נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

31 - קסנופיליוס לאבגוד

אולי פרסי רק דמיין, אבל נראה לו שהוא רואה את העין המשולשת הזאת בכל מקום. כאילו ברצינות, בכל מקום אפשרי.
חרוטה על עצים, שקועה באבנים, אפילו מטושטשת באוויר ברגע בין ערות לשינה שבו אתה מתעורר. אבל לא משנה מה, פרסי תמיד ראה את זה בזווית העין, או שזה נעלם ברגע שהוא מצמץ.
זה התחיל לעלות לו על העצבים.
כלומר, ברור, העולם מנסה לומר לו משהו. זה אף פעם לא מקרי שחצוי רואה דברים. אבל למה העולם לא פשוט שולח לו מייל או משהו כזה?
משהו בסגנון של, 'חצוי יקר, העולם נכנס לבעיה מסוג (מלא פרטים). עליך לצאת למסע חיפושים שמטרתו (מלא פרטים), ולא העולם יושמד. במיטב האיחולים, (הכנס שם).'
פרסי נאנח ושיפשף עיניים. הסימן, שהיה מורכב מאבנים קטנות, נעלם. האבנים התפזרו וחזרו למקומן הרגיל, מעלימות כל זכר לסימן העין המשולשת הזאת.
פרסי התמתח, מבהיל ציפור קטנה שקיפצה לא רחוק ממנו. הוא בהה באדים שיצאו מהפה שלו כשהוא נשם, ותהה אם יצליח לעשות מהם צורות. אדים הם מים, לא?
טוב, זה לא עבד, ופרסי התייאש אחרי כמה דקות של נסיון. בכל מקרה אין בזה הרבה תועלת.
אולי זה לא עבד, הרהר פרסי, כי החורף סוף סוף מתקרב לסיומו והאדים כבר כמעט ולא קיימים. הוא די אהב את החורף בדרך כלל, במיוחד חורפים מושלגים, שבהם הוא ניצח את כולם במחנה בקרבות כדורי שלג בזכות כוחות פוסידון בגרסת חורף. אבל הוא אוהב חורף שבו הוא יכול להיכנס הביתה, לשתות שוקו (אין דבר כזה להיות מבוגר מדי לשוקו) ולהתחמם ליד ההסקה או מתחת לשמיכה. הוא ממש לא אהב את השלג הקבוע של החורף הארופאי, במיוחד כשקורת הגג שמעל ראשו היא בסך הכל יריעת בד וכמה יתדות ברזל.
לפחות דבר אחד טוב בכל המצב הזה, והוא שהאוהל כנראה מטשטש את הריח של פרסי ואנבת'; הם הותקפו רק פעם אחת על ידי מפלצות, ואין ספק שהכלבים הסוסיים ההם קיבלו מה שמגיע להם.
פרסי שיחק קצת בטבעת הברזל שעל אמתו, מנהג חדש שהוא סיגל לעצמו. עוד כמה זמן נשאר למשמרת?
יותר מדי, כנראה. עד מהרה פרסי התנמנם, ורק קול פתאומי קטע את חלומותיו בהקיץ.
"פרסייי", אמרה אנבת' וניערה את זרועו.
"אני ער, אני ער", קפץ פרסי. שוב הבזיקה מולו העין המשולשת, אבל היא נעלמה עוד לפני שפרסי הקדיש לה מחשבה.
"אתה לא אמור לישון במשמרת", נזפה הרמיוני בקול מנדנד שהזכיר לפרסי את הרמיוני של הוגוורטס. נראה שגם הארי ורון הבחינו בזה, כי הם החליפו ביניהם מבטים כמעט-מחוייכים.
"טוב, אני ער עכשיו", אמר פרסי. "יש סיבה שהערתם אותי?"
"רצינו לשמוע את דעתך לגבי משהו", אמר הארי.
"לגבי מה?"
הרמיוני דחפה מתחת לאפו ספר במהירות כזו שפרסי כמעט נפל אחורה. היא הצביעה על סימן קטן בקצה העמוד, ש - למרבה הפלא - נראה בדיוק כמו העין המשולשת שפרסי ראה בזמן האחרון.
"מה זה?" שאל פרסי, מקפיד לשמור על ארשת קול סקרנית שלא יודעת דבר.
"אין לנו מושג", אמרה הרמיוני, מקפצצת במקומה. "אבל זה מופיע בספר שדמבלדור הוריש לי. בהתחלה לא חשבתי שהסימן מיוחד, כי בכל ראש פרק יש ציור קטן, אבל תראה - " היא דחפה שוב את הספר מתחת לאפו - "זה מצויר בעט, כלומר דמבלדור הוסיף את זה. אני רוצה להבין מה הסימן הזה אומר".
"ואיך תעשי את זה?" שאל פרסי.
"אחד האורחים בחתונה של אח של רון ענד את הסמל הזה, אז חשבנו ללכת לשאול אותו", ענתה הרמיוני, ורון והארי מאחוריה הנהנו לאישור. אנבת', לעומתם, שילבה ידיים בספקנות.
"מי האורח הזה?" שאל פרסי והדף מעליו את הספר שהרמיוני המשיכה לתקוע לו מתחת לאף.
"קסנופיליוס לאבגוד, אבא של לונה, זוכר אותה?" ענה רון.
"אה, כן", אמר פרסי. "אבל הם לא קצת... כלומר, הוא באמת מקור אמין?"
"כן", נשף הארי, אף שהרמיוני ורון לידו נראו מעט מהוססים.
"אני מתכוון, אבא של לונה הוא לא האיש שהביא אלינו את היתושתושים?"
"זה מה שאני אמרתי", אמר רון.
"אל תדברו ככה על לונה", אמר הארי הכעוס.
"לא על לונה", תיקן רון, "על אבא שלה".
"עד - "
"אוי, נו, אל תתחילו שוב", נזפה אנבת' בגלגול עיניים. "הרמיוני, תמשיכי".
"טוב, כן", אמרה הרמיוני. "קסנופיליוס קצת קוקו, אבל הוא עדיין הכיוון הכי טוב שיש לנו בשביל להבין מה הסמל הזה. אז מה אתה אומר?"
כמו כדי לעזור לפרסי להחליט, העין המשולשת צצה פתאום על דש גלימתה של הרמיוני. לא נראה שמישהו מהאחרים הבחין בזה.
"אם אתם חושבים שזה נחוץ, אז למה לא. לא עשינו שום דבר כבר הרבה זמן".
הרמיוני שוב קיפצה במקומה, נרגשת כנראה מהאפשרות ששוב יהיו להם תוכנית וכיוון.
"אז קדימה", היא אמרה.