרטה, ולפעמים אני מבקר גם בראש החזיר... או כך לפחות אנשים חושבים. זאת דרך לא רעה להסוות את הכוונה האמיתית שלי."
הם פילסו את דרכם במורד השביל בדמדומי הערב. האוויר היה מלא ריחות של דשא חם, מי אגם, ועשן שעלה מערובתו של האגריד. היה קשה לדמיין שהם בדרכם ליעד שעלול להיות מסוכן או מפחיד.
"פרופסור," שאל הארי בשקט כשהשערים שבקצה השביל נגלו לעיניהם. "נגיע לשם בהתעתקות?"
פרסי הפסיק את הספירה ונשא את עיניו אל דמבלדור במורת רוח. הוא נראה כאילו רצה לחבוט בראשו של הארי ולסנן 'שתוק!' על מנת שיוכל להמשיך בספירתו ללא הפרעה. הארי בלע את רוקו ומיהר להסב את עיניו לכיוונו של דמבלדור.
"כן," אמר דמבלדור. "אתם כבר יודעים להתעתק, נכון?"
"כן," ענה הארי. "אבל עוד אין לי רישיון."
"כנ"ל," אמר פרסי. הארי הביט בו בהפתעה; למיטב ידיעתו פרסי כבר היה בן שמונה עשרה. איך זה שעוד אין לו רישיון?
"אל דאגה," אמר דמבלדור. "אני אוכל לעזור לכם בכך."
הם פנו ויצאו בשערים אל הכביש השומם להוגסמיד. ככל שצעדו ירדה החשיכה, וכשהגיעו לרחוב הראשי הלילה כבר ירד. הארי לא יכל יותר לראות את פניו של פרסי לצידו, קל וחומר את פניו של דמבלדור. הוא רק ראה את צלליתו הגבוהה של המנהל צועדת בניחוחות לאורך רחובותיה המוארים של הוגסמיד.
רוזמרטה בדיוק גירשה קוסם מרוט למראה כשהגיעו השלושה אל פונדק שלושת המטאטאים.
"אה, שלום, אלבוס... יצאת היום מאוחר..." היא אמרה כשהבחינה במנהל. עיניה עברו דרך פרסי והארי, שהשתופפו על מנת להסתיר את רגליהם החשופות.
"ערב טוב, רוזמרטה. סלחי לי, אני ממשיך אל ראש החזיר הערב.. אל תיעלבי, אני מחפש מקום שקט יותר היום.."
רגע אחר כך הם פנו לסמטה הצדדית שבה ניצב השלט של פונדק ראש החזיר. בניגוד לשלושת המטאטאים, הפונדק נראה ריק לגמרי.
"אין סיבה להיכנס," מילמל דמבלדור והביט סביבו. "כל עוד אף אחד לא רואה אותנו נעלמים. עכשיו, פרסי, אחוז בידי, והארי, אחוז בידו השנייה.. אין צורך להחזיק חזק מדי, אני רק מכוון אתכם. כשאספור שלוש - אחת.. שתיים.. שלוש.."
הארי הסתובב. בבת אחת הוא חש אותה תחושה איומה, כאילו דוחפים אותו לתוך צינור גומי עבה. הוא לא יכול לנשום, כל חלקי גופו נמחצו באופן כמעט בילתי נסבל, ואז, בדיוק כשחשב שייחנק למוות, הכבלים הבילתי נראים כאילו נפרצו בבת אחת. הוא עמד במקום חשוך וקריר, שואף מלוא ריאותיו אוויר צח מתובל בניחוח ים.

יאיי, עוד פרק😁
מקווה שעבר עליכם חג שמח:) שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאה בהצלחות בכל התחומים:>
ותודה ממש על כל התגובות! אתןם לא מביניםן כמה שזה נותן לי מוטיבציה להמשיך את הסיפור הזה!! וזה גם ממש נתן לי מוטיבציה לסיים את הפיזיקה שלי, אז גם הבגרות העתידית שלי מודה לכםן:》