לרגע

לרגע - פרק 2

פרק 2

שובל סיכמה בשקט את דברי המורה. שחר ומעיין צחקקו בשולחן לפניה, והילה שתקה במבוכה לידה. גם שובל הייתה מאוד נבוכה. היא ראתה איך שחר ומעיין מדברות בלי הפסקה, נינוחות ופתוחות זו עם זו, והחליפה מבטים עם הילה. שתיהן היו מאוד ביישניות, שקטות. איך יוכלו לנהל שיחה זורמת כבר ביום הראשון שהכירו?

לשמחתה של שובל, הצלצול נשמע, ושעתיים היסטוריה הסתיימו. שובל הציצה במערכת-השעות. "ארוחת צהריים בחדר-האוכל," דיווחה להילה, שמחה שיש לה מה לומר.

הילה הנהנה, מחייכת את חיוכה העדין. שובל הביטה בה כשקמה: גופה כה רזה, מותניה צרות וירכיה שמנמנות בדיוק במידה הנכונה, שלא לדבר על פניה הבהירות, עם נקודות החן המעטות, עיניה הכחולות והנוצצות ושיערה השחור והרך, שהשתפל, ספק גלי ספק חלק, במורד גבה. שובל כבר ראתה איך בנים מסתכלים עליה.

עליי בחיים לא הסתכלו ככה, חשבה לעצמה. היא הביטה בבטנה השמנמנה ומשכה את שרוולי חולצתה הדקיקה והארוכה. שיער חום כהה, כן, חלק, אבל נפוח ומבולגן תמידית, עיניים ירוקות כמו טחב, עור בהיר מידיי, שפתיים עבות מידיי, אף גדול מידיי, עיניים מלוכסנות מידיי. כזאת מכוערת. מי יסתכל עלייך בכלל.

לא בשביל זה באתי לכאן, אמרה לעצמה, מנסה לשלוט בעצמה, לעודד את עצמה. באתי הנה כדי ללמוד, כדי להכיר חברות נחמדות, כדי לשחרר את עצמי מתדמית השמנה והמכוערת בעיני כולם, וגם בעיני עצמי. אבל איך אני עומדת לעשות את זה כשאני ישנה בחדר עם שלוש בנות רזות כמו מקל ויפות כמו דוגמניות צמרת? היא נאנחה ונגררה בעקבות שחר, הילה ומעיין אל חדר-האוכל.

~ ~ ~

איתן הקפיד שהמיץ שלו לא יישפך מעבר לשפת הכוס, והביט בו בשעה שחצה את החדר אל השולחנות. הוא היה עסוק כל כך בכוס שלו, עד שלא שם לב למעיין, שבדיוק עברה מולו. הם התנגשו, וכוס המיץ שלו נפלה על החולצה הנקייה שלה.

הוא רצה להתנצל, אבל במקום זה הוא פשוט עמד ובהה בכתם שהותיר המיץ על חולצתה הלבנה. היא נעצה בו מבט מאשים, והוא, אוטומטית, פתח בשטף התנצלויות... בצרפתית.

היא בהתה בו, המומה אפילו יותר. "מה - רגע- עצור שנייה!" ניסתה להרגיע אותו.

"אני מצטער," אמר, הפעם בעברית, מרגיש אשם ונכלם אפילו יותר. "אני צרפתי. כשאני לחוץ אני מתחיל לדבר בצרפתית..."

"בסדר. זה בסדר גמור," מיהרה מעיין להרגיע אותו. "יש לי טונות של בגדים להחלפה בארון, אל תדאג. קח עוד מיץ, ובוא תשב אתנו בשולחן, תלמד אותי קצת צרפתית לקראת השיעור..."

הוא הרים אליה את מבטו. "גם את בצרפתית?" שאל, בעודם חוזרים אל שולחן המשקאות.

"כן. איזה באסה, זה על חשבון הזמן הפנוי שלנו!" רטנה. "אם הייתי יודעת את זה, בחיים לא הייתי נרשמת! כאילו לא יהיה לנו מספיק עומס השנה גם בלי זה..."