נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

6

פרק זה מוקדש לhenley1145
(אני אוהבת להקדיש פרקים לאנשים, פשוט תתעלמו)

כשהארי ורון חזרו לחדר ב10 בלילה, פרסי לא היה שם. הוא לא חזר גם ב11, כשהלכו לישון.
גם בבוקר, כשהארי התעורר, פרסי לא היה בחדר.
הארי הזדקף במיטתו בבילבול כשהבחין שגם רון לא נמצא. איפה כולם?
כמו בתשובה לשאלתו, נכנס רון לחדר ובידיו שתי מעטפות.
"הגיעו רשימות הספרים," הוא אמר וזרק את אחת המעטפות לידיו של הארי. "הגיע הזמן, כבר חשבתי ששכחו. בדרך כלל הן מגיעות הרבה יותר מוקדם..."
הארי שיפשף את עיניו ואז פתח את המכתב: המעטפה הכילה שני דפי קלף. אחד מהם היה התזכורת הרגילה על פתיחת שנת הלימודים באחד בספטמבר, והשני - רשימה של ספרים נחוצים לשנה הקרובה.
"רק שניים חדשים," הוא אמר כשעיין ברשימה. "ספר הכשפים הבסיסי, רמה 5 מאת מירנדה גוזלי, ותיאוריה של כשפי מגננה שאת ווילברט סלינקהרד."
קראק.
פרד וג'ורג' התעתקו במפתיע לצידו של הארי. הוא כבר כל כך התרגל למנהג הזה שלהם, שאפילו לא נפל מהמיטה.
"בדיוק תהינו מי הזמין בשבילנו את הספר של סלינקהרד," פתח פרד בשיחה.
"כי פירוש הדבר שדמבלדור מצא מורה חדש להתגוננות מפני כוחות האופל," אמר ג'ורג'.
"באמת הגיע הזמן," אמר פרד.
"מה זאת אומרת?" שאל הארי וקם מהמיטה.
"לפני כמה שבועות שמענו באוזניזער את אמא ואבא מדברים," סיפר פרד להארי, "ולפי מה שהם אמרו הבנו שדמבלדור התקשה מאוד השנה למצוא מישהו מתאים לתפקיד."
"לא פלא, בעצם, כשחושבים על מה שקרה לארבעת המורים הקודמים," אמר ג'ורג'.
"אחד פוטר, אחד מת, אחד איבד את זיכרונו ואחד ננעל בתוך ארגז לתשעה חודשים," ספר הארי על אצבעותיו. "כן, אני מבין על מה אתם מדברים."
"מה קרה לך, רון?" שאל פרד.
רון לא ענה. הארי הסתובב להביט בו. רון עמד בדממה מוחלטת, בפה פעור מעט, ובהה במכתב שלו מהוגוורטס.
"מה הסיפור?" שאל פרד בקוצר-רוח ועקף את רון כדי להציץ מעל כתפו בקלף.
גם פיו של פרד נפער לרווחה.
"מדריך?" הוא אמר ובהה במכתב בתדהמה. "מדריך?"
ג'ורג' זינק, חטף את המעטפה מידו השנייה של רון והפך אותה על פיה. משהו אדום וזהוב נפל אל כף ידו.
"חבל על הזמן," אמר ג'ורג' בקול מהוסה.
"זאת בטח טעות," אמר פרד וחטף את המכתב מידיו של רון כדי לבחון אותו מול האור, כאילו הוא בודק אם מדובר בזיוף. "אף אדם שפוי לא היה ממנה את רון למדריך..."
ראשיהם של שני התאומים נפנו יחד ושניהם הביטו בהארי.
"חשבנו שאתה תמונה על בטוח!" אמר פרד בנימה שהשתמע ממנה כאילו הארי רימה אותם בדרך כלשהי.
"חשבנו שדמבלדור חייב לבחור אותך!" התקומם ג'ורג'.
"אתה ניצחת בטורניר המשולש וכל זה!" אמר פרד.
"בטח כל הדברים המוזרים פעלו לרעתו," אמר ג'ורג' לפרד.
"כן," אמר פרד לאיטו. "כן, עשית יותר מדי צרות, חבר. טוב, לפחות לאחד מכם עוד יש סדר עדיפויות נכון."
הוא פסע לעבר הארי וטפח לו על השכם תוך שהוא מפנה אל רון מבט צורב.
"מדריך... רוני פיצפוני המדריך..."
"אוף, אמא תהיה בילתי נסבלת," גנח ג'ורג'. הוא דחף את סיכת המדריך בחזרה לידיו של רון כאילו זאת פסולת שעלולה לזהם אותו.
רון, שעדיין לא אמר מילה, לקח את הסיכה, בהה בה רגע, ואז הושיט אותה להארי בבקשה אילמת שיאשר שזה הדבר האמיתי. הארי לקח אותה. היתה בה אות מ' גדולה על רקע האריה של גריפינדור. הוא ראה סיכה בדיוק כמו זאת שהיתה על החזה של פרסי (וויזלי) ביום הלימודים הראשון שלו בהוגוורטס.
הדלת נפתחה בחבטה. הרמיוני נכנסה לחדר בריצה, לחייה סמוקות ושערה מתנופף. בידיה היתה מעטפה.
"ידעתי!" היא קראה בהתרגשות, ונופפה במכתב שבידיה. "גם אני, הארי, גם אני!"
"לא," אמר הארי במהירות ודחף את הסיכה בחזרה לידו של רון. "זה רון, לא אני."
"זה - מה?"
"רון מונה למדריך, לא אני," אמר הארי.
"רון?" אמרה הרמיוני, והלסת התחתונה שלה נשמטה בתדהמה. "אבל... אתה בטוח? זאת אומרת - "
היא הסמיקה בעוז בעוד רון מביט בה בהבעה מתריסה.
"במכתב כתוב השם שלי," הוא אמר.
"אני..." אמרה הרמיוני, ונראתה מבולבלת ביותר. "אני... טוב... וואו! כל הכבוד, רון! זה ממש - "
"בילתי צפוי," אמר ג'ורג', והינהן בהסכמה.
"לא," אמרה הרמיוני, והסמיקה עוד יותר. "לא, זה לא... רון עשה המון... הוא באמת..."
הדלת מאחוריה נפתחה עוד קצת, וגברת וויזלי נכנסה לחדר. בזרועותיה היתה ערימה גדולה של גלימות שיצאו מהכביסה זה עתה.
"מישהו ראה את פרסי?" שאלה גברת וויזלי, בעודה מניחה את הערימה על המיטה של הארי. "הוא לא היה בארוחת הבוקר.. אה, הארי חמוד, התעוררת. שמרתי לך כמה טוסטים במטבח למטה." היא אמרה בנימה פעלתנית.
"לא ראיתי אותו," ענתה הרמיוני בדאגה. "מאז אתמול, כשהוא נכנס לחדר שלנו וחיפש את סיריוס.."
"הוא חיפש את סיריוס? טוב, אני אשאל אותו אחר כך.. בכל אופן, ג'יני אמרה שרשימות הספרים הגיעו סוף סוף," גברת וויזלי אמרה. היא הביטה סביב במעטפות, ואז החלה למיין את הגלימות לשתי ערימות. "אם תמסרו לי אותן, אגש היום אחר הצהריים לסימטת דיאגון ואקנה לכם את הספרים בזמן שאתם אורזים. רון, אני צריכה לקנות לך פיג'מות חדשות, אלו קצרות מדי בלפחות עשרה סנטימטרים, אני לא מאמינה באיזה קצב אתה צומח.. איזה צבע אתה מעדיף?"
"קני לו באדום וזהב, שיתאים לסיכה," אמר ג'ורג' בגיחוך.
"שיתאים למה?" אמרה גברת וויזלי בפיזור, תוך שהיא מגלגלת זוג גרביים בצבע חום-סגול מוסיפה אותם לערימה של רון.
"לסיכה שלו," אמר פרד כמו מישהו שרוצה לגמור עם אי הנעימות בהקדם האפשרי. "סיכת המדריך המקסימה והחדשה שלו."
עבר עוד רגע עד שדבריו של פרד חילחלו מבעד לעיסוק של גברת וויזלי בפיג'מות.
"הוא... אבל... רון, אתה לא...?"
רון הראה את הסיכה שלו.
גברת וויזלי פלטה צווחה בדיוק כמו הרמיוני.
"אני לא מאמינה! אני לא מאמינה! אוי, רון, כמה נפלא! מדריך! כל הבנים שלי מונו למדריכים!"
"ואני ופרד מה, השכנים ממול?" נעלב ג'ורג' כאשר אימו הדפה אותו הצידה וכרכה את זרועותיה סביב צעיר בניה.
"חכה עד שאבא שלך ישמע! רון, אני כל-כך גאה בך, איזה חדשות נפלאות, בסוף עוד תגיע להיות ראש המדריכים, בדיוק כמו ביל ופרסי, זה הצעד הראשון! אוי, איזה יופי של דבר קורה באמצע כל הצרות שלנו, אני פשוט מאושרת, אוי רוני - "
פרד וג'ורג' עשו שניהם קולות הקאה מאחורי גבה, אבל גברת וויזלי בכלל לא שמה לב: זרועותיה היו כרוכות סביב צווארו של רון והיא נישקה שוב ושוב את פניו, שעטו גוון אדום עמוק עוד יותר מהסיכה.
"אמא... אל... אמא, תשלטי על עצמך..." הוא מילמל, וניסה להדוף אותה ממנו.
היא הרפתה ממנו ואמרה בהתרגשות, "טוב, אז מה ניתן לך? פרסי קיבל ינשוף, אבל לך כבר יש ינשוף, כמובן."
"מ-מה זאת אומרת?" אמר רון, שנראה כאילו הוא לא מעז להאמין למשמע אוזניו.
"אתה חייב לקבל על זה פרס!" אמרה גברת וויזלי באהבה. "מה לדעתך על גלימת טקס חדשה?"
"כבר קנינו לו," אמר במרירות פרד, כאילו התחרט על מעשה הנדיבות הזה.
"או קדרה חדשה, הקדרה הישנה של צ'ארלי כבר התחילה להחליד. או עכברוש חדש, תמיד חיבבת את סקאברס - "
"אמא," אמר רון בתקווה, "אני יכול לקבל מטאטא חדש?"
פניה של גברת וויזלי נפלו: מטאטאים הם סחורה יקרה.
"זה לא חייב להיות מטאטא ממש משוכלל!" מיהר רון להוסיף, "רק - רק מטאטא חדש, לשם שינוי..."
גברת וויזלי היססה, ואז חייכה.
"מובן שכן... טוב, כדאי שאצא לדרך אם יש לי גם מטאטא לקנות... רוני הקטן, מדריך! ואל תשכחו לארוז את המזוודות שלכם... מדריך... אוי, אני כולי נרגשת!"
היא נישקה את רון פעם נוספת על הלחי, ניגבה את עיניה ויצאה מהחדר בחיפזון.
פרג וג'ורג' החליפו מבטים.
"לא יפריע לך אם ננשק אותך, נכון, רון?" אמר פרד בקול כאילו מודאג.
"נוכל לקוד קידה, אם תעדיף," אמר ג'ורג'.
"אוף, תסתמו," זעף רון.
"או ש - ?" אמר פרד, וחיוך מרושע התפשט על פניו. "תיתן לנו עונש?"
"אני מת לראות אותך מנסה," ליגלג ג'ורג'.
"זה בדיוק מה שהוא יעשה אם לא תיזהרו!" אמרה הרמיוני בכעס. כתגובה לכך פרצו פרד וג'ורג' בצחוק, ורון מילמל, " עזבי את זה, הרמיוני."
"נצטרך לשקול את צעדינו בזהירות, ג'ורג'," אמר פרד ועשה את עצמו רועד. "עכשיו, כשהשניים האלה אחראים עלינו..."
"כן, נראה שימי הפורענות שלנו הגיעו לקיצם," אמר ג'ורג' וניענע בראשו.
ואז, בקול נפץ חזק נוסף, התאומים התעתקו משם.

האמת שלא תיכננתי שהחלק של המדריך יצא כל כך ארוך, לכן החלטתי לפצל את הפרק לשני חלקים במקום להעיק עליכם בפרק עם 3000 מילים..
חג שמח אנשים!