נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

14

הפרק מוקדש לhile5812:)

הארי בילה את רוב השבוע האחרון של החופש הגדול בתהיות לגבי הקרב המשונה של פרסי. הטרידה אותו יותר מכל ההבעה הפראית שעלתה על פניו בזמן שנלחם, שהוחלפה במעין עצב בזמן שחזר לחנות.
הוא קצת התאכזב מכך שרון והרמיוני הסתקרנו פחות ממנו לגבי הקרב המסתורי, ומכך שתוך כמה ימים כבר נמאס להם לדבר על זה.
"כן, כבר הסכמתי איתך שזה חשוד, הארי," אמרה הרמיוני בשמץ של קוצר רוח. היא בקושי טרחה להרים את מבטה מההספר החדש שלה, תרגום לחשים עתיקים למתקדמים. "אבל הסכמנו שיש הרבה הסברים אפשריים, לא?"
"מי יודע," אמר רון בסרקזם, בזמן שניסה ליישר את זרדי הזנב המעוקמים של המטאטא שלו. "אולי זאת אקסית שלו שהתעצבנה עליו כי הוא סיים איתה."
"אבל - " התחיל הארי לומר.
"הארי, מספיק. עד שלא נדע עוד פרטים, אני לא חושבת שיש לנו סיבה לדון על זה," אמרה הרמיוני וסגרה בטריקה את הספר שלה.
"אני הולכת לחפש את ג'יני." היא אמרה ויצאה מהחדר.
הארי הביט ברון בתקווה שיסכים איתו, אבל כשזה רק מילמל אל המטאטא שלו דברי עידוד, הארי יצא מהחדר גם הוא.

היציאה לקינגס קרוס היתה חלקה מהרגיל. עוד פעם הגיעה מכונית של משרד הקסמים, וגדוד של הילאים חיכה להם בתחנה. ההילאים ניגשו אליהם ברגע שהמכונית נעצרה, איגפו את הקבוצה משני צדדיה והצעידו את כולם לתוך התחנה בשתיקה.
"מהר, מהר, לעבור במחסום," אמרה גברת וויזלי, שנראתה קצת מבולבלת מכל היעילות המנוכרת הזאת.
הילאי גבוה תפס בזרועו הארי, ויחד הם רצו לעבר המקום ועברו בו. רגע אחריהם הגיעו כל שאר הקבוצה.
"שנחפש לנו תא?" שאל הארי את רון והרמיוני.
"אנחנו לא יכולים," אמרה הרמיוני בהבעה מתנצלת. "רון ואני חייבים ללכת קודם כל לקרון של המדריכים, ואחר כך לסייר קצת במעברים."
"אה, נכון, שכחתי," אמר הארי בעגמומיות.
"כדאי שתעלו לרכבת, נותרו לכם רק כמה דקות," זירזה אותם גברת וויזלי. "שיהיה לך שליש מקסים, רון.."
"אדון וויזלי, אפשר להחליף איתך מילה לרגע?" אמר הארי בהחלטה של רגע.
"כמובן," אמר אדון וויזלי, שנראה מעט מופתע. הם התרחקו יחד הצידה כדי שיוכלו לדבר בלי שאחרים יפריעו להם.
הארי הקדיש מחשבה רבה לעניין, והגיע למסקנה שאם בכלל יספק למישהו, האדם הנכון הוא אדון וויזלי; ראשית כל, כי הוא חבר במסדר ולפיכך נמצא בעמדה שמאפשרת לו להשגיח על פרסי, ושנית, כי הוא חשב שאדון וויזלי לא יתייחס לדבריו בביטול.
"כשהיינו בסימטת דיאגון - " פתח הארי, אבל אדון וויזלי עיווה את פניו וקטע אותו.
"אתה עומד לגלות לי לאן נעלמתם אתה, רון והרמיוני, בזמן שהייתם אמורים להיות בחדר האחורי בחנות של פרד וג'ורג'?"
"איך - ?"
"הארי, באמת. אתה מדבר עם האיש שגידל את פרד וג'ורג'."
"אה.. כן, נכון, לא היינו בחדר האחורי."
"בסדר, אז בוא נשמע מה עוללתם."
"טוב, עקבנו אחרי פרסי ג'קסון. השתמשנו בגלימת ההיעלמות שלי."
אדון וויזלי זקף את גבותיו. "היתה לכם סיבה מיוחדת לעקוב אחריו, או שסתם התחשק לכם?"
"טוב, ראינו את מאלפוי מתגנב ותיכננו לעקוב אחריו, אבל בדיוק באותו רגע פרסי יצא מהחנות ואיזו בחורה צעקה אליו משהו כמו 'פרסאוס ג'קסון! אני מחפשת אותך מלא זמן!', אז עקבנו אחריו במקום מאלפוי."
"ברור," אמר אדון וויזלי בשעשוע נואש. "נו? גיליתם משהו?"
"פרסי התחיל לרוץ משם, והיא רדפה אחריו, ואז הם נכנסו לסמטה קטנה ליד החנות של הרוקח ונלחמו שם. ואז היה פיצוץ צהוב, והיא נעלמה, והוא פשוט חזר לחנות. מה זה אומר?"
אדון וויזלי קימט את מצחו בריכוז.
"אתה אומר שהוא נלחם איתה? דו קרב שרביטים והכל?"
"לא, לא, בלי שרביטים. קרב בידיים ריקות. היא בעטה בו, והוא הפיל אותה, ואז היא פשוט נעלמה משם. אז חשבתי.." הארי נשם נשימה עמוקה והמשיך. "חשבתי שאולי זה איכשהו קשור לעובדה שהוא הנכד של וולדמורט."
"איך - איך אתה יודע את זה?" שאל אדון וויזלי בתדהמה, ועיניו נפערו.
"גילינו את זה בשנה שעברה.. אבל אתה חושב שהוא עובד עם וולדמורט?" שאל הארי. הוא שכח שאדון וויזלי לא ידע שהם צוטטו באותה ישיבה.
"אתם שלושתכם.. אתם יודעים הרבה יותר ממה שטוב לכם לדעת, באמת.." מילמל אדון וויזלי. הארי החליט שלא לספר לו שגם פרד, ג'ורג' וג'יני יודעים את זה.
"תראה," אמר אדון וויזלי. "אני אספר את זה לדמבלדור ואנחנו נדאג לזה. אבל אתם חייבים להפסיק להתעסק בעניינים כאלו."
למרבה מזלו של הארי, שריקה נשמעה מאחוריהם. כמעט כולם כבר היו על הרכבת והדלתות החלו להיסגר, כך שנחסך ממנו הצורך לענות.
"כדאי שתמהר," אמר אדון וויזלי. "אל תדאג, אני אבדוק את זה. שליש מוצלח, הארי."
הארי רץ, ואדון וגברת וויזלי עזרו להעמיס מהר את המזוודות על הרכבת.
"ביי," הוא קרא אליהם, אבל לא ידע אם שמעו אותו בין כל קריאות הפרידה של התלמידים ממשפחותיהם.
גם השנה, אנשים בהו בו בלי כל בושה בזמן שחלף על ידם. אחרי שכל הקיץ כתבו עליו שהוא ''הנבחר'', נראה שכל תלמיד בהוגוורטס רצה לראות אותו בזמן שעבר.
בסוף, הארי ישב בתא עם נוויל ולונה. הם העבירו כמה שעות נעימות עד שרון והרמיוני נכנסו לתא גם הם.
"אני מורעב," אמר רון כשצנח על המושב ליד הארי. "היי נוויל, היי לונה. נחש מה קרה?" הוא פנה אל הארי. "מאלפוי לא מבצע את המטלות שלו כמדריך. הוא סתם יושב בתא עם כל הסלית'רינים, ראינו אותו כשעברנו."
הארי הזדקף בעניין. לא מתאים למאלפוי לוותר על הזדמנות להפגין את סמכויותיו כמדריך, במיוחד אחרי שבשנה שעברה הוא כל כך נהנה לנצל אותן לרעה.
"מה הוא עשה כשהוא ראה אתכם?" שאל הארי.
"כרגיל," אמר רון והדגים תנועה גסה בידו. "לא מתאים לו, נכון? היית מצפה שהוא יסתובב ויתעלל בתלמידי שנה ראשונה, לא?"
"כן, אתה צודק," אבל הארי ומחשבותיו הסתחררו. נראה שמאלפוי עסוק בדברים חשובים יותר מאשר התעללות התלמידים צעירים ממנו. אחרי הכל, הוא באמת התנהג בצורה חשודה כשהתחמק מאימו בסימטת דיאגון, וכשנבהל כל כך בזמן שמדאם מלקין סידרה את השרוול בגלימה.. אם הוא היה חושב על זה בזמן, הוא היה מבקש מרון והרמיוני שיתפצלו כדי לעקוב גם אחרי מאלפוי וגם אחרי פרסי.
"אולי הוא העדיף את פלוגת הפיקוח," אמרה הרמיוני. "אולי משעמם לו לחזור להיות סתם מדריך אחרי מה שהוא עשה שם."
"אני חושב ש - " התחיל נוויל לומר, אבל לפני שהספיק להרחיב את דעתו בעניין, הדלת נפתחה, ובפתח הופיעה תלמידת שנה שלישית מתנשפת.
"א-אני אמורה למסור משהו לנוויל לונגבוטום ולהארי פ-פוטר," גימגמה התלמידה והסמיקה.
היא הושיטה להם שני גלילי קלף קשורים בסרטים סגולים. הארי ונוויל לקחו אותם בסקרנות, והתלמידה ברחה החוצה.
"מה זה?" שאל רון כשהארי פתח את גליל הקלף שלו.
"הזמנה," ענה הארי.
הארי,
אשמח מאוד אם תצטרף אליי לארוחת צהריים קלה בתא ג'.
שלך, פרופסור ה.א.פ. סלגהורן.
"מי זה פרופסור סלגהורן?" שאל נוויל.
"אולי הוא המורה החדש להתגוננות מפני כוחות האופל. שוב חסר לנו מורה," אמרה הרמיוני בחיוך קל. הארי הניח שהיא חושבת על אמברידג', כשנחטפה בידי עדר קנטאורים אחרי שהיתה טיפשה מספיק כדי להעליב אותם.
"כן, זה הגיוני," אמר נוויל. "אבל למה דווקא אותי?" שאל בחשש, כאילו הוא פוחד מעונש.
"אולי הוא רוצה שתעזרו לו לנצח את הרועששת של ההילאים," אמרה לונה בתמהוניות.
"אממ, אולי," אמר הארי. "שנצא, נוויל?"
"קדימה," אמר נוויל בעגמומיות.
הארי דחף את גלימת ההיעלמות שלו לכיס הגלימה, ואז יצא בעקבותיו של נוויל.
כשהגיעו לתא ג', הם ראו שהם לא המוזמנים היחידים של סלגהורן.
"אתה וודאי הארי פוטר," אמר אדם שמן (מראהו הזכיר קצת אריה ים), שקפץ ללחוץ את ידו של הארי ברגע שנכנס. "טוב לראות אותך, טוב לראות אותך! ואתה בטח נוויל לונגבוטום!"
נוויל הינהן בראשו ונראה מבוהל. סלגהורן החווה בידו על שני המקומות היחידים שהיו פנויים, ונוויל והארי התיישבו. ליד נער מגודל, בארשת של מי שלא לגמרי בטוחה איך היא הצליחה להיקלע לשם, ישבה ג'יני.
"אתם כולם מכירים?" שאל סלגהורן את הארי ונוויל. "בלייז זאביני לומד איתכם בשכבה, כמובן -"
זאביני לא עשה שום מחווה של זיהוי או ברכה, וכך נהגו גם הארי ונוויל. תלמידים מגריפינדור וסלית'רין שנאו זה את זה באופן עקרוני.
"וזה קורמק מקלאגן, אולי כבר נתקלתם זה בזה - ? לא?"
מקלאגן, עלם רחב כתפיים ובעל שיער זיפי, הרים את ידו, והארי ונוויל הנידו בראשם לעברו.
" - וזהו מרקוס בלבי, אני לא יודע אם אתם - ?" בלבי, תלמיד רזה ולחוץ למראה, חייך חיוך מתוח.
" - וטד סטטסון כאן, אה, אתם מכירים? יופי, יופי - "
טד נופף אליהם בשמחה שלא היתה הדדית.
" - והעלמה המקסימה הזאת טוענת שהיא מכירה אתכם!"
ג'יני עשתה פרצוף להארי ולנוויל מאחורי גבו של סלגהורן.
"טוב, טוב, כמה חביב," התענג סלגהורן. "הזדמנות להכיר את כולכם מקרוב. הנה, קחו מפית.."
סלגהורן דיבר ודיבר, ותוך כדי כך חילץ פרטים מהישובים לשולחן על משפחותיהם.
התברר שבלבי הוא אחיינו של ממציא שיקוי האל-זאב, מקלאגן מכיר את שר הקסמים הנוכחי, זאביני הוא בנה של מכשפה מפורסמת ביופיה (למיטב הבנתו של הארי, היא נישאה שבע פעמים, וכל בעליה מתו מוות מסתורי והורישו לה הררי זהב), וטד הוא נכדו של מגלה אוצרות מפורסם. עשר הדקות שבהן נוויל סיפר על הוריו, שאיבדו את שפיותם בעקבות עינויים, היו מביכות מאוד.
בסוף הראיון עם נוויל התרשם הארי שסלגהורן עוד לא חרץ את הדין לגביו, וכי יחכה לראות אם אכן ירש משהו מכשרונם של הוריו.
"ועכשיו," אמר סלגהורן, כאילו הם במופע קרקס והוא המנחה, "הארי פוטר! 'הנבחר', כך קוראים לך עכשיו!"
הארי שתק באי נוחות. טד, בלבי, זאביני ומקלאגן בהו בו.
"כמובן," המשיך סלגהורן ובחן את הצלקת של הארי, "כבר שנים רצות שמועות.. אני זוכר שאחרי אותו לילה נורא - לילי - ג'יימס - ואתה שרדת - הדעה הרווחת היתה שיש לך בוודאי כוחות מעל ומעבר לרגיל - "
זאביני פלט שיעול קטנטן, שבוודאי נועד לבטא פיקפוק משועשע.
קול כועס נשמע מאחורי מקלאגן. "כן, זאביני, כי אתה, לעומת זאת, כל כך מוכשר.."
"אולי לא!" ציחקק סלגהורן בשעשוע והסתובב להביט בג'יני.
"כדאי לך להיזהר, בלייז! הייתי עד לקבלת עטלפי נזלת מרשימה ביותר שהעלמה הצעירה הזאת ביצעה בזמן שעברתי ליד התא שלה. זאת בחורה שלא כדאי להרגיז!"
וככה זה נמשך, עד שלבסוף, אחרי כמות אינסופית של סיפורים מייגעים על קוסמים מפורסמים שסלגהורן לימד בעבר, השמש החלה לשקוע. סלגהורן הביט סביבו, ממצמץ באור הערביים.
"חי נפשי, כבר מתחיל להחשיך! לא שמתי לב שכבר הדליקו את הפנסים! כדאי שכולכם תלכו להחליף בגדים. מקלאגן, תצטרך לקפוץ אליי כדי שאביא לך את הספר ההוא על הנוגטיילים. טוב, רוצו לכם, רוצו!"
"כמה טוב שזה נגמר.." מילמל נוויל בדרך החוצה. "איש משונה, לא?"
"כן, קצת," הסכים הארי, עיניו נעוצות בגבם המתרחק של זאביני ושל טד. "מה פתאום הוא הזמין אותך, ג'יני?"
"הוא ראה אותי מטילה קללה על זכריה סמית'," אמרה ג'יני. "האידיוט ההוא מהפלפאף, זוכרים? הוא שיגע אותי ואמר שרוצה לדעת מה קרה במשרד הקסמים, ואז בסוף התעצבנתי והטלתי עליו קללה. סלגהורן נכנס בדיוק באותו רגע, וחשבתי שהוא יעניש אותי, אבל הוא כל כך התרשם מהקללה שהוא הזמין אותי לארוחת צהריים! פסיכי, לא?"
"לפחות זאת סיבה יותר טובה יותר טוב מאשר להזמין מישהו רק כי יש לו אמא מפורסמת," אמר הארי והביט בתיעוב בעורפו של זאביני. "או כי סבא שלו - "
פתאום הוא השתתק. הוא בדיוק חשב על רעיון טיפשי, אבל עם פוטנציאל גדול.. בעוד דקה יחזרו טד וזאביני לתאים שלהם, ושם ישבו גם פרסי ומאלפוי, שיחשבו שרק חבריהם שומעים אותם.. עכשיו השאלה היא רק אחרי מי ללכת. פרסי או מאלפוי?
מאלפוי, החליט הארי. הוא אוהב להשתחצן, ופולט תוך כדי כך לא מעט מידע. פרסי, לעומת זאת, נוהג לענות בכלליות מעורפלת, ומלבד הערות משעשעות, לא מדבר יותר מדי.
"אני אראה אתכם אחר כך," אמר הארי בשקט ושלף את גלימת ההיעלמות.
"מה - ?" שאל נוויל.
"אני אסביר אחר כך," ענה הארי וזינק אחרי זאביני.
אף שהתקרב לזאביני ככל האפשר בלי לגעת בו, הארי לא הספיק להיכנס לתא כשזאביני פתח את הדלת. הוא כבר התחיל לסגור אותה, והארי נאלץ לתחוב את רגלו בפתח כדי למנוע את סגירתה.
"מה הבעיה של הדבר הזה?" שאל זאביני ברוגז וטרק שוב ושוב את דלת ההזזה על רגלו של הארי. הארי תפס בדלת ופתח אותה בדחיפה חזקה, וזאביני קילל בזמן שנחת על ברכו של גויל.
בבלאגן שנוצר, הארי קפץ על מושב ריק ומשך את עצמו אל מדף המטען.
עכשיו, כל מה שהוא לעשות זה לחכות.

עובדה קטנה - כשלונה גדלה, היא הצטרפה למחלקת פיקוח על יצורי פלא במשרד הקסמים, ובגלל זה נאלצה להכיר בעובדות ולהבין שאין דבר כזה שנורקק פחוס-קרן.
לא יודעת מה איתכן, אותי זה קצת מעציב.
חנוכה שמח אנשות!