לרגע

לרגע - פרק 21

היי לכולם! 

אז פרק 21 עלה סופסוף, ואני שמחה לראות שהייתם כל כך מתוחים, ומקווה שתאהבו את הפרק! תהנו!

פרק 21:

בשולי הרחוב נקוו שלוליות של מים מהטפטוף הקל שירד. הרחובות של תל-אביב היו די ריקים, ונער גבוה, לבוש בקפוצ'ון שחור ומכנסי ג'ינס קצרים, חצה אל אחת מהמדרכות. מידי פעם, כשהרוח הקלילה נשבה בפניו, ניתן היה להבחין בבלורית הבלונדינית שלו, שנפלה על מצחו ברכות.

גיא היה בדרך לבית של עילי, שהיה, נכון לעכשיו, הבנאדם היחיד שעוד אהב אותו. אבא של גיא נסע לכנס עורכי-דין באילת, ועילי, שלא רצה שהבחור הצעיר יוותר לבדו, הזמין את גיא אליו לסוף-השבוע. גיא הסכים מיד; עבר זמן רב מאז פגש בעילי. הוא התגעגע אליו והשתוקק לרגע בו יכנס אל דירתו הקטנה והישנה, והשניים ידברו עד שעה מאוחרת, וגיא ירגיש בבית ויהיה נינוח יותר משהיה זה הרבה זמן. על כן עזב את הבית כשהיה מוכן, אחרי שאכל והתארגן, ויצא לכיוון ביתו של עילי.

בניין הדירות המפואר בו גיא התגורר לא היה רחוק; הוא חצה רק רחוב אחד בינתיים, ולא פעם שמע צעדים מהירים מאחוריו. גיא הציץ שוב ושוב לאחור, מנסה להבחין ברודף, אך לא ראה דבר. כתגובה אוטומטית, הלב שלו הכפיל את קצב פעימותיו. מאז הגיעו הבריונים לפנימייה באותו הבוקר, הוא היה דרוך תמידית, מוכן, ומאוד מאוד פוחד. הוא חשש גם לחבריו, אך כעת לפחות ידע שהם במקום בטוח. רחוקים ממנו.

גיא נאנח לעצמו ובעט באחת האבנים שנקרתה בדרכו. נראה כי הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה צרות. רק צרות הוא מביא: על המשפחה שלו, על עצמו, על החברים שלו, וכמובן על הילה המסכנה. הלב שלו נצבט כשחשב עליה. הוא לא רצה להתרחק ממנה, ועדיין קיווה שיחזרו לזמנים הטובים, אך היה לו ברור כי רק הרע לה. הוא שנא את עצמו על מה שעשה לה, ושנא עוד יותר את העובדה שאבא שלה, ההיי-טקיסט המדופלם שכה שנא, צדק מההתחלה – גיא היה צריך להתרחק מהילה. אסור היה להם לקחת את הסיכון ולהיכנס למערכת-יחסים. שניהם רק נפגעו.

הוא חשב על מאי, שבטח תחכה לו בפנימייה כשיחזור, ועל השיחה שהייתה להם מתחת לעץ האלון, לפני שהילה תפסה אותם, בעודו חוצה כביש נוסף. הבניינים סביב החלו לדהות; הוא הגיע לחלק עני יותר של השכונה, אם כי עדיין ניתן היה להבחין בים מאחורי המבנים. גיא ידע, ללא שום צל ספק, שהוא לא אוהב את מאי וגם לא רוצה אותה, אך ידע שהיה משהו בדבריה – הילה לא עשתה כלום למענו, גם אחרי שהבטיחה שתעשה. הוא הרים מבט אל השמים האפורים, מרגיש טיפות קרות פוגעות זו אחר זו בפניו, וחש בודד יותר מתמיד.

גיא המשיך ללכת. מידי פעם הסתובב, כשהיה בטוח שמישהו קרא בשמו, אך בכל פעם הרחוב נראה ריק לחלוטין. מה קורה פה? שיערותיו סמרו. האם הבריונים עומדים להגיע? הוא האיץ את קצב צעדיו. כעת כמעט הגיע לחוף, והבניינים סביב היו נמוכים יותר ומכוערים יותר. גיא זיהה את הבניין האחרון, שצבעו האדום קולף. הבניין הזה עמד כמה מטרים מהחוף, ובתוכו, בקומה השנייה, בדירה 4, התגורר עילי. גיא מיהר אל הבניין ונשטף הקלה כשעמד בכניסה לרחוב. הוא כל כך קרוב. עוד כמה דקות ויגיע אל עילי, והכול יהיה בסדר שוב.