נכד וולדמורט - הגרסה שלי:-)

4

ביום הכמעט אחרון של החופשה טיאטא הארי את לשלשת הינשופים של הדוויג מגג ארון הבגדים, כשלפתע נכנס רון לחדר.
"אמא קוראת לכולנו למטבח," הוא אמר.
"למה?" שאל הארי. היה לו הרבה להספיק והוא ממש קיווה שגברת וויזלי לא עומדת לבקש מהם לנקות את חדרי השירותים או משהו כזה.
"אממ, היא לא ממש אמרה.." ענה רון. "היא רק אמרה שזה חשוב ושאנחנו צריכים להגיע."
הארי הניח את המטאטא בצד וירד עם רון.
הרמיוני, פרד וג'ורג' כבר היו במטבח.
"ג'יני!" צעקה גברת וויזלי במלוא גרונה. "תזדרזי!"
"רק עוד רגע!" נשמעה צעקה מלמעלה.
גברת וויזלי נאנחה.
רגע לאחר מכן נכנסה ג'יני בריצה לחדר, ידיה רטובות. הארי הבחין במעט ליכלוך על חולצתה ותהה במה בדיוק היא עסקה שם למעלה.
"תשמעו, יש בחור שהשנה יתחיל את שנת הלימודים השישית שלו בהוגוורטס שקצת נתקע ואין לו איפה להיות, לכן דמבלדור אמר שהוא יתארח כאן. קוראים לו פרסי ג'קסון והוא בהפלפאף." אמרה גברת וויזלי. "דרך אגב, הגיעו כבר רשימות הספרים?"
"עדיין לא," אמר פרד. "מה זאת אומרת נתקע קצת? למה הוא מגיע לכאן?"
"נו באמת, למה הם מחכים? בקצב הזה אני אצטרך לשלוח לכם את הספרים בדואר. למה הוא מגיע? אני מניחה שזה בגלל שהוא גר באמריקה וצריך סידור ליומיים הקרובים לפני שתעלו כולכם על רכבת האקספרס." אמרה גברת וויזלי. תוך כדי שדיברה היא החלה להוציא מהמווזה מצרכים ולהרחיף אותם לכיוון השיש הבוהק.
"אז למה הוא לא הולך לחברים שלו או מתארח בקלחת הרותחת?" שאל ג'ורג' בסקרנות. "למה דמבלדור צריך להתערב בזה בעצמו?"
"מאותה סיבה שהוא מתערב ונותן כסף לילדי מוגלגים כדי לקנות ציוד לימודים. כי זאת האחריות שלו כמנהל, אני מניחה. ועכשיו בואו ותעזרו לי לערוך את השולחן."
שעה אחר כך (וכמעט-תאונה שגרמו התאומים), ישבו הארי, רון והרמיוני בחדרם של הארי ורון.
"פרסי ג'קסון הוא הנכד של אתם-יודעים-מי," אמרה הרמיוני. "אין שום סיכוי שזה מקרי שהוא מגיע למפקדה של מסדר עוף החול סתם ככה."
"אני לא חושב שאי פעם דיברתי איתו," אמר רון. "מעניין איך הוא?" תהה בקול.
"הוא לא היה מודע לזה שהוא הנכד של וולדמורט, לפחות לא עד לפני שנה, לכן בטח לא אכפת לו מכל הקטע הזה של טוהר דם, נכון?" שאל הארי והתעלם מכך שרון והרמיוני קפצו כשהזכירו את שמו של וולדמורט.
"אנחנו לא באמת יכולים לדעת עד שנפגוש אותו, אבל בגלל שהוא בהפלפאף הוא כנראה לא ירש יותר מדי מהתכונות של זה שאין לנקוב בשמו." אמרה הרמיוני, ובזאת נגמר הדיון.

בערך ב6 בערב, עמדו גברת וויזלי, הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, התאומים וסיריוס מול דלת הכניסה. פרסי, הנכד של וולדמורט, היה אמור להגיע בכל רגע. איש מהם לא דיבר, והארי הניח שכולם מתוחים כמוהו. הוא לא היה בטוח שהוא זוכר איך פרסי נראה. ברור, הוא הכיר את רוב הפרצופים בהוגוורטס, אבל הוא לא ידע לשייך שם לפנים.
הוא נראה כמו וולדמורט? יותר סביר להניח שהוא נראה כמו טום רידל, אבל הארי לא זכר מישהו בהוגוורטס שנראה כמו טום רידל, והוא כנראה היה זוכר אם מישהו כן היה דומ-
הדלת נפתחה והרהוריו של הארי נקטעו. פרופסור מקגונגל נכנסה לבית בלבוש מוגלגי, נראית די מצחיק במעיל החלק הארוך שלבשה. מייד אחריה נכנס נער עם שיער שחור. פה נגמר הדמיון בינו לבין טום רידל. עיניו היו ירוקות כמו הים ועל צווארו היתה שרשרת עם 4 חרוזים, כל אחד מהם עם ציור שונה. הוא לבש חולצה כתומה שעליה כיתוב בשפה זרה עם ציור של פגאסוס מתחת וג'ינס כחול ארוך. השרוול הקצר שלו חשף קעקוע על ידו השמאלית* של האותיות SPQR. מתחת לאותיות היה קלשון וקו אחד. הוא היה יותר גבוה מהארי, אבל לא בהרבה, ודי שזוף, כאילו בילה את כל ימיו על החוף.
"תכירו, זהו פרסי ג'קסון." אמרה פרופסור מקגונגל.
"אממ, היי," אמר פרסי. הוא נראה די נבוך, וחייך חיוך קטן.
"שלום, שלום," אמרה גברת וויזלי בלבביות. "אני מולי וויזלי, אבל אתה יכול לקרוא לי גברת וויזלי. אלה הם סיריוס, רון, פרד, ג'ורג', ג'יני, הארי והרמיוני." הם נופפו שכקראה בשמם.
"אתה תחלוק חדר עם הארי ורון, כי את שאר החדרים עוד לא טיהרנו. תרגיש בבית." אמרה גברת וויזלי בנימה עניינית. "בנים, תעזרו לו להעלות את המזוודות."
לפרסי היו תיק גב ומזוודה ענקית.
"אין צורך, אני מסתדר, תודה." הוא הזדרז לומר.
"בסדר גמור. בנים, לוו אותו למעלה לחדר ותעזרו לו להתמקם." אמרה גברת וויזלי בקול שלא נתן מקום לוויכוח. פרופסור מקגונגל נכנסה והתיישבה במטבח, ומייד אחריה הלכו גברת וויזלי וסיריוס.
הארי ורון הובילו את פרסי למעלה, לחדר שלהם, כשאחריו הולכים פרד, ג'ורג', הרמיוני וג'יני.
"אממ, כאן אתה ישן." אמר רון והצביע על מיטה מתקפלת קטנה. "לא אכפת לי להחליף איתך אם אתה מעדיף מיטה אחרת.."
"לא, זה מצויין." אמר פרסי. הוא הניח את תיק הגב שלו על המיטה והתיישב עליה. "מי שהיה שם למטה.. זה היה סיריוס בלק?" הוא שאל.
מכל מה שפרסי יכל להגיד, לזה הארי לא ציפה. הוא שכח שרוב חברי קהילת הקוסמים לא יודעים את הסיפור האמיתי של סיריוס, ומאמינים שהוא פושע.
"כן, זה היה הוא." ענתה הרמיוני בקול קטן מהרגיל. "אנחנו גם בבית שלו כרגע."
"מה? למה אתם לא מסגירים אותו למשרד הקסמים?" פרסי שאל. הוא לא נראה מזועזע או כועס, רק סקרן להבין למה הם מסתירים בביתם את הפושע הכי מבוקש של עולם הקוסמים.
"הוא לא באמת עשה את כל מה שטוענים שהוא עשה," ענה פרד והחל להסביר את הסיפור, אלא שבגרסה שלו היה קרב האבקות בין פיטר וסיריוס ובקביק הפך להיות דרקון אימתני שהרג שלושה קוסמים בדרך החוצה מהוגוורטס. נראה שפרסי האמין, כי הוא שאל מאיזה זן היה הדרקון.
"לא היה שום דרקון." אמרה ג'יני בכעס ופרד פרץ בצחוק. "וגם לא היה קרב האבקות. סיריוס ברח על אחד ההיפוגריפים של האגריד, זה הכל."
השינוי בסיפור ככל הנראה לא הטריד את פרסי במיוחד, והוא התעניין מה קרה עם ההיפוגריף.
"סיריוס שומר אותו למעלה," ענה רון. "באחד החדרים שלא משתמשים בהם."
הארי שמח שהוא ניקה את החדר מוקדם יותר באותו הבוקר, כי עיניו של פרסי לא הפסיקו להתרוצץ ולסקור את החדר. גם לא נראה שהוא מסוגל פשוט לשבת בשקט במקום. הוא זז בחוסר נוחות כל הזמן, או נעמד ואז חזר לשבת. היד שלו כל הזמן נכנסה לכיס שלו, כאילו יש לו שם משהו שאסור שיעלם.
"כבר קיבלת את תוצאות הבגרויות שלך?" שאלה הרמיוני, אולי כדי להעביר נושא.
"הממ? כן, קיבלתי. קס''מ אחד בשיקויים, ועוד אחד בחקר רונות עתיקות." ענה לה פרסי. הוא ענה את זה באגביות, כאילו העיניין היה שולי עבורו.
"וואו!" התרשמה הרמיוני. "אתה מתכנן להמשיך במקצועות האלו?''
"איזו קבוצת קווידיץ' אתה אוהד?" שאלה ג'יני לפני שהיתה לפרסי הזדמנות לענות, להוטה להחליף נושא.
"אני לא ממש מתעניין בקווידיץ', אם לומר את האמת. אין לי הרבה זמן לזה ובאופן כללי אני מעדיף משחקים כמו תפוס ת'דגל," הוא ענה. עיניו ברקו בשעשוע כשראה את תגובתם המזועזעת של הארי והוויזלים.
"מה?" שאל ג'ורג' בקול המום. "איך אפשר להעדיף משהו על פני קווידיץ'?"
פרסי משך בכתפיו. גברת וויזלי חסכה ממנו את הצורך לענות כשצעקה אליהם.
"ילדים! רדו למטה! ארוחת ערב!"
פרסי קם מייד ויצא מהחדר כשחיוך גדול על פניו. מייד אחריו יצאו הרמיוני והוויזלים.
הוא בחור די נחמד, חשב לעצמו הארי ויצא מהחדר.

ייאיי עוד פרק:-) שנה טובה אנשים וכתיבה וחתימה טובה!

*ממש לא הייתי בטוחה על איזו יד הקעקוע ולא מצאתי באינטרנט, תקנו אותי אם זאת טעות.